השבת אנחנו מתחילים את התורה מחדש. "מתחילים מבראשית".
ישנה מחלוקת במדרש (ספרא קדושים ב') מהו ה"כלל הגדול שבתורה" – כלומר: איזה משפט מפתח ניתן לקחת כאמרה המסכמת את כל התורה כולה.
דעה ראשונה מציינת את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", הדעה השניה מביאה את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" והדעה השלישית מציעה פסוק מהפרשה שלנו- "זה ספר תולדות אדם".
את הדעה הראשונה ואת השניה – אנחנו מבינים. "שמע ישראל" – הפסוק האלמותי שמסמל את אמונת היהודי בבוראו הנצחי, ואת הידיעה שלנו שהוא אחד ויחיד, לנצח. "ואהבת לרעך כמוך" – הדרישה מהאדם להיות מוסרי כלפי חברו, לדאוג לו ולאהוב אותו – כמו שהוא אוהב את עצמו, וודאי שהיא חשובה, "כלל גדול בתורה".
אולם את הדעה השלישית, המציינת פסוק מהפרשה שלנו "זה ספר תולדות אדם" צריך להבין. מדוע פסוק זה חשוב כל-כך? עקרוני כ"כ? כיצד בפסוק זה ניתן לסכם ולתמצת את כל התורה כולה?
אלא, שישנם אנשים החושבים שהתורה הינה דבר ששיך לדורות קודמים. יש הסוברים שהתורה הינה דבר ארכאי ומיושן שמזמן כבר איבד את חינו וטעמו. לפעמים האדם חושב שהוא יודע יותר טוב מהתורה מה יועיל לו ומה יזיק לו. מה טוב ומה רע. לעיתים האדם טוען שהתורה טעתה בדברים מסוימים, ובאבחנות שונות שאבחנה את בני האדם.
ולא כך היא. יודעים אנו שהתורה קדמה לעולם. תתקע"ד דורות לפני בריאתו של העולם ברא ה' את התורה הקדושה. התורה הינה תוכנית המיתאר של העולם. כל העולם כולו מתנהל במהותו אך ורק ע"פ התורה. התורה היא הוראות-השימוש לעולם הזה, ותעודת האחריות שלו גם יחד.
הדרך היחידה לשמור על מוצר, היא להתנהג בהתאם להראות שחיבר היצרן. בורא העולם הצמיד הוראות לעולם – את התורה.הדרך היחידה לשמור על העולם, הוא לשמור על התורה.
וזה מה שמסמל הפסוק: "זה ספר תולדות אדם". התורה היא ספר תולדות אדם. כל אדם באשר הוא אדם, לתורה יש מה להגיד לו ומה לצוות אותו. התורה אומרת לו מה אסור ומה מותר, מהו הטוב ומהו הרע.
התורה שייכת לאדם הראשון ומדברת אליו, בדיוק כמו שהיא שייכת ומדברת לכל אחד ואחד מאיתנו.
התורה היא הצופן הפנימי של העולם, ומי שיזכור כלל זה וינהג על פיו – ממילא יקיים את כל התורה כולה.
שבת שלום!