אלוף/מ הרב שלמה גורן
הרב הראשי לצ.ה.ל.

חג התורה והמלכות

שלשה ממדים קובﬠים את ישותו, דמותו, ואופיו של ﬠם, הממד המדיני, הממד
ִהרוחני, והממד ההיסטורי. שלשת ממדים אלו בהתמזגם לאחד יוצרים
את המושג השלם ואת המהות המקורית של הﬠם. כנגד שלשת הממדים הללו נתיחדו
ונקבﬠו שלשת הרגלים, מוﬠדי ה' בישראל, המהווים את שלשת עמודי היסוד לקיומה
של האומה והמסמלים את היצירה המופלאה סגולתו של ﬠם ה' בחיר הﬠמים.
ָ ראשון לרגלים חג הפסח - זמן חרותנו, מסמן את הממד המדיני,
בו הונח היסוד לחרותו וﬠצמאותו של ישראל, בצאתו מכור הﬠבדות לאור הגאולה,
בהתגבשו להיות לﬠם קדוש, כחטיבה ﬠצמאית הצוﬠדת לקראת הקמת המלכות בישראל.
חג השבוﬠות - זמן מתן תורתנו, מסמן את הממד הרוחני של
הﬠם. במﬠמד הר סיני נקבﬠ שﬠור קומתו הרוחנית, והושתתה דמותו של ישראל מבחינה
כלל אנושית, כﬠם סגולה בחיר־יה. "הסכת ושמﬠ ישראל היום הזה נהייתה לﬠם לה'
אלקיך”, היום הזה - זהו יומו של הר סיני, יום ﬠיצוב נשמת האומה, קביﬠת וזקיפת
קומתו הﬠילאית של ישראל. זהו ממד הגובה - הממד השמימי, בו התנשאה האומה
והתﬠטרה בﬠטרת תורה כהונה ומלכות, להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ﬠל פני ﬠמי
תבל. "ונתנך ה' אלקיך ﬠליון ﬠל כל גויי הארץ”.
חג הסוכות - זמן שמחתנו, מסמן את הממד ההיסטורי של
הﬠם, מראשית הוויתו הלאומית ﬠל פני כל הדורות, ככתוב: למﬠן ידﬠו דורותיכם כי
בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים”. דברי ימיו של ﬠם אינם
מתהווים וחולפים מן הﬠולם כדבר שﬠבר זמנו וזיקה אין לו ﬠם ההווה המתחדש ושוטף.
בכל שלב בדברי ימיה של האומה, כל פﬠולה מכרﬠת בתולדותיה מטביﬠים את חותמם
באורח חייה הפנימיים, וקובﬠים את כל הוויתו הﬠתידה של הﬠם.
זהו סוד התמזגות ההיסטוריה של תולדות הלאום ﬠם חייו הﬠתידים, בהוותה חלק
בלתי נפרד מן הישות הﬠצמית של האומה. דברי ימיו של ﬠם מהווים איפוא גרﬠין
מפרה ומצמיח את צביונו הﬠתיד לבוא.
מדי התחדשות תקופה בתולדותיו ﬠלולות סﬠרות פנימיות וחיצוניות לﬠקור מן
השורש את שתילי הﬠבר, ואז, אם כי ﬠלול הוא להתחיל את חייו בצורה מחודשת
כביכול, מאיימת ﬠליו תדיר הסכנה להתנװנותו הרוחנית הגמורה.
מוﬠדי ישראל מקראי קודש, הנם הﬠרובה המתמדת לקיום הנצחי של רוח ישראל
ותורתו, והמשכת חײו המקוריים, תוך יניקה משרשי הﬠבר ההווה והﬠתיד, הצפונים
בחזון התורה והנביאים.
שלשת הרגלים שנתיחדו כשלשת ממדי היסוד לﬠיצוב דמותו הכוללת של ﬠם
ישראל, מהווים בהתאחדם יחד את רציפותה הפנימית האמיתית של השנה הישראלית.
חג השבוﬠות - חג התורה הוא הבריח התיכון של שלשת הרגליםִ
הללו, אם כי מבחינת הזמן אינו אלא יום אחד, לעומת שבעת ימי חג הפסח, ושמונת
ימי חג הסוכות ושמיני עצרת, מהווה הוא את שיא ההתﬠלות הרוחנית וההתרוממות
הנפשית של האומה, בשומעה קול אלקים מדבר מתוך האש, ובקבלה ﬠליה ﬠול תורה
ומצוות להאיר את דרך החיים. אז הושתת והוצב הממד הרוחני של ﬠם ישראל, אשר
השיג בזה את הﬠליונות הרוחנית ﬠל פני ﬠמי תבל. הוא נצב ﬠל הארץ וראשו מגיע
השמימה. כממד הגובה - אינו נמדד בקנה מדה פיסיקלי ומושגי הזמן אינם חלים ﬠליו,
הוא נצחי, ובו גלום סוד הנצח של ישראל, לﬠומת ﬠמים אחרים נﬠדרי שורש וﬠנף
בﬠולם הנצחי.
חג התורה הוא גם חג המלכות בישראל, יומו של דוד המלך, הבא לידי ביטוי
בקריאת ספּר היוחסין של מלכות בית דוד, מגילת רות. מראשית צמיחת קרן ישראל
מימי האבות היתה מלכות בית דוד ספונה בשרשי התורה והנבואה, ובחזון אחרית
הימים, ככתוב: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ﬠד כי יבא שילה ולו יקהת
ﬠמים". בידיה הופקדה למשמרת, בגנזי החיים של האומה תורת ישראל ושמירת משפטה
ומצוותיה, כצוואת דוד את שלמה בנו לאמר: “ושמרת את משמרת ה' אלקיך ללכת

בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו וﬠדותיו ככתוב בתורת משה... למﬠן יקים
ה' את דבריו... לאמור לא יכרת לך איש מﬠל כסא ישראל”. ימי הגאולה חזון חדוש
מלכות ישראל באחרית הימים, תהיה שוב מלכות בית דוד למקור תורה משפט וצדק
לכל באי תבל ככתוב: "והיה ביום ההוא שורש ישי אשר ﬠומד לנס ﬠמים אליו גויים
ידרושו”.
חג השבוﬠות - זמן מתן תורתנו הוא איפוא אבן השתיה וﬠמוד התווך, ומקור
החיים הנצחיים של ישראל ומלכותו. ממנו שופﬠ אור הישﬠ והגאולה לﬠולם.

כי ﬠמך מקור חיים באורך נראה אור.


-דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א פורסם ב"מחניים" יד (תשי"ב).