במדרש (בראשית רבה ח, ה) מסופר שכאשר רצה הקב"ה לברוא את האדם הוא התייעץ עם מלאכיו. מלאך "האמת" אמר לא לברוא את האדם, מכיוון "שכולו שקרים". מלאך "השלום" אף הוא אמר לא לברוא את האדם, כי כולו מלא במחלוקות ומריבות. רק מלאך "החסד" אמר לברוא את האדם, מכיוון שבני אדם "גומלי חסדים" ויעשו חסד וצדקה זה עם זה. מה עשה הקב"ה? השליך את מלאך "האמת" לארץ וברא את האדם!

מדברי המדרש אנו מבינים שישנה אמת יותר גבוהה מהאמת של המלאך, והיא האמת לאמיתה של הקב"ה החפץ בקיום האדם.

רבי נחמן מלמד אותנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קטו): "שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא יִתְבָּרַך אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל וְאוֹתָהּ הָאַהֲבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהָאַהֲבָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּט... בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ יִתְבָּרַך, שֶׁאַף עַל פִּי כֵן יִתְקָרֵב הָאָדָם אֵלָיו יִתְבָּרַך".

"אמת" כזאת הגורמת לאדם להתרחק מבורא עולם, עלינו להשליך אותה! מכיוון שזאת אינה האמת של הקב"ה. כי עיקר האמת של הקב"ה שיוכל כל אדם להתקרב אליו מכל מקום בו הוא נמצא, שזהו רצונו האמיתי של ה'! אדרבה, כאשר בעולם מלא שקרים מצליח האדם להתגבר ולזכות לנקודת האמת, יקר הדבר בעיני ה' יותר מכל.

נזכור לא להרחיק שום יהודי, משום שגם אם זו האמת, האמת לאמיתה של הקב"ה שונה - ולפיה צריך תמיד לקרב, ולא להרחיק.

משה רט, אליהו טייב - מהספר: "מועדים לשמחה, מסביב למעגל השנה עם רבי נחמן מברסלב"