"ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,יב). 'באחד בתשרי ר"ה לשנים … רב נחמן בר יצחק אמר: לדין, דכתיב (דברים יא, יב): "מראשית השנה ועד אחרית שנה", מראשית השנה נידון מה יהא בסופה' (ר"ה ח,א). רב נחמן בר יצחק אמר – ר"ה לשנים דתנן הכא, לדין תנא. שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא. דכתיב: "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה" – הנגזרות עליה' (רש"י). חז"ל מצאו בפס' רמז ליום הדין של ר"ה, שבו נידון העולם מה יקרה במשך השנה. נראה שזהו שקודם נאמר: ”כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה” (פס' י-יב). שבא"י יש השראת שכינה תמידית, ולכן הגילוי בארץ הוא מפגש ישיר בין הקב"ה אלינו ע"י מעמדנו בקדושה; שאם ראויים אז ירדו גשמים, ואם לא אז תהיה בצורת, וכל המציאות החקלאית בארץ תלויה בזה, כך שבא לרמז שכל המציאות מתגלגלת אחרי זה. שזהו קשור לר"ה שאז בעולם יש קרבה גדולה יותר לקב"ה, כעין דומה לא"י שבה יש קרבה גדולה יותר לקב"ה; ואז נידונים ע"פ מעשינו מה יקרה בעולם (כעין שבא"י מושפעים ממעשינו), שזהו שבר"ה זהו יום הדין. וגם רומז שהדין בר"ה נעשה מכח א"י, שה' דן אותה וכהמשכה את כל העולם, ולכן מודגשת גילוי א”י כאן (ואף בהשוואה של מעלת א"י מול מצרים [איך מתגלה ההשקיה], כרמז שזהו שא”י היא עיקר המעלה), כמו שדרשו: '"ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה”. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר: (איוב לח) "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו"! ומה תלמוד לומר: "ארץ ה' אלקיך דורש אותה”? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה' (ספרי). נראה שא"י היא עיקר תיקון העולם, שכאן עיקר קיום התורה: 'ד"א: "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא): "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי "עקב", מג). לכן יש זהות בין טוב הארץ לטוב התורה: 'ד"א: "ואבדתם מהרה" - מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר: ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (שם), שבחטאינו גלינו מהרה מהארץ, כיון שהארץ היא גילוי של התורה (ולכן לא מחזיקה חוטאים). לכן ראוי שדווקא בא"י יתגלה עיקר הדין של העולם, כיצד מתגלה הקדושה באותה שנה; לכן הדין כמתגלה בתחילה בכח א"י. לכן ממשיכה התורה בדבריה שאם ישמרו תורה יבוא טוב: "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" (פס' יג-טו) [וממשיך אם ח"ו לא ישמרו...]. המים זה שיא הגילוי של יד ה' בארץ, שרואים שמושפע ע"פ מעשינו, ולכן זה נאמר בסמוך לרמז לר"ה (שזהו דין ע"פ מעשינו, ומזה מתגלה השלכות בעולם); אבל בעצם ההשפעה של מעשינו חלה על כל המציאות, ובפרט על חיינו, שדנים בדין של ר"ה: 'בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג, טו): "היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם"' (משנה; ר"ה א,ב). (אמנם יש כמה דעות כיצד ועל מה דנים בר"ה; ראה 'תורת המועדים', 'יום הדין לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן נאמר קודם לזה: "ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה. ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש" (פס' ח-ט), ששמירת התורה משפיעה על כל מציאות חיינו, מישבתנו בארץ, ועד משך חיינו ("תאריכו ימים"), ובכלל בכל הטוב שניתן לנו ("זבת חלב ודבש"), שכל זה נידון בר"ה. אולי נרמז: "ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה", שכביכול ה' מביט בעיניו על המעשים לצורך הדין, אבל גם כרמז שעיניים מרמזים על הסנהדרין, שהם עיני העדה (במדבר טו,כד), כך שמסמל דיינים, וזהו שה' דן את העולם, וזהו גם "דרש אתה" כרמז לנאמר: "והגד לך ושמעת ודרשת היטב" (דברים יז,ד), שהדיינים דורשים היטב כדי לברר מה מציאות, וכך ה' מברר את המציאות העולמית בר"ה וקובע את הדין. אולי ע"ד הרמז, נאמר: "מרשית השנה ועד אחרית שנה", כרמז לר"ה, ולפניו נאמר: "והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה", כרמז ליום הדין של ר"ה. שמדוע בר"ה יש יום דין, הרי העולם נברא בניסן? הר"ן מסביר שזה נקבע בשל הסמיכות ליוה"כ (שה' רצה לזכות את ישראל), ומרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר (כהתעמקות בתוס') שבתשרי נוצרו עשרת המאמרות (ראה 'מועדי ישראל', 'תשרי וניסן כחדשי בריאת העולם בכח ובפועל'). אולי זהו: "והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת" רומז לשיטת הר"ן, שמתן תורה היה בדרך לירושת א"י, ויוה"כ היה יום הורדת הלוחות מסיני, ולכן נרמז בהרים ובקעת, שהר רומז להר סיני, ובקעות ('"ובקעות" – הן מישור' [רש"י]) רומז למישור שתחת ההר, שזהו כרמז שמשה הוריד את התורה מהר סיני למחנה במדבר, שזה היה ביוה"כ. וכן רמז: "למטר השמים תשתה מים", שמים רומז לתורה ('אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א): "הוי כל צמא לכו למים"' [ב"ק פב,א]), ורמז בירידת מטר השמים, כהורדת התורה משמים, שזהו ביוה"כ שמשה הוריד את הלוחות. וההמשך: "ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה" רומז לשיטת מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א, שה' מקיים כל רגע את המאמרות, שאילו היה מסיר לרגע דעתו מהם, מיד היו נעלמות וכל העולם היה נחרב; וזהו רמז שה' דורש ומביט למאמרות שיתקיימו (וכמו שהעין מביטה כעין ברוחני אל המציאות [שהראיה היא קלה ביותר], כך המאמרות הם רוחנים שמקיימים את המציאות).