'אמר רבי פינחס: (תהילים כה) "טוב וישר", למה הוא טוב? שהוא ישר; ולמה הוא ישר? שהוא טוב. "על כן יורה חטאים בדרך", שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרו להם: "חטאים תרדף רעה". שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן: "הנפש החוטאת היא תמות". שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב: "על כן יורה חטאים בדרך", יורה לחטאים דרך לעשות תשובה' (יר' מכות ב,ו). חז"ל הביאו תשובה משלושה (חכמה נבואה והקב"ה) לגבי חוטא מהו עונשו. מדוע הובאו דווקא שלושה אלו (בפרט שבמקומות אחרים יש גם גרסאות של יותר, כגון בפסיקתא דר”כ כה,ז שמובא גם ששאלו את התורה)? בפשטות זהו גילוי מה דעת הקדושה כלפי החוטא, כמו שמתגלה בחכמה ובנבואה, שזה בא לבטא את חומרת החטא מכיוונים שונים שיש לצאת נגד הכפרה לחוטא (ראה הסבר עמוק לתשובתם ב'לזמן הזה', אלול, 'חסד התשובה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), וכנגד זה שמראה את החומרה, מובא גם תשובת הקב"ה שיעשה תשובה ומספיק בזה על אף חומרת החטא. אולי גם זה כנגד גילוי המתגלה בתורה שהיא יסוד הקדושה בעולם, וכנגד התנ"ך שבו שלושה חלקים (תורה נביאים וכתובים). יש גילוי מהכתובים כנגד החכמה, שזהו תשובתה של החכמה מנאמר בספר משלי (יג,כא) שנמצא בכתובים. ביחזקאל (יח,ד) שהוא בחלק הנביאים, יש גילוי כנגד דברי הנבואה. והתורה היא דבר ה' אלינו דרך תורת משה, ובזה הובא דבר ה' שיעשה תשובה ויתכפר לו (אמנם מי שלא שב בתשובה אז נשארות תשובות החכמה והנבואה בתקפם ויענש). אולי גם דרשו כעין "טוב וישר", שטוב מרמז על הנבואה, שהנביאים קיבלו נבואה יחד עם שמחה (שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה: 'שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים; אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר: (מלכים ב ג, טו) "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'”' [שבת ל,ב]), שזה כשטוב לאדם, שכשרע לו יש לו עצבות ואז אין השכינה שורה עליו. וישר כרמז לחכמה, לשכל ישר. שכך ה' הוא שיא הטוב והישר ולכן מעל תשובות הנבואה והחכמה, וכך מלמד "חטאים בדרך", שמלמד את דרך התשובה בעולם. אולי אפשר גם שמתגלה תשובה של שלושה (שכולם גילוי של דבר ה', שגם החכמה והנבואה הם דבר ה', אלא הם גילויים שונים שבאים ומתגלגלים אלינו מהקב"ה) כרמז לחיבור לקב"ה בגילוי של שלושה, שע"י התורה אנו מתחברים לקב"ה, וכן דרך זה מכניעים את יצה"ר שלא נחטא: 'ת"ר: (דברים יא, יח) "ושמתם", סם תם. נמשלה תורה כסם חיים … כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז): "הלא אם תטיב שאת". ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא': "לפתח חטאת רובץ"' וכו' (קידושין ל,ב). שהתשובה מטרתה חיבור חזרה לקב"ה ותורתו, ולכן נרמז על חיבור לתורה ומצוותיה (ובכך גם לה') ע”י שלושה כרמז ללימוד תורה ושמירת מצוותיה (ע”י ביטול יצה”ר); וכן מחלקי התשובה שנשוב ולא נחטא עוד ('ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם' [רמב"ם; הל' תשובה ב,ב]) ולכן קשור לתורה שמצילה מהיצר. לכן רמזו בעומק כנגד לימוד התורה שהוא בגילוי של שלושה: 'אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו, ז): "ושננתם לבניך"? אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם"; לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי? לא צריכא, ליומי' (קידושין ל,א). נראה שמקרא זהו התורה שבכתב שהיא דבר ה', ולכן מרמז על דבר ה' שיעשה תשובה ויתכפר לו. משנה זהו מסורת התורה של התושב"ע שנמסרה לנו מסיני ועוברת דרכנו, ולכן זהו כעין נבואה שמקבלים משמים ועובר דרך הנביא. תלמוד נעשה ע"י העמקה ולימוד התורה בחכמתנו, ולכן כנגד זה יש גילוי של החכמה. וכן כעין דבר ה' מתגלה אלינו בתורה (בתנ"ך) בשלוש צורות (חכמה [משלי] נבואה [יחזקאל] ודבר ה' [תורה]), כעין שהתורה מתגלית בחיבור אלינו בשלוש צורות לימוד ביום. אולי גם רמזו בכך שהחטא פוגע בכל העולם כולו, ולכן רמזו כנגד שהעולם עומד על שלושה דברים ('על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים [אבות א,ב]), ובחטא מערער את קיום העולם. כך כנגד זה אמרו את תשובת החכמה, שזה כעין רמז ל'התורה' שהיא חכמה של מעלה. תשובת הנבואה כעין רמז ל'העבודה', שכח הנבואה קשור למקדש ('א"ר יוחנן: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים, וניתנה לשוטים ולתינוקות' [ב"ב יב,ב]). תשובת הקב"ה כעין רמז ל'גמ"ח', שה' עשה עמנו חסד ונתן לנו את התשובה; וכן חיבור האדם לקב"ה מתגלה בחסד שבזה הולך אחר גילוי הקב"ה (סוטה יד,ב) ואף מתדמה לו (שבת קלג,ב). אולי גם העמידו את התשובות כעין כנגד גילוי של מצוות התשובה: 'ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי נחמתי" (ירמיהו לא, יח). ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (הושע יד, ד). וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו' (רמב"ם; הל' תשובה ב,ב). שכך כעין בתשובה הוא מונע את דרישת החכמה והנבואה ליסורים ומיתה, וכך יש חלקים בתשובה כעין לביטול גילויים. עזיבת החטא וחרטה על שחטא זה כנגד דבר ה' שיעשה תשובה ויתכפר לו, שכך שב בתשובה שעוזב את החטא ומתחרט על שעשה, ובכך שב בתשובה לה'. וידוי נעשה בפה, וכח הדיבור בא מהשכל, ולכן זהו כנגד דברי החכמה. וקבלה לעתיד, שהקב"ה כעין מעיד שלא ישוב לזה החטא זהו כעין נבואה שמגלה על העתיד. שכך רמזו בתשובות כנגד ארבעת חלקי התשובה, וכן כרמז שבתשובה מונעים מכח החכמה והנבואה מלקטרג. אולי גם רמזו שתשובה זה לא מסתכם רק באדם עצמו אלא זה משפיע על כל העולם, שכל העולם קשור למעשי האדם ('ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות; עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר: "וחוטא אחד" כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה' [קידושין מ,ב]). לכן התשובה היא גם תיקון כל העולם, ולכן גם רמזו על תיקון כל העולם שנעשה על ידנו, ולכן רמזו כנגד האבות שהם שורש בנ"י ושורש תיקון העולם. ובפרט אולי באו לרמז שהתגלה באבות גילוי כעין ע"פ תשובות החכמה וכו', בשל היותם שורש תיקון העולם, ולכן מתגלה בהם כתשובות הקדושה. אברהם החל את דרכו בקדושה ע"י החכמה: 'כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה; והיה תמיה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג' וכו' (רמב"ם; הל' ע"ז א,ג), לכן הוא כנגד החכמה. ותשובת החכמה היא שהחטא ירדוף ויעניש את האדם, שכך התגלה באברהם שנענש פרעה כשבא לחטוא בהקשרו (שלקח את שרה); שכך נעשה לפרעה: "וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם" (בראשית יב,יז). וכך גם מתגלה בזרעו שקשור לחטא, בישמעאל: “ידו בכל ויד כל בו" (בראשית טז,יב). '"ויד כל בו" – הכל שונאין אותו ומתגרין בו' (רש"י). שרבים עמו ומתגרים בו, וכך נעשה אצלו רעות. יצחק הגיע לעולם לאחר דברי נבואה, שה' הבטיח לאברהם שיהיה לו זרע, וכן המלאכים באו להודיעו, ולכן גילויו בעולם מתגלה עם נבואה, כך שכנגדו זהו תשובת הנבואה, שהיא אמרה שהחוטא ימות, וכך כעין התגלה בו בהקשר לחטא גילוי של מיתה, שהלך לעקידה בעקבות קטרוג כעין גילוי חטא שאברהם לא הקריב: '(בראשית כב, א) "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם". (אחר מאי?) א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, דכתיב (בראשית כא, ח): "ויגדל הילד ויגמל" וגו'. אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו: זבח את בנך לפני, מיד זובחו. מיד: "והאלקים נסה את אברהם ויאמר קח נא את בנך"' (סנהדרין פט,ב). (וכן בנבואה מתגלה באברהם כשמוצג כנביא, עניין של מיתה: “ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך” [בראשית כ,ז]. אמנם לא נעשה גילוי מיתה בפועל [להבדיל מצרות שבאו על פרעה, והליכה למוות בעקידה אצל יצחק, שלכן מרמז כנגדם בחכמה ובנבואה], אבל יש בזה גילוי של נביא ומיתה בגילוי אצל האבות). ובבניו יש גילוי של החטא שזהו עשו, וממנו מתגלה שיא החטא שזהו עמלק ודינו הוא למיתה, מחיית עמלק. יעקב עוד מהבטן התגלה כנמשך לחיבור לקב”ה: '"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ". בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, הה"ד (ירמיה א, ה): "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ"' (ב"ר סג,ו). שכך כעין מתגלה בו תשובת הקב"ה שיעשו תשובה, ובהקשר אליו כעין מתגלה תשובה, שלבן רדף להרגו וחזר בו (בעקבות דבר ה' אליו), וכן עשו יצא לקראתו בחזרתו ארצה וכעין שב בתשובה ובמקום להרגו נישקו מאהבה: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו” (בראשית לג,ד). '"ויחבקהו" - נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו. "וישקהו" - נקוד עליו; ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי, יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו (ב"ר), אר"ש בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו (ב"ר)' (רש"י). ובבניו כולם צדיקים, כעין השבים בתשובה שכך הם שלמים בקדושה (וכן בניו חטאו במכירת יוסף, אלא ששבו בתשובה: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת” [בראשית מב,כא]). בחודש אלול ובימים הנוראים אנו שבים בתשובה לקב"ה, בפשטות זה כדי שיגזר דיננו לטובה, ובפרט שזהו זמן מסוגל לכפרה בשל קרבת ה' אלינו בזמן זה; אולם נראה גם שכיון שתשרי זהו זמן בריאת העולם לכן אנו מגלים בזה גילוי תשובה ככח לתיקון העולם כולו.