בתחילת פרשיות בראשית מצינו כמה פעמים שינה והרדמה. אדם הראשון ביצירת אשתו, נח בשכרותו, אברהם אבינו בברית בה"ב, לוט ובנותיו, ועוד חלומות בעת השינה. השינה הינה מרכיב הכרחי בסדר יומו של אדם, וממלאת קרוב כרבע עד שליש מהיממה, כל אחד כהרגלו וכתכונתו, ומ"מ "אי אפשר לעמוד שלושה ימים בלא שינה" (נדרים טו,א). משום כך השינה כלולה במצוות ישיבה בסוכה –"תשבו כעין תדורו" והיו שדנו בשאלה אם יש היתר להוציא מן הסוכה אנשים בעת שנתם מבלי שירגישו, מאחר ואת החובה הם קיימו אחרי שהלכו לישון בסוכה, ובשעה שהם ישנים הם פטורים ממצוות עשה... (נפק"מ כאשר אין מקום לכולם לפרוס מזרונים בסוכה) 

יש דרגות שונות בעומק השינה של אדם, ובמצב העמוק ביותר הוא אינו מגיב לנעשה סביבו, ויתכן שאף לא לנעשה בגופו. בהלכה מצינו הבחנה בין שנת קבע לשנת עראי, המתבטאת במשך זמן השינה ובתנוחה. שֵנַת עראי מתאפיינת בתנוחה שאינה ממש שכיבה אלא הנחת הראש בין הברכיים (סוכה כו,א) וכד', וכן מקובל ששינה שאינה נמשכת יותר מחצי שעה היא עראית והיא הנקראת "פחות משתין נשמי" (קיצוש"ע,ב,ח; הגרשז"א –ועלהו לא יבול א,מ"ז). נפקא-מינה כגון: בבית המדרש מותרת שנת עראי ולא שנת קבע. וכן, הנרדם באמצע סעודתו וישן שנת עראי אינו צריך לחזור ולברך (שו"ע,או"ח,קע"ח,ז). אולם אין לישון בתפילין אפילו שנת עראי.

השינה בלילה מחייבת אחריה נטילת ידיים שלוש פעמים בברכה. אולם המתעורר באמצע הלילה וחוזר לישון, יטול ללא ברכה. וכן הישן ביום (לפחות חצי שעה) ספק אם יש עליו רוח רעה ולכן יטול ג"פ אך ללא ברכה. וכן נחלקו הדעות לגבי ברכת התורה אחרי שנה ביום. ונהגו שלא לברך לאחר שינה ביום אלא להסתמך על הברכה שנאמרת בבוקר, ויש שהציעו שבברכת "אהבת עולם" הנאמרת לפני קריאת שמע שבתפילת ערבית, לכוון גם ללימוד התורה שילמד בלילה.  

אי אפשר לעולם בלי שינה, "ומתוך שאדם ישן קמעא –הוא עומד ויגע בתורה הרבה" (בר"ר,ט,ח; רמב"ם,דעות,ד,ד) והשינה היא אף אחד מששים בנבואה! אולם ריבוי שינה מבטא עצלות והעדר, "רובן קשה ומיעוטן יפה"... (גיטין,ע,א)