'א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (מלאכי ג, כג): :"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום" וגו'. מדינה של גיהנם, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (צפניה א, טו): "יום עברה היום ההוא". ממלחמת גוג ומגוג, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (יחזקאל לח, יח): "ביום בא גוג"' (שבת קיח,א). 'חבלו של משיח - כדאמרי' בכתובות (דף קיב:): דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים, שנאמר: "ועוד בה עשיריה" וגו'; חבלי לשון "חבלי יולדה" (הושע יג)' (רש"י). ע"י שלוש סעודות שבת ניצול משלוש פורענויות. שלושתם הם גילוי של לעתיד (חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג. ואף דין גיהנום הוא לאחר העוה"ז של האדם ולכן הוא כעין גילוי של לעתיד לבא); לכן בשבת מתגלה זכות להצלה מהם כיון ששבת היא גילוי קדושה כעין של לעתיד לבא: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב). ולכן בגילוי של שלוש סעודות שבת מגלה זכות להצלה משלוש צרות לעתיד. וזה גילוי בסעודות שבת שבזה מחבר את הגשמי (סעודה) עם הרוחני (עונג שבת), ולכן מביא כח להצלה מצרה של הגשמי (או עונש על הגשמי, בדין גיהנום) בגילוי של רוחני - במעלת תיקון העולם שלעתיד לבא שלכן יש צרות כדי לתקן ולקדש את הגשמי (או דין גיהנום כטהרה מהקלקול הגשמי); שאצלו כיון שגילה קדושה ותיקון לגשמי אז זה מכפר לו ועומד כזכות במקום הצרות שבאות לתקן אז. אולי סעודת ער"ש משפיעה להינצל מחבלו של משיח, שסעודת ער"ש נאכלת בכניסת שבת, ולכן זה מרמז כנגד חבלו של משיח, שזה נקרא כעין חבלי לידה, שזהו זמן שמביא את תהליכי הגאולה, שזהו ההתחלה והתהליך כעיבור, ולכן זה מתגלה כעין סעודת ער"ש שהיא ההתחלה של שבת. בנוסף, רש"י מביא: 'דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים', כך שאולי בא כרמז ללילה שהוא הזמן בו יושבים הת"ח ולומדים תורה, שעיקר זמן התושב"ע הוא בלילה (ובלילה מעלת לימוד התורה גדול. וכן ביום עובדים כך שעיקר הלימוד בלילה), לכן כנגד סעודת ער"ש שבלילה מתגלה הצלה מחבלי משיח שפוגע ע"י קטרוג בת"ח. סעודת היום מביאה להצלה מגיהנום, שזו הסעודה המרכזית ביום, שהיא הסעודה הכי חשובה ('כבוד יום וכבוד לילה, כבוד יום קודם' [פסחים קה,א]), לכן זהו כעין דין גיהנום שהוא על כל המתגלה במשך העוה"ז, שחל בכל הדורות, ולכן הוא עיקר תיקון העולם שזה נעשה במשך הדורות הרבים, לכן הוא קשור לסעודת יום שהיא גילוי של העיקר. בנוסף את הסעודה אוכלים ביום כשהשמש עולה ומחממת את העולם, כעין רמז לדין גיהנום שנכנס לאש הגיהנום השורפת כעין חום השמש החמה (ובהרבה יותר); וכן זו סעודה של יום שלאחר הלילה, שכך כעין רמז שהעוה"ז הוא כעין לילה שה' מסתתר ואינו מתגלה, והעוה"ב בו מתגלה ה' ודן את מעשיו הוא כעין יום שיש ראיה ברורה של גילוי ה'; לכן סעודת היום מתגלה כנגד דין גיהנום. סעודה שלישית מביאה להצלה ממלחמת גוג ומגוג, שזה כבר השלבים האחרונים של זמן הגעת המשיח, ולכן זה מתגלה בסעודת שלישית שהיא לקראת סיום שבת. אולי גם בסעודת שלישית אין קידוש על יין כדי להתיר לאכול (אמנם ע"פ הקבלה עושים קידוש בסעודה שלישית, וכן לרמב"ם יש שסוברים שעושים קידוש; אולם אין זה קידוש חובה כדי להתיר לאכול), ולכן יש בזה כעין רמז להצלה ממלחמת גוג ומגוג, שבמלחמה נשפך דם והמיתה נחשבת כעין שנאכלים ע"י האויבים ("וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות" וגו' [דברים לא,יז]), וכך אכילת סעודה שלישית כעין גילוי כשיהיה גילוי של אכילה כעין צרת מלחמת גוג ומגוג לא מתגלה דם, שהוא אדום כעין יין של קידוש שהוא אדום. אולי אפשר גם שלשבת יש שלושה גילויים - שבת בראשית, שבת מצרים ולעתיד לבא. לכן כנגד זה זוכה בשלושת סעודות שבת להצלה משלושה כנגד שלושת גילויי השבת. כנגד שבת בראשית זהו חבלו של משיח, שהעולם נברא כדי שיתוקן ויתגלה בו שם ה' שכך יתגלה בזמן המשיח. כנגד שבת מצרים זהו גיהנום שדנים את האדם אם היה עבד ה' כראוי, שה' לקחנו מעבדות מצרים לעבודתו. כנגד שבת שלעתיד זהו מלחמת גוג ומגוג שלעתיד, שאז תבוא הגאולה לעתיד לבא. אולי גם סעודת שבת זהו עונג שבת, והיפך מעונג זהו נגע (ספר יצירה). ונגע בא על לשוה"ר: אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב): "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב), שהוא פוגע בשלושה: 'במערבא אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי: הורג למספרו, ולמקבלו ולאומרו' (שם). לכן בעונג שבת מציל כעין כנגד זה שלושה: כנגד האדם שעליו דברו זהו חבלו של משיח, כשטן שמקטרג על הת"ח, שמדבר עליהם. כנגד המספר זהו גיהנום שדנים את האדם על מעשיו. וכנגד השומע זהו מלחמת גוג ומגוג, שבמלחמה משמיעים קול לבא למלחמה, והשומע בא.