מעשה הבריאה מתואר בשירתו של דוד (תהלים קד), המהלל ומשבח את גדולת הבורא. כפי שידוע, ישנן מקבילות רבות בין שירה זו לפרשת בראשית, במרכיבי הבריאה ובסדר בריאתם, וכן בביטויי לשון וסגנון יחודיים. ובכל זאת "דברי תורה עשירים במקום אחר".

בשירת דוד ישנם פרטים שאינם מוזכרים בבראשית, כמו תאור העולמות העליונים וצבאות השמים (פס' ג-ד): "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו... עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט".[1] עדות נוספת ומרתקת לעניין זה, נוכל למצוא בתיאור מעשה הבריאה שבספר איוב (פרק לח, ד-ז): "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ... בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים", ובאופן מרומז יותר בישעיהו (פרק מה, יב): "אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי, אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם צִוֵּיתִי"[2]. אכן בהמשך ספר בראשית מוזכרים כמה פעמים אותם מלאכים הדרים בשמים, [3]  וחז"ל אף מצאו  רמז לכך, בנוכחותם של גורמים נוספים אליהם פונה ד' באמצע מלאכת הבריאה  "נעשה אדם בצלמנו".[4]

בהתבוננות מעמיקה יותר נגלה שישנם הבדלים בין פרשת בראשית לתהלים גם בתיאור סדר הבריאה הבראשיתי: (בצבע כחול מודגשות נקודות הדמיון, ובאדום – התוספות)

ראשית נצביע על המרכיבים והביטויים הדומים: יסודות הבריאה וסדר בריאתם: מים (מי תהום), אור, שמים, ארץ;[5] הילוכו של ה', כביכול, מעל פני הארץ; הפרדת המים וריכוזם במקום אחד והופעת היבשה.

אך, כאמור, ישנו הבדל מהותי בין שני התיאורים: בעוד שבראשון המצב הראשוני היה "חושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" ורק אח"כ בריאת האור והשמים,[6]  בתהלים מתוארים קודם כל העולמות העליונים, ורק לאחר מכן יסוד הארץ המכוסה במי התהום. גם בתיאור זה ישנה תוספת מעניינת שפני הארץ כבר היו מעוצבים בצורת הרים וגבעות, ומי התהום כיסו אותם, כפי שהיה בזמן המבול.

יתכן ושתי נקודות מבט אלו מתועדות במסורת החז"לית במחלוקת המפורסמת בין בית שמאי ובית הלל, אם שמים נבראו תחילה או ארץ (ירושלמי חגיגה פ"ב, ה"א / דף עז, ט"ג, ובר"ר פרשה א).

נושא מעניין נוסף שנוכל להשוות אותו מהי מטרת הבריאה. בנושא זה כבר ידוע ההבדל בין פרק א'  לפרק ב'. על גבי זה נוכל לראות את התיאור בתהלים ככיוון שלישי.  

בעוד שבפרק א' בבראשית האדם, הנברא בצלמו של הבורא, הוא השולט והרודה במעשי הבריאה, ובפרק ב' במהופך - כל בריאת האדם נעשתה בכדי לעבוד ולשמור על הבריאה, בתהלים עולה כיוון שלישי. מעשי הבריאה נבראו אמנם לשמש את צרכי האדם, אך אין הוא עליון על כל שאר הבריאה. המים והנחלים משקים את בעלי החיים כולם (פס' י), הצומח משמש כמאכל גם לבהמות. והאדם נדרש לעבוד ולפעול כדי לייצר את מאכליו, שאינם רק קיומיים עבורו, אלא גם מהווים מקור לשמחה.

הבדל זה נוכל למצוא גם בתיאור תפקידם של המאורות

החלוקה בין חושך לאור בתהלים אינה רק ל"אותות ולמועדים ולימים ושנים" – מערכות זמן המתאימות לסדר החיים האנושי, אלא יוצרות הרמוניה בין הכוחות המונגדים בבריאה: הלילה מאפשר לחיות לטרוף בצל החשיכה, ואילו ביום כשהחיות ישנות, יכול האדם לצאת לעבודתו.

ניתן עוד להוסיף ולהעמיק, ששורשם של כל מערכת ההבדלים הללו נעוצה בפירושו של דוד למעשה הבריאה לא כאירוע היסטורי חד-פעמי, אלא "מחדש בטובו כל יום מעשה בראשית", וכפי שכל הבריאה נבראה בצורה הרמונית, כך שכל מרכיב משרת ומחייה את משנהו, כך בכל יום עומדים ונזקקים הבריות לטוב ד'.