"ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל עמיו” (בראשית כה,יז). '"ואלה שני חיי ישמעאל" וגו' – אמר רבי חייא בר אבא: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב. משנותיו של ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר י"ד שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן. שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנא': "וילך עשו אל ישמעאל" וגו', כמו שמפורש בסוף מגילה נקראת. "ויגוע" – לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים' (רש"י). 'למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב. דכתיב (בראשית כה, יז): "ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים". כמה קשיש ישמעאל מיצחק? ארביסר שנין, דכתיב (בראשית טז, טז): "ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם". וכתיב (בראשית כא, ה): "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו". וכתיב (בראשית כה, כו): "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם". בר כמה הוה ישמעאל כדאתיליד יעקב? בר שבעים וארבעה. כמה פיישן משניה? שתין ותלת. ותניא: היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלוש שנה, ובו בפרק מת ישמעאל, דכתיב (בראשית כח, ו): "וירא עשו כי ברך" וגו', "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות", ממשמע שנאמר "בת ישמעאל" איני יודע שהיא אחות נביות? מלמד שקידשה ישמעאל ומת, והשיאה נביות אחיה. שתין ותלת וארביסר עד דמתיליד יוסף, הא שבעין ושבעה. וכתיב (בראשית מא, מו): "ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה", הא מאה ושבע. שב דשבעא ותרתי דכפנא, הא מאה ושיתסר. וכתיב (בראשית מז, ח): "ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך? ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה", מאה ושיתסר הויין! אלא שמע מינה: ארבע עשרה שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו. דתניא: היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה. עבר מת לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים. יצא משם ובא לו לארם נהרים. נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה' וכו' (מגילה יז,א). 'למה נמנו שנותיו של ישמעאל – מה לנו למנות שנות הרשעים. להתייחס בהן שנותיו של יעקב – על ידי מנין שנות ישמעאל אנו למדין [באיזה פרק משנות יעקב עברו עליו כל הקורות והמוצאות אותו. מהן אנו למדין] ששימש בבית עבר י"ד שנה' וכו' (רש"י). חז"ל שואלים מדוע התורה מנתה את שנותיו של ישמעאל, והרי הוא היה רשע כך שלא ראוי למנות את שנותיו? ועונים שזה בשביל ללמד על גלגוליו של יעקב, שנטמן בבית המדרש במשך 14 שנה כשברח מעשו. אלא שלכאורה יכלה התורה לומר בצורה אחרת את גלגולי יעקב למה אמרה דווקא דרך שנותיו של ישמעאל? ועוד מובא בחז"ל שישמעאל עשה תשובה, אז לכאורה כיון שלא היה רשע אז ראוי לומר את שנותיו (כעין לומר שתיקן את כל שנותיו ע”י תשובתו; ובפרט אם עשה תשובה באהבה אז כל מה שחטא בשנותיו שהיה רשע נהפכים לזכויות), שלכן גם נאמר בפס' שגווע שזה רמז שהיה כמיתת צדיק: 'ושעשה ישמעאל תשובה בימיו מנלן? כי הא דרבינא ורב חמא בר בוזי הוו יתבי קמיה דרבא, וקא מנמנם רבא. א"ל רבינא לרב חמא בר בוזי: ודאי דאמריתו כל מיתה שיש בה גויעה זו היא מיתתן של צדיקים. א"ל: אין. והא דור המבול? א"ל: אנן גויעה ואסיפה קאמרינן. והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה? אדהכי איתער בהו רבא, אמר להו: דרדקי, הכי א"ר יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר (בראשית כה, ט) "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". ודילמא דרך חכמתן קא חשיב להו? אלא מעתה (בראשית לה, כט) "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" מאי טעמא לא חשיב להו דרך חכמתן? אלא מדאקדמיה אדבורי אדבריה, ומדאדבריה שמע מינה תשובה עבד בימיו' (ב"ב טז,ב)? אמנם אפשר בפשטות לומר שאמנם במיתתו היה ישמעאל צדיק אבל כשמונים את שנותיו כולם יוצא כאילו שכל חייו היו בצדקות, וזה לא נכון, ולכן לא ראוי להימנות. וכך הסביר המהרש"א: 'למה נמנו שנותיו של ישמעאל כו׳. פרש״י למה נמנו מה לנו לשנות הרשעים עכ״ל. ואע״ג דאמרי׳ פ״ק דב״ב דישמעאל עשה תשובה, מ״מ כיון שהיה רשע מעיקרא אין ראוי למנות שנותיו בתורה אי לאו משום יעקב'. אולם אולי זה בעצמו התשובה, שנמנו שנותיו כדי ללמד על גלגוליו של יעקב, שזה בא ללמד שיעקב היה מוטמן ולומד תורה במשך 14 שנה אצל ביהמ"ד של עבר, שאמנם התורה לא סיפרה זאת אבל זה מה שהיה; כך אולי גם בא ללמד שישמעאל חזר בתשובה, וכיון ששב בתשובה היה צריך לדעת מה מותר ומה אסור, ואת זה יעקב היה מלמד אותו, שלימדו תורה, אע"פ שזה לא מסופר בקורות חייו של ישמעאל, בכ"ז רמוז בשנותיו (שהתורה אמרה אותם) שמראה שהיה צדיק, ששב בתשובה, שאחרת כרשע לא ראוי לומר את שנותיו, וזה קשור ללימוד מכאן על לימוד התורה של יעקב בבית עבר, כרמז שזה נעשה גם בצדקות של ישמעאל – גילוי לימוד תורה של יעקב, שלמד עם ישמעאל לאחר ששב בתשובה (עד שפרש מאביו וכך לא היה בקשר עם ישמעאל בכדי ללמדו). לכן אולי זהו שדרשו מכאן שאדם מת כשאין לו עבודה: 'ר' טרפון אומר: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, שנאמר (בראשית מט): "ויגוע ויאסף אל עמיו"' (אבות דר"נ, יא), שזה בא לרמז שישמעאל נעשה בטל ממלאכה בזמן מיתתו, ולמה? אלא שמת באותו זמן שיעקב יצא מבית יצחק, שאולי לכן הפסיק ללמוד אתו, שהיה יעקב לומד ומזרזו לקיים את המצוות במלאכות שעבד (ככלאים ותרו"מ ועוד), וכן מזרזו למלאכה שהתורה מחשיבה מאוד את המלאכה כעניין קודש (ראה באבות דר"נ שם, כגון: 'רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר (שמות כה): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"'), וממילא עכשיו כשיעקב יצא נעשה שישמעאל בטל ולכן אז מת (גם אפשר ש'מתוך בטלה' זה לא רק בטלה ממלאכה, אלא גם אם לומד [ואינו עובד] אינו מת כיון שיש לו עיסוק בעולם, וכשבטל גם מזה אז מת; וכך מת ישמעאל כשהפסיק ללמוד עם יעקב). אולי זה נרמז במדרש: '"וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם" (בראשית כה, יב). רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא וְרַבָּנָן הֲווֹ יָתְבִין וּמִתְקַשִּׁין: מַה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן? עָבַר רַבִּי לֵוִי, אָמְרֵי: הָא אֲתָא מָרָה דִּשְׁמַעְתָּה, נִשְׁאֲלוּנֵיהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא: לְהוֹדִיעֲךָ בֶּן כַּמָּה שְׁנִין נִתְבָּרֵךְ זְקֵנֶךָ. (בראשית כה, יז): "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל”, מָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס שָׁנָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן? עַל יְדֵי שֶׁבָּא מִקָּדְקָדָהּ שֶׁל מִדְבָּר לִגְמֹל חֶסֶד לְאָבִיו' (ב"ר סב,ד), שזהו שלומדים מהפס' כאן על גלגולי יעקב (על השנה בה התברך, שאז בעקבות הברכה ברח והלך לבית מדרשו של עבר) ועל החסד של ישמעאל עצמו שזהו כגילוי שעשה תשובה (ולכן התחבר לחסד של אביו), כך ששני הדברים נלמדים יחד.