כנפי יונה פרשת בהעלותך תשפ"ו
| 27/5/2026
*פרשת בהעלותך*
פרק י"ב, פסוק ג
להצלחת *חיילי צה"ל* ה' ישמור צאתם ובואם לשלום ויצליח אותם לנצח את כל מבקשי רעתנו אמן.
חידודים ודיוקים בפרשה
*"והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"*
התנא רבי לֵוִיטָס איש יבנה אומר:
*"מאוד מאוד הוי שפל רוח"* (אבות, פרק ד', משנה ד').
*ולכאורה*, יש מקום להקשות:
כיצד יתכן שהתנא מבקש מאיתנו להיות *ענוים יותר ממשה רבנו ?*
שהרי הוא אומר "מאוד מאוד", פעמיים מאוד,
ואילו אצל משה רבנו נכתב רק *ענו מאוד פעם אחת בלבד*.
אך התשובה לדבר, בשם הרב ילדי יוסף, מעמיקה את ההבנה:
*אומנם כתוב אצל משה מאוד אחד בלבד*
ואילו לנו נאמר מאוד מאוד.
*למעשה, זהו מאוד שלישי* ולא ניתן לכל בריה להשיג את מידת הענווה של משה, כלומר, *רמה נעלית כל כך בענווה*,
מה משמעות הכתוב:
והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" ?
הענווה, במהותה, *איננה בעיקר ביטול עצמי*, אלא להפך
היא מידה שמקנה לאדם עבודה עצמית להכיר את מקומו להיות אדם...
כמאמר רבי שמעון בר יוחאי *שלושה כתרים הם*, כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהם. (אבות פרק ד משנה יג)
ויש מקום לשאול מה מתכוון רבי שמעון, הרי כתר כהונה רק לכוהנים וכתר מלכות רק לזרעו של דוד המלך, ומה שנשאר כתר תורה וכתר שם טוב לכל אדם.
אלא כתר שם טוב הוא כתר רביעי שהיא המידה הטובה ביותר, היינו להיות אדם טוב, אדם הרואה את הנולד…
ענווה היא המידה היקרה ביותר, על מה יתגאה האדם, על עושר ?
שנאמר העושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל,
ה׳ מוריש ומעשיר שאמר דוד המלך ״מאשפות ירים אביון״
אם יתגאה בחכמה ? ה׳ נתן חכמה לשלמה החכם באדם
במה יתגאה האדם ?
*דווקא כאשר* הוא איננו מחזיק טובות לעצמו לא על כשרונותיו, לא על יכולת ההנהגה שלו, ולא על מעמדו,
וגם לא על מידותיו הטובות, חכמתו, עושרו או כבודו.
והנה, *כאשר האדם בוחר בדרך הענווה ולא מחזיק טובה לעצמו הקב"ה מגביה אותו מעלה מעלה, עוד ועוד.
אולם יש להבין דבר חשוב:
אדם שהוא דל באמצעים, חסר כישרונות, אינו חכם
*אין הוא יכול להיחשב עניו באמת*.. גם אם ינהג בענווה
הרי מצופה ממנו להיות עניו׳ שנאמר ״ואני אמרתי טובה החכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ואין דבריו נשמעים״ ( קהלת ט, ט״ז )
אם ינסה להצטייר כעניו יצחקו עליו, שהרי אין לו על מה לוותר, *והוא כאחד האדם*.
ולפיכך, יסוד היסודות בענווה הוא: שאדם מכיר במקומו, בגדולתו האמיתית, *ובכל זאת איננו מחזיק מעצמו זו ענווה !*
לפיכך הכתוב אומר
״והאיש משה עניו מאוד מכל האדם על פני האדמה".
משמעות הכתוב, *ראה את משה הגיע לפסגת כל הפסגות בגדולה בנבואה ובקבלת התורה*
ועליו נאמר *עניו מכל האדם על פני האדמה*. צא וחשב משמעות מידה יקרה זו.
מצד שני יש גם ענווה פסולה:
כגון במקום שאין איש, והאדם יכול להיות המשפיע
אך הוא מתבטל ואומר:
מי אני ומה חיי ומה אני יודע ?"*
זוהי ענווה שקרית, פסולה, ומשיג את ההיפך בגאווה שידברו עליו עד כמה הוא עניו..
*שהרי במקום שאין איש, השתדל להיות איש !*
*ענווה היא סוג של הנהגה כפי שנאמר על שאול המלך ״הנה הוא נחבא אל הכלים*
וברגע שהומלך למלך על ידי שמואל הנביא ראינו את הנהגתו ביתר עוז וכן *דוד המלך* וכן כל רועי ישראל.
*אמונה וביטחון כאשר יש חושך ולא הולך כלום*.
*לאחר הקמת המשכן*
כאשר עמוד הענן יכסה את המשכן יחנו בני ישראל,
ובלילה עמוד האש יאיר על המשכן.
וכאשר ייסע עמוד הענן מעל המשכן
יקום העם וילך אחריו, בין אם ביום בעקבות הענן*,
ובין אם בלילה בעקבות עמוד האש.
ועל כך אמר הכתוב:
על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ועל פי ה׳ יחנו
והנה, לכאורה הכתוב חוזר *כמה פעמים על אותו רעיון*,
בשינויים קלים בעניין עמוד הענן והחנייה.
ונשאלת השאלה:
מהו הטעם לכך שהכתוב מאריך וחוזר שוב ושוב על דבר אחד ?*
והתשובה לכך עמוקה
חניית בני ישראל סביב המשכן הייתה על פי ה' בלבד,
*גם כאשר עמוד הענן התמהמה מאוד אפילו שנה שלמה !*
ובכל זאת, לא זזו ממקומם.
גם אם בעיניהם נדמה שמקום החנייה מסוכן,
*או שנחשפו על ידי האויבים*,
למשל *עמוד האש שהיה עד לב השמים וכל אויבינו יודעים ורואים אותנו*, אף על פי כן לא נסעו אלא כאשר עמוד הענן הורה על כך.
וכן בלילה אף *שעמוד האש כביכול חשף את מקומם*,
לא נרתעו מכך כי הכל היה על פי ה'.
וזה משמעות האמונה והביטחון בה',
לשמוע בקול ה' בלבד שהכהן שואל באורים ותומים
ועל כך אמר דוד המלך:
*"להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"*.
ואמונתך דווקא בלילות
האדם מאמין דווקא בלילה
כאשר חשוך ולא רואים דבר,
כאשר אין אור בקצה המנהרה,
״כאשר חרב עליו עולמו והוא תועה באפלה אז דובק בה׳ מתוך האמונה והביטחון באה במפתיע הישועה.
*כך חונכנו בכל הדורות, מימי אבותינו ומאז נהיינו לעם ועד סוף כל הדורות כך יהיה !
ללכת סביב אותה אמונה,
שהחזיקה את עם ישראל מאז ומעולם ועד סוף כל הדורות
ולפיכך זהו הטעם לכך שהכתוב חוזר על הדברים כדי להשריש בלב האומה את יסוד האמונה והביטחון,
ולעורר אותה שוב ושוב,
שכן רק דרך חזרה והתמדה שנטועה בלב כל אחד בישראל
ולעולם התמימות היא יסוד האמונה שכך אמר ה׳ לאברהם ״התהלך לפני והיה תמים״
התהלך לפני היינו אל תדרוך במקום תתקדם תמיד, והיה תמים הרמב״ן מסביר תתנהג בדרך ישרה בלי קיצורי דרך
תהא אדם טוב ישר ונאמן לכל הסובבים אותך בכך אתה עושה קידוש ה׳ שכל רואיו יאמרו ראו אדם זה כמה טוב הוא ולא מחזיק טובה לעצמו ומדבר בגובה העיניים על אף מעמדו הרם
*שבת שלום ומבורך !*
*שתפו כמה שיותר וזכות מצוות זיכוי הרבים תעמוד לכל אדם אשר שיתף*.
דברי התורה יהיו לעילוי נשמת אמא צדיקה *שושנה זורייה* בת שמחה
ת.נ.צ.נ.ה
לע"נ אבא יקר *חיים ברבי* ואחיו *בנימין קרעי* בן חביבה
לע"נ סבא יהודה קרעי בן נג'ימה, חביבה בת פלילה, סבא דוד סבן בן סולטנא, שמחה בת פלילה.
חתאתו יעקוטה כאיו בן שמחה
יהודית חיים דוד בן יעקוטה
לאה בת חנה
ולהבדיל רפואה שלמה
יעל בת דנה, שיינה דבורה שלווה בת שושנה. נילי רחל בת יהודית, יוסף שמעון בן שרה, שי יצחק בן רחל.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
