"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא. לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו" (דברים ל,יא-יד). התורה אומרת שהתורה אינה נפלאת ורחוקה, שאינה בשמים או מעבר לים. בפשטות הכוונה בדוגמה של שמים זה שאינה נפלאת (שאי אפשר להעלות לשמים), והדוגמה של מעבר לים זה שאינה רחוקה (שצריך לשוט רחוק באוניות). כך פרש הראב"ע: '"נפלאת" – נסתרה. או: דבר פלא שתלאה לעשות. "לא בשמים היא" – פירוש "נפלאת" (דברים ל,יא). "מעבר לים היא" – פירוש "רחוקה" (דברים ל,יא). ויתכן שהוא הים הגדול, שלא יוכל אדם להכנס ברחבו מפני חשכת מים'. הספורנו מבאר שהובאו שתי דוגמאות אלו כדי לרמז על נביאים ות"ח: 'ואמר: "כי המצוה הזאת לא נפלאת" וגו׳, "לא בשמים היא" – לומר שאתה צריך אל נביא, "ולא מעבר לים" – לבקש מלמדך הועיל "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" – כי אם תכין אליו לבך ורוחך ונשמתך אליו תאסוף' (ספורנו). (אולי למד שבשמים זה נביא שמקבל נבואתו מהשמים ישירות, וחכם נרמז במעבר לים כיון שהנבואה היא דווקא בא"י, ולכן מעבר לים מתפרש לא בנביא, ולכן זהו בת"ח). חז"ל דרשו בזה: 'רבא אמר: "לא בשמים היא", לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. רבי יוחנן אמר: "לא בשמים היא", לא תמצא בגסי רוח; "ולא מעבר לים היא”, לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים' (עירובין נה,א). 'סחרנין – מחזרין בעיירות. תגרין – בעירן במקומן, אלא נראה ואינו נראה, כדאמר לעיל' (רש"י). וכן דרשו בדומה (שבא למעט מקצועות מסויימים): 'ד"א: מהו "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא"? שמואל אמר: אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנותן בשמים. אמרו לשמואל: הרי אתה איסטרולוגין וגדול בתורה! אמר להן: לא הייתי מביט באיסטרולוגים אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה. אימתי? כשהייתי נכנס לבית המים' (דברים רבה ח,ו). עוד דרשו חז"ל שלא לומדים מהשמים: 'אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע: שאל. א"ל (דברים ל, יב): "לא בשמים היא"' (תמורה טז,א). (אולי לפי זה גם מה שנאמר שאינה מעבר לים בא לרמז שעיקר לימוד וסמכות התורה זה דוקא בא"י, ולא בחו"ל שהיא מעבר לים וכדו'). וכן דרשו באותו עקרון (שאינו בשמים יותר): 'ד"א: "כִּי הַמִּצְוָה" וְגוֹ'. "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא". אמר להן משה: שלא תאמרו: משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים. כבר אני מודיע אתכם: "לא בשמים היא" – שלא נשתייר הימנה בשמים' (דברים רבה שם). וכן למדו שלא לקבוע הלכה נגד רבים בשל בת קול, כיון שהתורה אינה בשמים (ב”מ נט,ב). גם למדו חז"ל שמלמד שיש צורך להתאמץ ללמוד תורה: 'והיינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא: מאי דכתיב (דברים ל, יב): "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא"? לא בשמים היא, שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא, אתה צריך לעבור אחריה' (עירובין שם). 'והיינו דאמר רב אבדימי - הא דאמרן דצריך לטרוח ולהעמיד סימנין ולהערים בתחבולות כדי שתתקיים התורה בלומדיה, היינו דר' אבדימי, דמפרש דיוקא דקרא שאם בשמים היא צריך אתה לעלות אחריה' (רש"י). אולי אפשר שהתורה באה לרמז באלו דווקא כרמז שלא יאמר אדם שכדי לעסוק בתורה צריך שיהיה גילוי של עזרת השמים בארץ (כעין שעולה לשמים, שאז מתגלה האדם עם שמים), שזהו שהתורה היתה מתאימה דווקא לאוכלי המן שלא היו צריכים לעבוד והכל ניתן להם מהשמים, כמו שאומר רשב"י: 'ר' יהושע אומר: שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה. מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה. הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן; ושניים להם אוכלי תרומה' (מכילתא; שמות טז,ד). לזה רמזה התורה שהתורה אינה בשמים, שלא תאמר שלבנ"י במדבר היה ראוי ללמוד תורה ולא לנו, כיון שקיבלו הכל משמים. לכן מדגישה התורה שעליך ללמוד כמה שאתה יכול, וזהו קיום התורה כמו שאומר ר"י. מעבר לים רומז לשבט זבולון שהיה עוסק במסחר בספינות, שהן שטות מעבר לים; ומזה היה מפרנס את שבט יששכר: '"שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" – זבולון ויששכר עשו שותפות. זבולון לחוף ימים ישכון, ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה' (רש"י; דברים לג,יח). לכן יכול אדם לומר שדווקא אנשים שיש מי שמממן אותם, כעין שבט יששכר, הם יכולים ללמוד תורה, אבל השאר לא, באה התורה ואומרת שכל אדם יכול וצריך ללמוד תורה, והיא תחול בו. אולי אפשר כרמז בשמים ומעבר לים, למשה ור"ע (כעין שבתרגום ירושלמי דרשו את הפס' לעניין לימוד מאנשים – שמים על משה, ומעבר לים על יונה הנביא). שמשה עלה כעין לשמים בהר סיני, ור"ע בתחילת דרכו למד מהמים שטיפטפו על האבן להתחזק ולא להתייאש מללמוד תורה (אבות דר"נ ו,ב), כך שהוא נרמז במים, וזהו רמז בים שבו יש מים (ואף ר"ט קרא עליו "מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור" [שם], כך שקרא עליו שמתגלה בו "נהרות", שזהו גם מעבר לים כשעוברים בנהרות). שאולי זה נרמז בנאמר בהמשך על התורה: "כי קרוב אליך הדבר מאד”; '"כי קרוב אליך" – התורה נתנה להם בכתב ובעל פה' (רש"י). שזהו רמז במשה שהוא מוסר התורה, וכתב את התורה שבכתב; ור"ע היה שיא המעלה של התושב"ע, שהיה דורש 'על כל קוץ וקוץ, תילין תילין של הלכות' (מנחות כט,ב), והתושב"ע שלנו קשורה אליו: 'דאמר ר' יוחנן: סתם מתני' ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר"ש; וכולהו אליבא דר"ע' (סנהדרין פו,א). שכך התורה רמזה שגם התורה שבכתב וגם התושב"ע קרובים אלינו, ולא רחוקים וקשה להשיגם (כעין בשמים או מעבר לים), אלא תלוי ברצוננו ובפעולותינו. או שיכול אדם לומר שלימוד התורה מתאים למי שיש לו כח זכרון מעולה, כעין משה שהתורה נתנה לו במתנה (וכך זכר את כולה): 'וא"ר יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמ' (שמות לא, יח): "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו"' (נדרים לח,א) [וזהו גם שמים כמבטא מתנה משמים, שניתן לו זכרון]. או לאדם שיש בו כח רצון חזק ביותר, ומשקיע את כל כוחו, כעין ר"ע שאע"פ שהתקשה התחזק ולמד (כסיפור שראה בבאר את החור באבן מהמים, באבות דר"נ שם), והשקיע את כל כולו, שיצא מביתו לעשרים וארבע שנים לביהמ"ד (נדרים נ,א) [וזהו גם מעבר לים כמבטא התאמצות והתמדה כספנים בהפלגה]. אבל רוב בני האדם אינם מסוגלים לזה, ולכן אין התורה קשורה אליהם ביותר; באה התורה מדגישה שהתורה קרובה אלינו, שיש בכל אחד יכולת חיבור לתורה כראוי.