"ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא” (במדבר יד,א). '(איכה א, ב) "בכה תבכה בלילה", שתי בכיות הללו למה? אמר רבה אמר רבי יוחנן: אחד על מקדש ראשון, ואחד על מקדש שני. "בלילה", על עסקי לילה, שנאמר (במדבר יד, א): "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא"; אמר רבה א"ר יוחנן: אותו (היום) ליל ט' באב היה, אמר להן הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות' (סנהדרין קד,ב). בפשטות כיון שחטאו בכך שבכו אז העונש מתגלה בבכי, וזהו שביום זה נחרבו בתי המקדש שעליהם אנו בוכים. ויותר מזה, הם בכו כיון שלא רצו להיכנס לארץ: “וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (פס' ב-ד), לכן נענשו שלא יכנסו לארץ ויגלו ארבעים שנה במדבר, וכך גם נענשו שהבכי בדורות יהיה בגילוי של גלות, וזה קשור למקדש שנחרב כחלק מחורבן הארץ והגלות, כמו שמביאים חז"ל שהמקדש נחרב כדי שיצאו לגלות: '"וכאב אנוש", זה הפורענות ששלחתה ירושה לדורות. שבכו בליל ט' באב ואמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם בכיה לדורות. ומן אותה שעה נגזרה על ביהמ"ק שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות, שכה"א (תהלים קו, כו): "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות"; נשיאות יד כנגד נשיאות קול' (במדבר רבה טז,כ). ועוד שרצו שלא להיכנס לארץ השכינה ('אֶרֶץ כְּנַעַן מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֶרֶץ כְּנַעַן כְּשֵׁרָה לְבֵית שְׁכִינָה וְאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כָּשֵׁר לְבֵית שְׁכִינָה' [במדבר רבה ז,ח]), ורצו לחזור למצרים מקום בו עבדו ע”ז, שזהו ההיפך מקיום המקדש שבו השראת השכינה ובו עובדים את ה' בקרבנות (היפך מע”ז); לכן כעונש נעשה חורבן המקדש שזהו גילוי של היפך מקיום המקדש. אולי גם אפשר שבמדרש מביאים מקור לכך שחורבן והגלות בדורות קשורים לחטא המרגלים ממה שנאמר בתהלים: “וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו. וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה'. וישא ידו להם להפיל אותם במדבר. ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות” (תהלים קו,כד-כז). ממילא אולי יש בפס' בתהלים גם רמז למה שהתגלה בגילוי של חורבן וגלות, שזה קשור לכך שהם התלוננו באהליהם, שבכו והתלוננו שם. ולכן מובן שכעונש על כך זה בא לידי ביטוי (בדורות) בכך שנחרב בית המקדש, שזהו מקום של בית לשכינה, שכמו שהם בכו והתלוננו באהליהם, בבתיהם, כך גילוי העונש נעשה בגילוי של בית, שזהו בחורבן בית המקדש. וכמו שהם התלוננו באהליהם שבהם גרו, שזהו מקומם, כך גם נענשו שיחרב ביתם ויוצאו ממקומם לגלות (שיצאו מא"י שהיא מקומם של ישראל; וכן כנגד שמאסו בארץ חמדה). כמו כן, חטאם היה ש"לא שמעו בקול ה'”, ולכן העונש מתגלה בחורבן המקדש ששם זהו מקור לדבר ה' בעולם ('א"ר יוחנן: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות' [ב"ב יב,ב]). גם בנ"י חיו במדבר ע"י השראת ענני הכבוד על אהליהם, שכך יכלו לשרוד במדבר (שזהו ששתי הדעות של מצוות סוכות, שזה כנגד ענני הכבוד או כנגד סוכות ממש [סוכה יא,ב], שניהם אמת, שחיו בסוכות אבל ללא השראת ענני הכבוד לא יכלו לשרוד במדבר בסוכות; כך מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), ממילא כשחטאו באהליהם זה היה בחטא שקשור לאהל עם השראת שכינה עליו (ענני הכבוד), לכן העונש בא לידי ביטוי בחורבן בית המקדש שהוא בית שבו השראת השכינה. וזה נעשה ע"י האויבים שהחריבו, כגילוי היפך מענני הכבוד שהיו מצילים את ישראל מהמזיקים. בנוסף, בנ"י חטאו שבכו שלא להיכנס לארץ בשל הפחד מהאויבים בארץ שחזקים מהם, שהם יפלו בחרב וילכו בשבי (“ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז"), וכך כנגד זה נענשו בחורבן, שהאויבים יבואו לארץ, ויפילו בחרב אנשים רבים, וילקחו שבויים רבים. המרגלים הזכירו בדבריהם את עמלק כדי להפחיד ביותר את ישראל: “עמלק יושב בארץ הנגב" וגו' (במדבר יג,כט). '"עמלק יושב" וגו' – לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים כדי לייראם' (רש"י). כך שחלק מרכזי בחטאם היה בהקשר לעמלק, לכן התגלה גם בחורבן קשר לעמלק, שנחשב שהוא החריב את ירושלים: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”, וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה", כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה”. כשפשט ידו בכסא, "מחה אמחה”. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה”. ונאמר: "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'” (שמ' יז טז)' (תנחומא “כי תצא” סימן יא).