התורה נמשלה לדבש וחלב: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ". הרצי”ה קוק זצ"ל מבאר מדוע נמשלה התורה לחלב ודבש. אנו יודעים שכל דבר שהתורה אסרה באכילה, לא רק הוא עצמו אלא גם היוצא ממנו נאסר.

דבש וחלב שהם מאכלים כשרים אשר נוצרים מדבר טמא, באופן חריג, יוצאים מן הכלל הזה: על חלב נאמר בגמרא: ש”דם נעכר ונעשה חלב”. דם הבהמה עובר תהליך של עיבוד בגופה, שבסופו הופך הדם לחלב. על אף שהדם עצמו אסור באכילה, לאחר שנהפך לחלב פוקע איסורו והרי הוא עתה מותר באכילה. בדבש מצאנו גם כן תהליך דומה. הדבש, שמקורו בבשר הדבורה, שבעצמה אסורה באכילה, מקבל מעמד חדש וכעת מותר לאכלו ללא פקפוק.

לכן נמשלה התורה לחלב ודבש - כפי שהחלב והדבש תוקנו והפכו לכשרים, כך יש בכוח התורה לתקן את הרע ולהפכו לטוב.