"וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (בראשית כג,טז). 'אמר רבי חנינא: כל כסף האמור בתורה סתם סלע, דנביאים ליטרין, דכתובין קינטרין; חוץ מן כספו של עפרון, שאע"פ שכתוב בתורה סתם, קינטרין, דכתיב (בראשית כג, טז): "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא תיקלא' (בכורות נ,א). 'קינטרין – מאה סלעים בכל שקל. דכתיב עובר לסוחר – שבכל מקום שיש סוחרים מקבלין אותו בתורת שקלים. והאיכא דוכתא דקרו לתקלא דידהו קינטריא – שגדול במדת קינטרא הלכך קינטריא יהיב ליה' (רש"י). חז"ל למדו שכיון שנאמר על הכסף של אברהם שהוא עובר לסוחר – שמתקבל בכל מקום כשקל, ויש מקומות שבהם השקל הוא דווקא כמו קינטרין, אז בהם השקלים הכוונה לקינטרין, לכן מזה מוכח שנתן בשקלים קינטרין. אולי בא אברהם לרמז בזה שיש בקנייתו את מערת המכפלה כקניית נחלה בא"י, גילוי של קיום דבר ה' שא"י תהיה נחלתו (ראב"ע; בראשית כג,יט) ונחלתנו. החיבור לא"י יש בו משום חיבור לקדושה עליונה בה מתקנים את כל העולם (להבדיל מהגלות שהיא עצמה חילול השם גדול), לכן הביא כספים שמתקבלים בכל מקום כעין גילוי שלכל מקום בעולם יש השפעת קדושה מנחלתנו את הארץ. והנה קניית מערת המכפלה נעשתה בעקבות מות שרה, שמתה בשל העקידה: '"לספוד לשרה ולבכתה" – ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה' (רש"י; פס' ב). והנה העקידה היתה מסירות נפש של יצחק, ובזה התחבר לא"י בגילוי קדושה גדולה כעין קרבן עולה: '"גור בארץ הזאת". א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג), וכך בסמוך בסיפור של שליחת אליעזר נאמר חיבור לארץ של יצחק שלכן שלא ירד לחו"ל ("ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה" [בראשית כד,ו]), שזהו גילוי של מעלת חיבור הקדושה שלנו עם א"י, שזה גם מרמז על מסירות הנפש שאנו עושים על א"י, כעין העקידה אצל יצחק. שבמסירות נפש אנו כעין מביאים עצמנו כקרבן לה' ('"וירח ה' את ריח הניחוח", הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש. "וירח", ריח של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש ... "וירח ה'", הריח ריח דורו של שמד' [ב"ר לד,ט]). בנוסף, במלחמות על א"י, הריגת האויב זה כעין הקרבת קרבן, כמו שנאמר אצל דוד (וזה עוד נאמר במלחמות רשות, אז ק"ו למלחמת מצוה): '"האתה תבנה לי בית", וכתיב "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת". כיון ששמע דוד כך נתיירא, אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש.  ... אמר לו הקב"ה: ... חייך הם לפני כקרבנות, דכתיב: "כי דמים רבים שפכת לפני", ואין לפני אלא קרבן, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'". אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב. אמרו לו: והרי יפה. א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: "באהל בת ציון שפך כאש חמתו"' (ילקו"ש נ"ך; רמז קמה), כך שיש במלחמות גילוי של קורבנות לה'. לכן רמז כאן אברהם בקבורת שרה (שקשור לעקידה שגרם למיתת שרה; ואף היא עצמה יצאה נפשה ממש כעין מסירות נפש לה' כקרבן [שיצאה בעקבות צו ה' לעקידה]) כח לעמידה במלחמה מול האויב (שזהו שקשור למלחמות [כעין גילוי קרבן] כמו שאמרנו קודם), לכן זה מערת המכפלה שבחברון, שמשם שאב כלב כח להתחזק לכיבוש הארץ, שלא ליפול בעצת המרגלים: '(במדבר יג, כב) "ויעלו בנגב ויבא עד חברון", ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים, יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע, י'ה יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב (במדבר יד, כד): "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו'' (סוטה לד,ב). כך שבהקשר לחברון ומערת המכפלה בה נקברו האבות שאב כלב כח להתחזק למען א"י, ואף זכה מעקבות כך לכח לירושת הארץ: "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה" (במדבר יד,כד). כך רמז אברהם בקניית מערת המכפלה להביא כח (למלחמה )ולכיבוש הארץ לנחלתנו, כהמשך ממעשיו לקנות נחלה בא"י (כמעשה אבות סימן לבנים). שכך גם יוצא כח לתיקון כל העולם מכח קדושת א"י, בגילוי של כח מלחמה כמתגלה מכח מערת המכפלה וירושלים (כהמשכיות מהעקידה במקום המקדש), שכך ייסד כח שיתגלה בבנים:  "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר. ... ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א,טז-כא). שכך יצאו מכח א"י וירושלים בפרט למלחמה על עשו ובכך לתקן את כל העולם לה'. שכך רמז אברהם בשקלים שיוצאים בכל מקום בעולם, שמשפיעים לכל מקום, ונתן ארבע מאות שקל כרמז לגילוי של כח יוסף נגד עשו, שיעקב נפגש בעשו שיצא מולו למלחמה בארבע מאות איש: "וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו" (בראשית לב,ז), ויעקב העז לחזור לארץ בעקבות הולדת יוסף שעומד נגד עשו: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי" (בראשית ל,כה). '"כאשר ילדה רחל את יוסף" - משנולד שטנו של עשו, שנא' (עובדיה א): "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב' (רש"י). שכך רמז אברהם על כח למלחמה בעשו (שיוצאים להילחם בעשו בהיותנו בחזרה בארץ) כגילוי עם כח יוסף שמכלה את עשו, וכך מביא לתיקון עולם. במפגש עם עשו וארבע מאות איש שעמו רמז יעקב על המלחמה שלעתיד לבא: "עד אשר אבא אל אדני שעירה"  (בראשית לג,יד), 'ואימתי ילך? בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"' (רש"י), שכך רמז אברהם בארבע מאות שקלים על המלחמה לעתיד בעשו כמו שרמז לו יעקב כשיצא עשו עם ה400 איש לקראתו. והשקלים שנתן הם 'קינטרין – מאה סלעים בכל שקל' (רש"י; בכורות שם), כרמז לכח יוסף, שאברהם קנה את מערת המכפלה, וכך בדומה יעקב קנה את מקום קבר יוסף בשכם (וגם שם זה לקבוע גילוי נחלה בארץ) במחיר של: "במאה קשיטה" (בראשית לג,יט), לכן כרמז על הכמות של מאה (קשיטה) שילם אברהם בשקלים קינטרין שהם גילוי של מאה (סלעים). (ואצל שניהם שילמו בכסף שעובר לסוחר: '"קשיטה" – מעה. אמר ר"ע: כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה – קשיטה. ותרגומו: חורפן, טובים חריפים בכל מקום, כגון "עובר לסוחר"'' [רש"י]). שכך רמז אברהם לכח יוסף שיפעל למלחמה באדום לתיקון בגאולה כשחוזרים לארץ ונוחלים (שאז יצאו לשפוט את הר עשו).