לקט מביאור "הכתב והקבלה"

ביאור על חמישה חומשי תורה מאת רבי יעקב צבי מקלנבורג, אב בית דין קניגסברג

מהדורה הרב משה צוריאל, בהוצאת מוסד הרב קוק, תשע"ה

מתוך מבוא לביאור, מאת העורך הרב משה צוריאל:

"הרב המחבר הצהיר בהקדמתו לספר שברצונו להוכיח כי כל דברי חז"ל שדרשו מהפסוקים, בין בהלכה ובין באגדה ... רמוזים בעצם תיבות המקרא".

מתוך הקדמת המחבר:

"לדעת כל אשר מסר משה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים לחכמי דור ודור, כי כל אלה נקבצו ובאו לך שמה בבית התלמוד ... בדברי התורה זאת אשר שם משה לפניניו – בני ישראל, ישנם עניינים כוללים. האחד, המעשים אשר נעשו מראשית הבריאה עד יום האחרון, אשר בו סמך משה את ידו על משרתו יהושע בן נון. והשני, העדות והחוקים והמשפטים אשר נצטווינו בהם לעשותם".

מתוך "מאמר התורה" מאת המחבר:

"כי בכתב עם הקבלה, כבשר עם הנפש, אלה נראים ואלה מסתתרים, אלה גושי עפר חולפים ומתים, ואלה נופחים בהם רוח חיים".

בראשית

בראשית. א,א: בראשית: ש: מה הכוונה במילה "בראשית"? הכתב והקבלה (הו"ק): אות ב' הוא ב' הזמניי, כמו "ביום" כי הזמן עצמו נברא ומורה על עת הבריאה שהייתה בחלק הראשון מזמן הנברא.

א,ג: יהי אור: איך היה אור בטרם נבראה השמש? הו"ק: מהות האור הוא עצם נברא זך ספוגיי וגשמי דק מאד, קל התנועה והוא מלא כל האוויר עד למעלה מן הרוח. וכשיולד בו תנועת הרעדה על ידי השמש והכוכבים או על ידי אש ארצי, יתעורר אור הזה ויורה את חציו וקרנותיו ... ואז יקרא אור בפועל (להבנתי, האור הוא יצירת ה' ואינו תלוי בשמש והכוכבים, ואלה מסייעים בהפצתו לכל עבר).

א,כז: זכר ונקבה ברא אותם: מהו שורש 'זכר' ומה 'נקבה'? הו"ק: הבן יקרא זכר על שם זכר האבות הנשאר לעולם על ידי תולדת בנו, כי הבן בונה את בית אבותיו אחריהם .... בת לשון 'העברת נחלה' על שם שהיא מעברת הנחלה משבט לשבט ... כאילו נבדלת ונפרשת מבית אבותיה בין בתולדה בין בנחלה ... הונח עליה שם 'נקבה' מן 'אשר נקבו בשמות', 'נקובי ראשית הגויים' (עמוס ו,א), המתורגמים לשון פרישה.

ב,ג: ברא אלוהים לעשות: מהו הכוונה ב'לעשות'? הו"ק: משמעו לעתיד, כי אף על גב שהכל נברא בששת הימים הראשונים, מכל מקום הכל בכוח לבד ... שברא הכל לבד לגמור בפועל.

ב,טו: ויניחהו בגן עדן: מדוע התורה חוזרת על כך, הרי כבר נאמר 'ויישם שם את האדם'? הו"ק: אין 'ויניחהו' כאן לעניין עזיבה והנחה במקום, אבוא כעין 'רוח המקום נוחה הימנו' (אבות ג,י), 'רוח חכמים נוחה הימנו' (ב"מ מח/א) ... וטעם 'ויניחהו' – נתן לו דבר שימצא בו מנוחה ומרגוע לנפשו, דבר שתהא דעתו נוחה עליו בו, ויהיה לו לנחת רוח ... מנוחה זו תורה.

ב,יז: מות תמות: מדוע נכפל – מות תמות? הו"ק: אין מיתה זו האמורה כאן – לעונש על אכילתו כי באמת נענש יותר תשע קללות ... כי אילמלי לא חטא לא היה מת מעולם ... כי לא יהיה מעתה במאכלו תמורה למה שניתך ממנו מן הליחות השרשיות ... ובזה מעותד להפסד ולמיתה. ולהיות שהמיתה הזאת הטבעית מוספת והולכת להתמעטות הליחות והשורשיות מעט מעט, ולכן אמר בכפ 'מות תמות'.

ד,טז: וישב בארץ נוד קדמת עדן: מדוע ארץ ישראל קרויה 'ארץ נוד'? הו"ק: שעתידין ישראל לנוד ממנו.

ו,ה: יצר מחשבות ליבו: מדוע יצר הרע נקרא 'יצר'? הו"ק: תאוות הלב ורעיוניו נקרא 'יצר' לפי שהוא יוצר ופועל העניינים בלב, שהלב מתאווה אליהן (בשם רד"ק).

נח

ו,יג: מלאה הארץ חמס מפניהם: מדוע נענשו בני דור המבול עונש כה חמור על חמס? הו"ק: החמס אשר עשו היה "מפניהם", רצה לומר מדעתם וכוונתם לעשות חמס, ודרך זה היה ישר בעיניהם, ולסיבה זו נקנס עליהם העונש הגדול הזה.

ז,יא: וארובות השמים: מה פירוש 'ארובות'? הו"ק: משל לריבוי המים אשר נתהוו אז במקום הוויית המטר ... התהוות ריבוי המים בעומק הארץ והתהוות ריבוי המים בחלק האמצעי מן האוויר אשר יתהווה בו המטר, עד שגברו המים בזה האופן.

ח,כא: ויאמר ה' אל ליבו: מה עניין 'לב' בהקשר לה'? הו"ק: דיבר אל נח דברי ריצוי ופיוס, על אשר הצטער בחורבן העולם, ויישב דעתו במה שהבטיחו בהבטחה גמורה שלא יחרב עוד העולם על ידי מבול מים. פירוש זה יותר מתיישב על הלב, להסב (המקרא) אל ליבו של נח.

ט,יג: את קשתי נתתי בענן: מה סימן יש בקשת, הרי היא תופעה טבעית של השתקפות מים בשמש? הו"ק: הענן העצמו הפסיק בין הקשת ובין הענן ... ומטעם זה לא הייתה נראה הקשת בענן קודם המבול. ... עשה ה' אות לטובה שהקשת הנעצרת בענן נראה ליושבי הארץ ... הקשת אשר נתתי בענן תהיה מעתה ועד עולם לאות ברית כאשר אשלח עננים על הארץ להמטיר.

יא,ד: ונעשה לנו שם: מה היה חטאם של אנשי דור הפלגה? הו"ק: נעשה לנו אלוהות, כי תיבת "שם" ... נופל ביחוד על אלוהות, 'שם אלוהים אחרים לא תזכירו' מה להלן עבודה זרה, אף כאן עבודה זרה ... והייתה כלל כוונתם לעשות להם אלוה מעשה ידי אדם ולעבדו ולהינצל מפגעי הזמן.

שבתות שלום מוקדמת, עקב נסיעה לחו"ל בענייני עבודה והנאה, לשבתות בראשית ונח. אורן