הפסוקים האלה מבארים שכיבוש הארץ מוכרח לקרות בהדרגה כי אילו הסתלקו כל יושבי הארץ בבת אחת, לא היה עם ישראל מסוגל ליישב מיד את כל המרחבים, והשטחים הריקים היו מתמלאים בחיות השדה.

אולם, עיקרון רחב מתגלה באמירה הזאת של הקב"ה: אין די בקבלת הברכה; צריך לבנות כלים להכיל אותה. ישועה גדולה המגיעה מהר מדי עלולה להיות גדולה מכוח הקיבול של האדם או של האומה ולשבור את הכלים. לכן, הקב״ה מבטיח לישראל את הארץ כולה, אך בשלבים. כל שלב דורש יישוב והתבססות, ורק אחר כך, אפשר להתקדם לשלב הבא.

ובאותה מידה, חז״ל מתארים כך גם את גאולת ישראל כמו איילת השחר: ״כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת״. (ירושלמי ברכות א', א'). כשם שאור השחר מופיע תחילה מעט ואחר כך מתרחב, כך גם הגאולה עשויה להופיע בשלבים. כי ישראל אינם יכולים לשאת מיד את מלוא עוצמת הישועה, ולכן היא מתגלה בהדרגה.

וכך גם בחיי האדם. תיקון יציב של מידות או מעשים נבנה ״מעט מעט״. כך גם בבניין הזוגיות, רכישת הידע ושאר תחומי החיים: ההדרגתיות היא הדרך לבנות מציאות שתוכל להחזיק מעמד.