פרשת  נצבים - וילך נבואה המגשימה את עצמה ,זמן להתעורר במהרה!

מאת: אהובה  קליין .

השנה פרשיות נצבים – וילך  הן מחוברות: פרשת נצבים פותחת בפסוקים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.  לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".[דברים כ"ט, ט'- ט"ו]

בתחילת פרשת וילך נאמר:

"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם—לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.  יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה.  וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם.  וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם—כְּכָל הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.  חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:  כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ". [דברים  ל"א, א'- ז']

ציורי תנ"ך: "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, .."./ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה (c)[שמן על בד]

ההפטרה : דברי ישעיהו הנביא:

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי־הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה־ אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי ־סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ־ לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה......." [פרק : ס', א'- ה']

השאלות הן:

א] באיזה יום עמד משה באומרו : "אתם נצבים היום" ומה היה המסר?

ב] מה הייתה מטרת  הליכת  משה אל העם?

ג] במה מנחם ישעיהו הנביא את עם ישראל?

תשובות.

משה עומד בפני עם ישראל הנצבים מולו ביום מיוחד בחייו.

על פי רש"י :משה כינס את כל העם  לפני הקב"ה ביום מותו כדי להכניס את העם בברית עם ה'.

קודם כינס את החשובים שבתוך העם: "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם" רק אחר כך את כל ישראל.

הרב אביגדור הלוי נבנצל מעיר: משך ההתרחשות  של כל  ספר "דברים" מההתחלה  עד  הסוף, בסך הכול: שלושים ושבעה ימים בלבד. ואלה הם ל"ז ימיו האחרונים של משה – מתאריך: ר"ח שבט ועד ז'  באדר. [מתוך "שיחות לספר דברים "–משנת  הרב- אביגדור הלוי נבנצל]

"דעת מקרא" סובר: כי המילה: "נִצָּבִים" - לשון כבוד  כמו שנאמר בחלום "סולם יעקב":

"וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו", מהסיבה כי כל הציבור שעמד לפני משה היו סדורים על פי חשיבותם: תחילה: "ראשיכם..." אלה היו הנשיאים: כנאמר: "כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם..... כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה".[במדבר י"ג, ב'- ג'] .

יש על כך עוד כמה דעות.

רש"י סובר: באו  אף חוטבי עצים - מתברר שבאו גם כנעניים להתגייר כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע כמו שנאמר:

"וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ--וְלָעָי.  וַיַּעֲשׂוּ גַם־ הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ ; וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים, לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים, וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים".[יהושע ,ט', ג'-ד]משה כורת איתם  את  הברית   כדי  להקים אותם היום לעם  וה' יהיה להם  לאלוקים. לפי שעוד נשבע לאבות שלא יחליף את זרעם באומה אחרת- זו ברית ה' –לנצח, ולכן לא יכול להיפרד מהם!

מדרש אגדה: מדוע נסמכה פרשת "אתם נצבים" לקללות?

התשובה: לפי ששמעו ישראל: מאה קללות - חסר שתים  חוץ מ-49 קללות שבתורת כוהנים הם  חשבו: מי יוכל  לעמוד בקללות אלה? מיד התחיל משה לפייסם  – הרי אתם הכעסתם רבות את ה' ולא עשה עמכם כליה! והנה אתם נצבים .היום  כיום הזה שהוא קיים  מאפיל  ומאיר [סנהדרין ק', ע"ב] –- כך האיר לכם –בעבר- וגם עתיד  לכם להאיר- ואילו הקללות והייסורים מקיימים את עם ישראל  ומציבים אותם לפני ה'.

הסבר נוסף: לפי שהיו בני ישראל יוצאים ממנהיג למנהיג—כלומר ממשה אל יהושע בהמשך- לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרז אותם וכך נהג גם יהושע וכך נהג גם שמואל - שיצאו מידו ועברו להיות תחת הנהגת שאול. [רש"י  עפ"י סנהדרין קי"ב, ב']

ילקוט שמעוני מבאר: אימתי אתם נצבים? התשובה כשתהיו אגודה אחת-היום כולכם, כדוגמת אדם הלוקח בבת אחת  אגודה אחת של קנים - האם מסוגל לשבור אותם כאשר הם מאוחדים  כחבילה אחת? אבל כאשר הקנים מופיעים אחד, אחד- אפילו תינוק יכול לשוברם! וכאן ניתן להבין כי אין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת - כלומר: מאוחדים.

להלן - משל ונמשל : "אַתֶּם נִצָּבִים"- אתם ולא אומות העולם - למה הדבר דומה?

לאבן גדולה שהייתה מונחת ברחוב - כל מי שהיה רואה עצמו גיבור  היה נאבק בה והיא הייתה נופלת עליו ושוברת והוא מת , אבל ממשיכה להיות במקומה כך אומות העולם משעבדים את ישראל - אך ישראל קיימים לעולם!

עוד הסבר מעניין: ה' אינו כורת ברית רק עם אלה שנצבים לפניו היום ,אלא גם עם אלה שאינם עומדים לפניו ביום זה, כלומר :לא רק עם אלה שכרת ברית בהר סיני - אלא גם עם הדורות הבאים וגם גרים שעתידים להתגייר - ומניין ההוכחה לכך? התשובה :

"וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם ".הכוונה: ואין ,אלא מצוות שקבלו מסיני- מצוות העתידות להתחדש-כגון מקרא מגילה [בפורים] ומאין ההוכחה לכך?

תשובה:  לפי שנאמר:"קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל־ זַרְעָם וְעַל כָּל־ הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם"[מגילת אסתר ט', כ"ז]

מטרת הליכתו של משה  - לעם ישראל.

משה ניגש אל העם : "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת ־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל־ כָּל יִשְׂרָאֵל"

דעת מקרא מבאר: כי עד עתה היה משה במעמד כל ישראל- שהם היו נצבים לפניו והיו מקשיבים לדבריו, כנאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."

כשסיים את דבריו היו כל הצופים כל אחד שב לביתו. אך כעת משה הולך  אליהם להודיע על מותו- עם זאת היה מחזק את העם כדי שלא יפוג ליבם- כאשר כבר משה לא יהיה איתם. לפי שהיה יהושע יורשו  מיועד- להנהיג את העם.

רש"י מוסיף: משה מודיע להם: כי היום מלאו ימי שנותיו ביום זה נולד וביום זה נפטר. [מסכת סוטה י"ג, ע"ב] משה אומר להם כי לא תהיה ביכולתו עוד לצאת ולבוא ,אך לא מהטעם שתש כוחו הרי נאמר עליו: וּמֹשֶׁה, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא־נָס לֵחֹה" [דברים ל"ד, ז'].

אלא כוונתו הייתה: להגיד  שאינו רשאי יותר להנהיג את עם ישראל.

משה  מנבא להם-נבואה אלוקית:

"יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא־ יַשְׁמִיד אֶת־ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה.  וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם.  וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם—כְּכָל הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.  חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל־ תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:  כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל־ יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה, אֶל ־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם".[דברים ל"א, ג'- ח']

להלן הגילוי  העתידי הקורם עור וגידים ממש בימים אלה - כאשר העם מבולבל  יוצר מחלוקת ומאשים את המנהיגות  למלחמה שעדיין אוחזת בנו היום:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־ אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת ־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.,,,,,,,,, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־ הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת ־בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל־ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת־ בְּרִיתִי.  וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:  כִּי יָדַעְתִּי אֶת־ יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל־ הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־ הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [להלן ל"א, ט"ז- כ"ג]  אין שירה זו- אלא התורה הקדושה!

הגמרא [ מסכת  בבא מציעא פ"ה, ב']מספרת על רבי חייא שפעל ועשה שלא  תשתכח תורה מישראל, הוא פעל רבות: זרע זירעוני פשתן וקלע מהם רשתות ומכמורות בהן צד צבאים - את בשרם חלק ליתומים ומעורם עשה יריעות קלף עליהן כתב חמישה חומשי תורה, אחר הלך למקומות שאין בהם מלמדי תינוקות-ולימד תורה לילדי ישראל מתוך הספרים. ומדוע זכה להערכה כה רבה? התשובה: כאן לימד רבי  חייא שבכל מעשה שאדם עושה- בידו להשפיע על התוצאה אם היא תעשה באופן מושלם וטהור ולא לקויה עם תקלות.

כוונתו הייתה ללמד את ילדי ישראל והכל עשה לשם שמים ,לכן זכה לשבח רב מפי החכמים.[בהשראת ספר: פניני הגר"א על הפרשה]

דברי ישעיהו הנביא לעם ישראל - הם דברי נבואה:

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי־הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.  שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה"[ישעיהו ס', א'- ה']

לסיכום לאור האמור לעיל: רואים באופן ברור- כי  משה בכל ימי חייו - הלך מחיל אל חיל. מנהיג העושה מלאכתו נאמנה ובמסירות נפש לאורך כל הדרך. ויש לנו ללמוד ממשה - ללכת תמיד בדרך טובה - המובילה אותנו   אל מקום הברכות והישועות – ודווקא בימים אלה  לקראת סוף ימי אלול – עלינו לבחור  בנתיב התורה והיראה - ולהשפיע על  אחינו בית ישראל - למען ישובו  לתורה הקדושה  ובכך אלוקים יחיש לנו את הגאולה - כדברי ישעיהו הנביא: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר.  הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף, וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם; אֲנִי יְהוָה, בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" .   [ישעיהו  פרק ס', כ"א- כ"ב]