בהושענא רבה נחתם חותם נוסף על הדין של יוה"כ (בסוד חותם בתוך חותם), ואז נמסרים פסקי הדין למלאכים המבצעים, כמו שמובא בכתבי האר"י זיע"א. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מברר ומביא רמזים לעניין הזה שמופיע כבר בדברי חז"ל, שמקשרים בין יוה”כ והו”ר; ראה ב'מועדי ישראל', מאמר: 'הושענא רבה: יום הדין אפוף המסתורין'. אולי אפשר שהטעם שהו"ר נקבע כיום שקשור לדין (אמנם לא גזר דין, שזה ביוה"כ אבל גילוי שיש קשר לדין, כעין המשכיות של גלגול הדין של יוה"כ) זה משום שאז יש את עיקר הדין על המים שהם עיקר חיי אדם, כמו שמובא בטור: 'ביום חמישי של חול המועד, שהוא הושענא רבה, נוהגין שמרבין מזמורים כמו ביום טוב, ואומר קדושה רבה במוסף, ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכיפורים, לפי שבחג נדונין על המים, והכל הולך אחר החיתום, וכל חיי אדם תלויין במים' (טור; סימן תרס"ד). לכן כיון שביום זה יש שייכות גדולה לחייו של האדם, לכן זה מתחבר לגילוי דין של האדם ביוה"כ, שנעשה כהמשך דין שמתגלה בחודש זה, שמתחיל בר"ה ונמשך עד ליוה"כ, אז גם נמשך במעט גם עד להו"ר כיון שגם בו יש עניין שקשור לדין חיי האדם; ולכן זה מתגלה בחתימה נוספת (כהמשך ליוה"כ) והעברת האגרות לביצוע. בנוסף לזה, עניין המים מגלה על גילוי התורה בישראל, שחיי האדם שתלויים במים מרמזים גם על כך שחיי ישראל תלויים בתורה, שכך נרמז בתורה שבנ"י צמאו בדרך: 'דתניא: (שמות טו, כב) "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים". דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א): "הוי כל צמא לכו למים". כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו. עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני, ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת; כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה' (ב"ק פב,א). לכן גילוי תורה בנו מתקשר עם מים, שהתורה משולה למים ושחיינו תלויים בתורה כמים, לכן כנגד זה מתגלה שחיינו תלויים בתורה בגילוי של מים שזהו שביום של גזר דין על המים (שהוא ביום האחרון של חוה”מ סוכות) בו גם מתגלה הגזר דין על חיינו; וזה בעניין של הגילוי המעשי, כמו שצמאו בפועל במדבר למים, כך זה מתגלה שנעשה למעשי בפועל – שעובר למלאכים הממונים לביצוע המעשי של גזר הדין. וכמו שאנו נידונים על גילוי התורה בחיינו, כיצד אנו פועלים בגילוי תו"מ, שכך נידון האדם בר"ה וביוה"כ (על כיצד נידון האדם על קיום תו"מ בדין של ימים נוראים, ראה בהרחבה ב'תורת המועדים', מאמר 'יום הדין לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך גם מתגלה בהו"ר בו נידונים על המים גם גילוי של דין על התורה, שהמים משולים לה, וכך מתחבר ליוה"כ בו קיבלנו את התורה לידנו, שמשה הוריד את לוחות הברית השניים (תענית ל,ב) וכך המים מרמזים על גילוי התורה בחיינו ולכן מתחבר ליוה"כ הסמוך לו, ונעשה כהמשכו בחתימת הדין. אולי גם במים מתגלה עניין של מלכות, שתמשך המלכות: 'ת"ר: אין מושחין את המלכים אלא על המעיין, כדי שתימשך מלכותן, שנאמ' (מלכים א א, לג): "ויאמר המלך” וגו', "והורדתם אותו על גיחון" (וגו'), "ומשח אותו שם"' (כריתות ה,ב). וזה מדובר על מלכות של בית דוד (שהרי המשכיות המלכות זה דווקא במלכות של בית דוד): 'כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין' (רמב"ם; הל' מלכים א,יא). והנה מלכות בית דוד מייצגים את מלכות ה' בעולם (וזה נאמר בהקשר של המשכיות המלכות בבית דוד, כששלמה המשיך את דוד): "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י א כט,כג). לכן בהו"ר בו נידונים על המים, שיש גילוי של המים בעולם, זה מתקשר עם מלכות ה' בעולם שמתגלה על ידנו, שאנו שליחי ה' בעולם, שהוא מלכנו; ולכן אז מתגלה המשך חתימת הדין על מעשינו כשליחיו בעולם, על גילוי תו"מ שנעשה על ידנו. שזהו שנחתם ונמסר לשליחיו – המלאכים שמבצעים את פסק דינו, כעין מקביל לכן שאנו בנ"י הם שליחיו המבצעים את רצונו שגילה בתו"מ. אולי לכן מובן שממשיכה הגמ' שם ואומרת: 'אמר רב אמי: האי מאן דבעי לידע אי משכא שתא אי לא; מייתי שרגא בהלין עשרה יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי, וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא. אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה'. שבפשטות זה מובא כאן בשל שדובר על ענייני סימנים, שממליכים את המלך על המעיין כסימן שתמשך מלכותו; אולם אולי באו גם לרמז בזה שהעניין הזה שמתגלה במים – במעיין אצל המלך, קשור גם להו"ר שקשור במים, שבו נמסרים האגרות לשלוחים, לבצע מה יהיה על חייו במשך השנה כמו שנגזר בעשי"ת – בר"ה ויוה"כ. (וזה נאמר על עשי"ת, שבו אם האדם חוזר בתשובה קורעים את גזר דינו הרע, וכך גם יש זמן לשוב בתשובה עד הו"ר שאז קורעים את האגרות כדי שלא יבוצעו [זוהר ח"א רכ,א. בא"ח; שנה ראשונה, הלכות, “וזאת הברכה", ב]). אולי לכן במדרש שנרמז על המסירה למלאכים, כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א, מובא (מדרש תהלים [בובר] יז,ה): 'וכיון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלין ערבי נחל, ומקיפין שבע הקפות … ומיד מלאכי השרת שמחים, ואומרים: נצחו ישראל נצחו ישראל' וכו'. שאולי הכרזת המלאכים בהו"ר, שזה מראה שעכשיו הם יודעים מה נכתב באגרות (כיון שנמסרו להם היום), קשור ב'ערבי נחל' (שלכן הובא בהקשר זה), שזה מרמז על מים (ושזורמים כנחל, כעין רמז למעיין שממליכים עליו את המלכים, שמימיו זורמים תמיד), שזה קשור לעניין של גילוי חתימת הדין בהו"ר בשל עניין המים (ובהקפת המזבח, שבו אנו מרמזים שאנו שליחיו של הקב”ה בעולם, לגלות את מלכות ה' בעולם ע”י חיבור שמים וארץ כמתגלה במזבח בו מקריבים לה', שזהו חיבור שמים וארץ, ומעלים בזה את כל הדצח”ם לקדושה [דומם – מלח, צומח – נסכים ומנחות, חי – בהמות, אדם – הכהן שמקריב]).