[1]  ה,ח: יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ: ש: מדוע בקשה אסתר שהמלך והמן יבואו למחרת, ולא אמרה מיד את בקשתה? ת: אסתר רצתה ליצור בנפשו של אחשוורוש אי-שקט, כדי שלא יירדם בלילה ואז יקרא בספר זיכרונותיו, בו יש לה חלק: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי (ב,כב). זה אכן קרה, ואז הוא נחשף למעשהו של מרדכי שדיווח על בגתן ותרש שבקשו לשלוח יד בנפשו שלאחשוורוש (ב,כא). למחרת אחשוורוש כבר היה מגובש ברצונו להיטיב למרדכי.

[1]  ו,יג: וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ--כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל, לְפָנָיו: ש: מדוע אומרת זרש 'אם מזרע היהודים', הרי המן אמר לה במפורש שמרדכי יהודי: בְּכָל-עֵת, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת-מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ (ה,יג)? ת: זרש הצטרפה לשאלת 'חכמיו' של המן, שכנראה לא ידעו על מוצאו היהודי. המן סיפר זאת ל'אוהביו' (וַיָּבֵא אֶת-אֹהֲבָיו, וְאֶת-זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ; ה,י) ולא לחכמיו. אמנם זרש ידעה, אך בתור אישה "קלאפטה" קינטרה את בעלה והצטרפה לשאלת החכמים.

[1]  ח,ה: וַתֹּאמֶר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי, בְּעֵינָיו--יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת-הַסְּפָרִים, מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ: ש: מדוע אסתר נצרכה להתחנן למלך לכתוב לבטל את גזירת המן, הרי טבעתו של המלך שניתנה להמן (וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי; ג,י) נמסרה על ידי המלך עצמו למרדכי (וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן, וַיִּתְּנָהּ, לְמָרְדֳּכָי; ב) ומרדכי יכול היה לכתוב כרצונו? ת: עדיין היה חסר למרדכי הסכמת המלך לכתיבה: כִּי-כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ (ח). חתימה לבד, בלי 'כתיבה בשם המלך' – אין לה תוקף. גם המן ביקש את הסכמת המלך לכתיבה: אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם (ג,ט).

[1]  ט,י: עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא, צֹרֵר הַיְּהוּדִים—הָרָגוּ: ש: מדוע הרגו גם את בני המן, הרי 'איש בחטאו ימות'? ת: המן השתמש בבניו בהציגו את עושרו ואת רוב בניו לפני אוהביו: וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת-כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו (ו,יא), ובכך עשה אותם שותפים להכנת העץ הגבוה למרדכי. כדי שחלקם של בניו יהיה ידוע לכולם, בקשו גם לתלותם על העץ עצמו שהם היו חלק מהכנתו: וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן, יִתְלוּ עַל-הָעֵץ (יג). זה אִפשר ליהודי שושן להיקהל גם למחרת, ביום ארבעה עשר לחודש אדר, בלי התנגדות של שונאיהם, ששותקו מפחד למראה עשרת בני המן התלויים (יד).

[1]  ט,כט: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל, וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--אֶת-כָּל-תֹּקֶף:  לְקַיֵּם, אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת—הַשֵּׁנִית: ש: מדוע אסתר ומרדכי לא נזקקו לרשותו של אחשוורוש לשלוח מכתב זה לכל מדינות המלך? ת: נראה שזה היה מכתב פנימי אל היהודים, ואינו נוגע לכל תושבי מדינות במלך, כפי שהיו שתי האיגרות הקודמות, של המן ושל אסתר. האיגרת גם לא נחתמה בטבעת המלך, ולכן לא הייתה צריכה לקבל את אישורו של המלך.

[1]  י,א: וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרֹשׁ) מַס עַל-הָאָרֶץ, וְאִיֵּי הַיָּם: ש: מדוע הטיל אחשוורוש מס על מדינותיו, ואיך זה מתקשר אל מעשה הנס המסופר בספר אסתר? ת: הכתיב והקרי מלמדים שאחשוורוש נעשה עני ורש (אחש -רש) מרוב המלחמות שערך, ומכך שלא קיבל את הכספים שהמן הבטיח למלך: וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ (ג,ט). מרדכי יעץ לו לגבות מס, מתוקף היותו משנה למלך: כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (ג).

========== תם ונשלם ביאור אי"ם לספר אסתר ולכל חמש המגילות ==========

דָּנִיֵּאל

הביאור מתייחס לקטעים בארמית הכתובים בספר, לפי תרגומם לעברית באתר ויקיטקסט.

[1]  דניאל א,ו: וַיְהִי בָהֶם, מִבְּנֵי יְהוּדָה--דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה: ש: במה זכה דניאל שהספר נקרא על שמו, הרי היו אתו עוד שלושה נערים שנבחרו לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ; וּלְלַמְּדָם סֵפֶר, וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים (ד), חנניה, מישאל ועזריה? ת: דניאל התבלט בסיכון עצמו ובהנהגת חבורת ארבעת הנערים: וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל-לִבּוֹ, אֲשֶׁר לֹא-יִתְגָּאַל בְּפַת-בַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו; וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים, אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל (ח), והוא אשר הוביל את המהלכים הבאים אל מול המלך ושר הסריסים, והמלצר שמינה שר הסריסים (יא).

[1]  ב,ד: וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ, אֲרָמִית: ש: מדוע הכתוב מציין שהכשדים ענו לשאלת המלך בארמית, הרי זה מובן שלא יענו לו בשפה אחרת שאינם מבינים? ת: המלך פנה לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים, וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים (ב) בעברית (לשון יהודית), כדי שגם דניאל וחבריו יבינו את שאלתו לפתור לו את חלומו. אמנם הוא לקח אותם לבבל וגידל אותם כדי וּלְלַמְּדָם סֵפֶר, וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים (א,ד), אך לא היה בטוח שכבר למדו את שפת הכשדים (ארמית). דניאל הפתיע את המלך והחרטומים בתשובתו למלך בארמית, הוא מבקש שיינתן לו זמן להציג את פתרון החלום למלך (ב,טו).

[1]  ג,כה: עוֹנֶה וְאוֹמֵר: הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֲנָשִׁים אַרְבָּעָה, מֻתָּרִים, מְהַלְּכִים בְּתוֹךְ הָאֵשׁ, וְנֶזֶק אֵין בָּהֶם, וּמַרְאֵהוּ שֶׁל הָרְבִיעִי דּוֹמֶה לְבֶן אֱלֹהִים: ש: מי היה האדם הרביעי שראה המלך מהלך בתוך האש, הרי רק שלושה נזרקו אליה, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ? ת: המלך מכיר בגדולת האלוהים, מאבחן בעצמו: וּמַרְאֵהוּ שֶׁל הָרְבִיעִי דּוֹמֶה לְבֶן אֱלֹהִים. נראה לי שהוא חושב שהרביעי הוא דניאל, אשר קיבל את רוח הקודש והגיד למלך גם את חלומו וגם את פתרון חלומו: עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ לְדָנִיֵּאל וְאוֹמֵר: אֱמֶת אֲשֶׁר אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלוֹהַּ אֱלֹהִים, וַאֲדוֹן מְלָכִים וּמְגַלֵּה רָזִים, אֲשֶׁר יָכֹלְתָּ לְגַלּוֹת הַסּוֹד הַזֶּה (ב,מז).

[1]  ה,ז: שֶׁכָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרָא הַכְּתָב הַזֶּה וּפִתְרוֹנוֹ יַגִּיד לִי, אַרְגָּמָן יִלְבַּשׁ, וּרְבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וּשְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת יִמְשֹׁל: ש: מיהו השני המושל במלכות? ת: נראה לי שהראשון הוא המלך בלשאצר, והשנייה היא אשתו המלכה, המרשה לעצמה להגיד למלך את אשר עליו לעשות: עַתָּה, דָּנִיֵּאל יִקָּרֵא וְהַפִּתְרוֹן יַגִּיד! (יב). אכן דניאל נקרא אל המלך ופתר את חלומו, ואף שפתרונו היה קשה למלך (מָנָה הָאֵל מַלְכוּתְךָ וְהִשְׁלִימָהּ; כ"ו; נֶחְתְּכָה מַלְכוּתְךָ וְנִתְּנָה לְמָדַי וּפָרָס; כ"ח) , הוא מינה את דניאל להיות השלישי במלכות: אָז אָמַר בֵּלְשַׁאצַּר, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָנִיֵּאל אַרְגָּמָן, וּרְבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִזוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מוֹשֵׁל שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת (כט). עוד באותו לילה נבואתו התקיימה, והמלך בלשאצר שמינה את דניאל להיות שלישי במלכות – נהרג: בּוֹ בַלַּיְלָה נֶהֱרַג בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ הַכַּשְׂדִּי (ל).

[1]  ז,כז: וְהַמַּלְכוּת וְהַשִּׁלְטוֹן, וְהַגְּדֻלָּה שֶׁל מַלְכֻיּוֹת תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם, נִתְּנָה לְעַם קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עוֹלָם, וְכָל הַשִּׁלְטוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעַבְדוּ וְיִשָּׁמְעוּ [לוֹ]: ש: לאיזה מאורע מרמז פתרון חזיון זה של דניאל? ת: נראה לי שדניאל חזה בחלומו את תקופת הגאולה העתידית, בה עם ישראל, הנחשב לעם קדושי עליונים, ישתחרר מעול ארבע מלכויות (בבל, פרס, יוון, רומא), וישלוט מלכות עולם על כל השלטונות הקיימים בעולם.

[1]  יב,יא-יג: וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד, וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם--יָמִים, אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים. אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה, וְיַגִּיעַ:  לְיָמִים--אֶלֶף, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה. וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ; וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין: ש: מתי הוא 'קץ הימים'? ת: נראה לי שעת הקץ (ט) יקרה בשנת 2037 לספה"נ (בעוד כ 11 שנים מהיום, 21 – 22 ביוני, שנת 2026). החישוב הוא מ'עת הוסר התמיד' – הפסקת קרבן התמיד בבית ראשון שהיה בשנת 588 לפנה"ס, ועוד 1290 שנים ('ימים'), הרי זה שנת 702 לספה"נ. בשנה זאת חזרה חליפות בית אומייה (האימפריה המוסלמית) לשלוט במזרח התיכון. משנה זאת יש לחכות עוד 1335 שנים, הרי זה יתרחש בשנת 2037 לספירה. בשנת הקץ תתרחש תחיית המתים: וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם (ב), וכאן הובטח לדניאל שהוא יהיה בין אלה שיזכו להתחיות לחיי עולם: וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, וזה יהיה קץ הימים: לְקֵץ הַיָּמִין.

==========  תם ונשלם ביאור אי"ם לספר דניאל  ==========

עֶזְרָא

הביאור מתייחס לקטעים בארמית הכתובים בספר, לפי תרגומם לעברית באתר ויקיטקסט.

[1]  עזרא ב,סב: אֵלֶּה, בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים--וְלֹא נִמְצָאוּ; וַיְגֹאֲלוּ, מִן-הַכְּהֻנָּה: ש: האם לכל היהודים בפרס היו כתבי ייחוס? ת: כנראה כן, והרי כתבי הייחוס היו כל כך חשובים עד שגרמו לבני ברזילי (פסוק ס"א) להתגאל (להתבטל מקדושת הכהונה), כיוון שלא מצאו את כתבי ייחוסם. כתבי הייחוס אפשרו לעזרא לספור במדויק, עד כדי יחידות, כגון: בְּנֵי אִמֵּר, אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם (לז).

[1]  ז,כב: עַד כֶּסֶף כִּכָּרִים מֵאָה, וְעַד חִטִּים כֹּרִים מֵאָה, וְעַד יַיִן בַּתִּים מֵאָה, וְעַד בַּתִּים שֶׁמֶן מֵאָה, וּמֶלַח, שֶׁלֹּא כָּתוּב: ש: מהם מצרכי המזון שהיו נחוגים למחייה בימי עזרא? ת: כולם מה שמכנים היום 'מצרכי יסוד': לחמים, חיטים, יין, שמן ומלח. אלה המצרכים שגזברי המלך צוו להעביר לעזרא על פי בקשתו: לְכֹל הַגִּזְבָּרִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַנָּהָר, שֶׁכָּל אֲשֶׁר יִשְׁאָלְכֶם עֶזְרָא הַכֹּהֵן (כא).

[1]  ז,כו: מָהֵר הַדִּין יִהְיֶה נֶעֱשֶׂה מִמֶּנּוּ, אִם לְמָוֶת, אִם לְחֵרֶם, אִם לְעֹנֶשׁ נְכָסִים, וְלַאֲסוּרִים: ש: מהם העונשים שהיו נהוגים בימי עזרא? ת: מוות, חרם, החרמת נכסים, מאסר. הכל נתון להחלטת המלך: וְכָל שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹשֶׂה הַחֹק שֶׁל אֱלֹהֶיךָ וְהַדִּין שֶׁל הַמֶּלֶךְ (ראשית הפסוק).