יום העצמאות נקבע שיחול ביום ה' באייר בו הוכרזה המדינה, בעקבות הכרזת המדינה נעשינו גאולים, שבזה החל השלטון היהודי בארץ, כסיום גלות אדום בה היינו מפוזרים ובלי שלטון יהודי בארץ. ביחד עם הכרזת המדינה החלו הערבים לנסות להשמיד את המדינה, ובעזרת ה' ניצלנו מהם בניסים גדולים. בעקבות כך תקנו גדולי הדור שבאותו הדור את יום העצמאות כיום הודאה והלל לקב"ה על כך; שמצד אחד נעשה בזה הצלה ממיתה לחיים לכלל ישראל (שישראל שבארץ הם הנחשבים ככלל ישראל) ולכן יש בזה דין חובה לקבוע יו"ט להודות לקב"ה על כך, כמו שלמדו חז"ל לתקן את חנוכה ופורים בק"ו מפסח (ראה באריכות דברי מרן שר התורה פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המועדים' מאמר 'יום העצמאות לאור ההלכה'). בנוסף יש ביום זה גילוי של עצמאות, שזה מחזק את העניין שראוי לקבוע על כך יו"ט להודות לקב"ה (ראה ב'לזמן הזה' אייר, 'שמחת יום העצמאות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). יום העצמאות נקבע ביום הכרזת המדינה, אע"פ שמלחמת השחרור (בו נעשה הנס שניצלנו ממיתה לחיים) ערכה כשנה וחצי בכ"ז חוגגים דווקא ביום העצמאות כיון שהוא מבטא את גילוי הנס שבמלחמה, שהתחזקנו והכרזנו על עצמאות ובכך פעלנו כמדינה במלחמה נגד האויב הערבי, וכך התגלגל הנס שניצחנו כצבא ומדינה (ומי יודע אם הינו יכולים לנצח לו היינו עדיין בלא שלטון יהודי מאוחד ומרוכז, וצבא אחד). ובכ"א נקבע ע"פ נקודה בה יש גילוי של עניין המלחמה (שהרי היא ערכה מעל שנה כך שבכל זמן בשנה יש גילוי שראוי להודות שניצחנו), וכיון שהמלחמה היתה קשורה בהכרזת המדינה אז מחברים ביניהם, ומודים לקב"ה אז; בפרט שאז גם מתגלה חשיבות להודות על עצמאותינו, ולכן אז כבר מודים על הכל – גם על נס הניצחון במלחמה. נראה שזה מתגלה כעין חנוכה שחוגגים בזמן שהיה הנס של המנורה, והרי נס המנורה זה לא המלחמה, אז כיצד חוגגים אז את חנוכה (והרי יו"ט נקבע על נס הצלה ולא על שה' נתן לנו לקיים מצוות, ובפרט הדלקת נרות המנורה שיכלו להדליק בטומאה כך שזה אפילו לא היה מעכב; וכך גם אנו אומרים בתפילה, בעל הניסים, שמודים על נס הניצחון, ואפילו לא מזכירים כלל את נס המנורה)? אלא שראו גילוי בנס המנורה שרומז על נצחונם במלחמה, כמו שמסביר המהר"ל (נר מצוה ב, ענייני חנוכה) שהנס הראה להם שה' עזר להם לנצח. ממילא מה שחוגגים את חנוכה בזמנו זה בשל שנס המנורה שמתקשר לנס הניצחון, ואע"פ שהמשיכו להילחם עוד הרבה זמן, בכ"ז זה לימד על הנס במלחמה. כך גם בהכרזת המדינה אע"פ שהמלחמה עוד המשיכה זמן רב, בכ"ז זה מייצג את ההתחזקות לעמוד במלחמה ולכן זהו הזמן שראוי להודות בו. עוד נראה שמרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסביר ('מועדי ישראל', 'נס פך השמן') שנס המנורה הראה את הניצחון על יוון, כיון שהיוונים האמינו באלוהות האש, שהוא השולט בעולם, ונס המנורה הוכיח שה' הוא השולט ולא האש, שהיא לא יכולה לכלות מצד עצמה כאלוהות, אלא זה נעשה ע"פ רצון ה' שהוא האלקים. ממילא כך גם נראה בהכרזת המדינה כיון שזה מתקשר לארגון המלחמה כמדינה וצבא, אז יש בזה משום גילוי על כלל המלחמה, ולכן יום העצמאות זהו גילוי דומה כעין השורש של גילוי חנוכה. בנוסף, כמו שנס המנורה היה החרבת האמונה היוונים האלילית, כך גם הקמת המדינה היתה הרס לאמונה של גלות אדום. שמלכות אדום, היא רומא, נהפכה במשך השנים להיות מאמינה באמונה הנוצרית. והאמונה הנוצרית בסיסה המיתולוגי זה שה' עזב את היהודים ש'בגדו בו' ולעולם ישראל ישארו כנועים ובזויים. והנה בהכרזת המדינה, התגלה שהיהודים לא רק שחזרו לארץ אלא גם הקימו מדינה, שזה מוכיח מעל כל ספק שה' לא נטש את ישראל. דבר זה היה סתירה כ"ך חזקה לאמונה הנוצרית עד שלכן במשך עשרות שנים הווטיקן לא הסכים להודות בקיום מדינת ישראל. יוצא שהקמת המדינה היתה הוכחה נגד האמונה של גלות אדום, כעין שנס המנורה היה ההוכחה נגד האמונה של גלות יון. (כמו"כ היה בזה סתירה לאמונה המוסלמית שאסור ליהודים להיות שולטים בארץ, שזו האמונה הנוספת שקיימת במשך שנות גלות אדום). לכן מובן שחנוכה דומה ליוהע"צ, ולכן מתגלה בשניהם גם הצלה ממוות וגם הקמת שלטון יהודי; לכן חנוכה מרמז על גאולתנו – שנקרא חנוכה ע"ש חינוך לזמן הגאולה (כמו שאמר הבני יששכר [כסלו,ב]; ראה 'לזמן הזה' כסלו 'שלמות חנוכה' למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א), שבא ללמדנו על שילוב של הצד של העשיה הפיזית יחד עם הצד של הגילוי הרוחני. וכך אנו עושים, חוגגים את הכרזת העצמאות שזה מעשה פיזי אבל גם רוחני, שיש לזה מעלה גדולה מאוד של החרבת הדעות הכוזבות באמונה, וכן עצם השלטון היהודי בארץ זהו מעלה גדולה להשראת שכינה.