chiddush logo

תפילות השבת

נכתב על ידי הרב יצחק פייגלין, 8/8/2010

 בס"ד

 

תפילות השבת / איציק פייגלין

השבת נבדלת משאר ימות השבוע בכך שהאדם מפנה את זמנו מעיסוקיו היומיומיים, ומתפנה לענינים שבקדושה. השבת היא צורך קיומי לנשמת האדם המאמין שכן חיי החול "במהומתם המעשית התכופה מסתירים הם את ההוד הרוחני של הנשמה האלהית, היחיד מתנער מחיי-החול לפרקים קרובים - בכל שבת. "בא שבת באה מנוחה", מתחלת הנפש להשתחרר מכבליה הקשים" (ע"פ הרב קוק זצ"ל במבוא לשבת הארץ)

ע"כ, יש לראות כיצד בכל עיסוקנו בשבת, ישנו רובד רוחני עמוק יותר מהנהוג בימות החול. סעודות השבת נערכות עם כל המשפחה בנועם ובנחת, כך שהארוחה מקבלת משמעות עמוקה יותר מאכילה גרידא, והיא הופכת ל"עונג שבת" עם גוון רוחני.

התפילה, שמעיקרה היא ענין רוחני, על אחת כמה וכמה שיש לה בשבת תפקיד מרכזי. לכן מצוות "עיון תפילה" בתפילות השבת מקבל משנה חשיבות, שכן הבנת תפילות השבת הן המפתח ליכולת של התפילה להשפיע על המתפלל ולהפוך את השבת ליום יותר רוחני.

בבואנו לעסוק בתפילות השבת, יש לזכור שמעבר לכל המזמורים והפזמונים שחשיבותם לאוירה השבתית ידועה לכל, עיקר התפילה ומרכזה זה תפילת העמידה ("שמונה עשרה" בפי כל, על אף שבשבת יש רק שבע ברכות).

נתמקד א"כ בתפילות העמידה של השבת. תפילות אלו נבדלות משאר תפילות הן של ימות החול, הן של המועדים והן מתפילות הימים הנוראים. בכל ימות השבוע נוסח התפילה שוה (למעט הוספות עונתיות), במועדים שלוש התפילות; ערבית, שחרית ומנחה נוסחם שוה: "אתה בחרתנו ", ואפילו בימים הנוראים, שעיקרם עמידה בפני בורא עולם בתפילה, אף בהם נוסח ברכת "קדושת ה' " ו"קדושת היום" בערבית, בשחרית ובמנחה דומה.

השבת, לעומת זאת, שונה בכך שתקנו לכל תפילה (ערבית, שחרית ומנחה) נוסח שונה ל"קדושת היום".

בערבית: "אַתָּה קִדַּשְׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁמֶךָ. תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבֵרַכְתּוֹ מִכָּל הַיָּמִים. וְקִדַּשְׁתּוֹ מִכָּל הַזְּמַנִּים. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ", "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם ", "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג".

בשחרית: "יִשְׂמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ. כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ לּוֹ. בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. וּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ. וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ", "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל ", "וְלֹא נְתַתּוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת", "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עוֹנֶג"

במנחה: "אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה יוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתַתָּ"

מבאר הטור (או"ח סי' רצ"ב) "ומה שתקנו בשבת ג' ענייני תפלות 'אתה קדשת' 'ישמח משה' 'אתה אחד', ובי"ט לא תקנו אלא אחת, 'אתה בחרתנו', מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג' שבתות 'אתה קדשת' כנגד שבת בראשית כמו שמוכיח מתוכו, 'ישמח משה' כנגד שבת של מתן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה, 'ואתה אחד' כנגד שבת של עתיד.

הטור מסביר שהתפילות תוקנו כנגד שלוש שבתות חשבות. הראשונה, הידועה והמפורסמת היא שבת בראשית, זו השבת הבסיסית, ששובתים ממלאכה כפי ששבת הקב"ה. לרובד זה שייכים חלקים רבים מבני אנוש, שכן רעיון השביתה ממלאכה ביום השביעי נפוץ בכל העולם ומקורו ביהדות ! ע"כ שמחים בו כל שומרי השבת. השבת השניה היא שבת מתן תורה, כפי שמובא בגמ' (שבת פ"ו:) "ודכולי עלמא - בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן - בעצומו של יום, אף כאן - בעצומו של יום." שבת מתן תורה מבטאת רובד יותר עמוק בשבת, שהוא קיום רצון ה' וקבלת מלכותו ע"י זכרון מתן תורה. ברובד זה שייכים כמובן רק היהודים ולא "גויי הארצות" שלעומק זה אינם יכולים להגיע. השבת השלישית, היא שבת של מנוחה שלמה, זו שבת של התעלות מוחלטת שלצערנו עד למדרגה זו טרם הגענו. ע"כ מצפים אנו להגיע לשבת זו של מנוחה שיכירו כולם "כי מאיתך היא מנוחתם".

ראינו א"כ את בניין רבדי השבת בתפילות השבת (תפילת המוסף כשמה כן היא, לציין את קורבן המוסף ולהוות תחליף לו, אך שאר התפילות אינם "במקום" הקורבנות, אלא "כנגד" [מול] הקורבנות, וכהשלמה להן). אך המשותף לכל התפילות הנ"ל הוא קטע הסיום של "קדושת היום": "אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ. רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ", מ"מ, הבדל קטן ישנו בין הנוסח של ערבית, שחרית ומנחה, כפי שמציין המ"א (סי' רס"ח ס"ק ג') "מנהג לו' בליל שבת 'וְיָנוּחוּ בָה',ּ וביום 'וְיָנוּחוּ בוֹ', ובמנחה 'וְיָנוּחוּ בָּם' ". וכן פסק המשנ"ב (סי' רס"ח ס"ק א'). מקור הענין בספר "שיורי כנסת הגדולה" (סי' רס"ח סק ב') "ונראה לי הטעם שבליל שבת היא ככלה בבית אביה, לכן אומרים וינוחו בה, ובשחרית היא ככלה בבית חמיה, שעיקר השמחה בבית החתן, לכן אומרים וינוחו בו. ובמנחה וינוחו בם, שלאחר מכן שניהם עיקר". גם בשינוי קטן זה ניתן לראות כיצד תפילות השבת בונות, רובד אחר רובד, את העומק הרוחני של השבת.

נזכה בעזרת ה' ע"י עיון תפילה זה להתקרב אל שבת מנוחה של "שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח".

 

הערה להולכים לפי פסקי הגר"ע יוסף:

ביחווה דעת (ח"ה סי' ל') מובאת שאלה: האם בתפלת מנחה של שבת נכון יותר לומר וינוחו בו כל ישראל, או וינוחו בם? משיב הרב בסיכום: אמנם הנוהגים לומר בתפלת המנחה וינוחו בם, יש להם על מה שיסמוכו [אלא שצריכים לומר, והנחילנו ה' אלהינו שבתות קדשך וינוחו בם, וכן העיר לנכון ביריעות האהל דף פח ע"ב, ושלא כהטועים לומר שבת קדשך וינוחו בם]. אבל יותר נכון לומר שבת קדשך וינוחו בו.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע