חיים וארץ החיים בסיום ספר בריאת החיים[1]

הפרשה בה אנו חותמים את חומש בראשית, ראשיתה חיים – ויחי יעקב, וחתימתה סילוק החיים – וימת יוסף. ועוד ראשיתה בגלות הראשונה שהיא ראש הגלויות – בארץ מצרים, ואחריתה – הציפיה לגאולה והחזרה לארץ ישראל – ואלקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם יצחק ויעקב.

אמנם במבט פנימי דרך דברי חז"ל נראה את נקודת החיות ואת ארץ ישראל גם בסיומה של הפרשה. שהרי יוסף הוא המכונה 'יוסף הצדיק' (יומא ל"ה ע"ב), וצדיק נקרא 'חי', כמובא בזהר ויצא (קס"ד ע"א) אלא אפילו צדיק גמור איהו אקרי חי דהא חי צדיק איהו לעילא וצדיק איהו לתתא, לעילא קודשא בריך הוא אקרי חי, לתתא צדיק אקרי חי דכתיב (שמואל ב' כ"ג) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, אמאי אקרי חי בגין דאיהו צדיק דהא צדיק חי אקרי...

ושייכותו של יוסף לארץ ישראל מובא במדרש דברים רבה (ואתחנן ב'): א"ר לוי אמר לפניו [משה רבינו ע"ה] רבש"ע, עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ? אמר לו הקדוש ברוך הוא, מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו, מנין? גבירתו אומרת (בראשית ל"ט) ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא (שם בראשית מ') גנב גנבתי מארץ העברים, נקבר בארצו מנין שנא' (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם...

וכך זכינו לחתום מעין הפתיחה, בריאת החיים - בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ.

ארץ החיים – אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם...ומה טעם פתח בבראשית, משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים קי"א ו'). 

הקדמת אפרים למנשה בענינים הרוחניים בלבד

הנצי"ב בפירושו העמק דבר מתוך דיוק בפסוקים מביא שהקדמת אפרים היא לא מוחלטת בכל הענינים, אלא רק בדברים הקשורים למהלכים רוחניים, אך בתהלוכות דרך הטבע, יש ומנשה נשאר במדריגתו הרוממה כמקודם. וכך הוא כותב (מ"ח י"ד):

שכל את ידיו כי מנשה הבכור, הוא מיותר, שהרי ידענו מענין הפרשה כי מנשה הבכור, אבל יש בזה עומק וכוונה, ובאמת לא היה ליעקב לשכל את ידיו, אלא להפוך את מעמד הבנים. אבל באשר 'מנשה הבכור' משום הכי היה מכוון שיעמוד מנשה לרגל הימני של יעקב ואפרים לרגל השמאלי, ורק את ידיו שיכל שיהיו להיפך.

וטעמו של דבר, שאע"ג שהקדים יעקב את אפרים לפני מנשה ומשום הכי היה במדבר ראש הדגל [דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה...כל הפקודים למחנה אפרים...ועליו מטה מנשה (במדבר ב' י"ח)] מכל מקום ב'פקודים' דפרשת פינחס  היה להיפך [בני יוסף למשפחותם מנשה ואפרים, בני מנשה...(שם כ"ו כ"ח)] ולא עוד אלא בפקודי דפרשת במדבר כתוב בכל הדגלים 'וחהונים עליו' מה שאין כן במנשה כתיב 'ועליו מטה מנשה'. כל זה בא ללמדנו שלא היה אפרים קודם למנשה אלא בענינים רוחנים מה שלמעלה מהליכות עולם הטבע, אבל בהליכות עולם היה מנשה קודם וגדול מאפרים. משום הכי במנין הראשון בהר חורב שהיתה שכינת עולם על ראשם וכל ההנהגה היתה למעלה מהטבע היה אפרים קודם, אבל בפקודי דערבות מואב בכניסתם לארץ שהיו כמעט בהליכות הטבע כמבואר להלן ובספר במדבר ודברים [בביאורו של הנצי"ב, ראה בהקדמתו לחומש במדבר] משום הכי היה מנשה קודם...

והנה היד משמשת את הראש והדעת, והרגל משמשת הליכות הגוף לפי טבעו, ומשום הכי אמרו חז"ל במליצתם (עירובין ע' ע"ב) 'ברא כרעא דאבוה', פירוש הרגל טבע אביו, שמהלך מעצמו בלי מחשבה ושכל. משום הכי רצה יעקב אשר מנשה יעמוד לרגלו הימנית, ושיכל את ידיו להיות אפרים רק לידו הימנית...

נטילת אחד מששים מחולי הנלמד מבקור יוסף

בספר נחמד ונעים לרב ברוך מקוסוב[2] (בעהמ"ח 'עמוד העבודה') מבאר בדרך רמז, כי עפ"י הידוע שהמבקר את החולה נוטל אחד מששים מחליו (נדרים ל"ט ע"ב) ומוסיף האר"י ז"ל (ספר הליקוטים) שדוקא בר מזלו. והנה ידוע שיוסף היה בר מזלו של יעקב, כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף (בראשית רבה פ"ד ו') ולכן כשבא יוסף ליעקב נטל מיעקב אחד מששים מחוליו, לכן נתחזק וישב על המטה כי היקל החולי מקצת. והרמז בפסוק: המט"ה גימטריה נ"ט, כלומר על שניטל ממנו חלק אחד מס' [מששים] ולא נשאר אצלו כ"א  נ"ט חלקים כמנין 'המטה' לכן, ויתחזק ישראל וישב, ומפני מה נתחזק וישב, ומפרש – 'על המטה' כלומר ע"י מנין 'המטה' שלא נשאר אצלו אלא נ"ט חלקים.  

בך יברך ישראל לאמור, מדוע דוקא כאפרים ומנשה?

בספר בית ישראל השלם לאדמו"ר ממאטדרסדורף הרב ישראל טויסיג[3] זצ"ל מבאר בספרו בפרשתנו:

ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה (ויחי מ"ח כ') פירש רש"י: הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלקם כאפרים וכמנשה'...

ונראה לפרש כי יעקב אבינו ציוה את בניו שיברכו את בניהם, שיזכו לקיים כל דברי חכמים אפילו אם יאמרו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. ודבר זה למדנו ממה שהקדים יעקב את אפרים למנשה וישת את ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה, ולא טען מנשה לאמור: הרי אני הבכור, שים ימינך על ראשי! אלא קיבל עליו גזירת יעקב אבינו... כך צריך כל איש ישראל לקבל עליו כל גזירות חז"ל, לשמור לעשות ולקיים גם מה שאינו מובן לו.

[ועוד טעם] ראה יעקב אבינו ברוח קדשו שיגלו ישראל לבין האומות עובדי ע"ז המשוקעים במ"ט שערי טומאה ובכל תענוגות בני אדם אשר [עלולות להסיר] לבבו מעם ה', ויקשה עליהם מאוד לגדל את הבנים על ברכי התורה והיראה. על כן אמר: כל אחד מישראל יברך את בניו שיהיו כאפרים וכמנשה, שהיו בני מלכים טובלים בעושר ובכבוד, ואף נולדו וגדלו בארץ מצרים הטמאה אשר יושביה שטופים בעריות, ובכל זאת עמדו בנסיון והלכו בדרכי התורה והיראה כאשר חונכו על ברכי יוסף הצדיק. כן יברך אב את בניו, שאפילו אם יהיו עשירים וידורו בין עובדי ע"ז לא יסורו מדברי ה' אשר ראו בבית אבותם.

ברכת יעקב לבניו – הוראת תפקידי בניו

בספרו של הרב אליהו קרופניק שליט"א חיי אליהו[4] מבאר כי הברכות אותן נתן יעקב לבניו, היו למעשה הוראת גילוי הכוחות והיעודים המיוחדים של כל שבט, וכך כתב, בהקדם הביא הפסוק בענין:

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת הברכה אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש כברכתו ברך אותם. רש"י: והלא יש מהם שלא ברכם אלא קנטרן?! אלא כך פירושו, וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין, יכול שלא בירך לראובן שמעון ולוי? ת"ל ויברך אותם – כולם במשמע. (ויחי מ"ט כ"ח).

פרשה זו היא פרשת הברכות וגם פרשת מעבר בין מצב של יחידים ומשפחה לראשית מצב של עם. [בעז"ה נרחיב בעלון לפרשת שמות עפ"י פתיחת ה'אברבנאל'] ומתוך התעמקות בפרשה זו אפשר ללמוד את ההגדרה האמיתית של ברכה והצלחה ואת הדרך להשיגן, ואת סוד בנין העם מתוך אחדות. והצלחה ואת הדרך להשיגן, ואת סוד בנין העם מתוך אחדות... בהגדרה של ברכה והצלחה בחיים רוב העולם טועים למדוד את הצלחתו בהשוואתו לאחרים, בילדותו משווים את הצעצועים והציונים לאלה של חבריו, וכשמתבגרים משווים את מעמדו ואת הישגיו הגשמיים לאלה שמסביבו, ואף בהישגים רוחניים וידיעת התורה מודד כל אחד את הצלחתו בהשוואה לחביריו, וזה גורם לקלקולים רבים בחברה – החלשים מתוסכלים שהם תמיד בבחינת רץ אחריו ואינו מגיעו, ומתיאשים. החזקים אינם מגיעים למלוא היכולת שלהם...

אולם ההגדרה שקיבלתי מרבותי (הרב אהרן סולובייציק ז"ל והרב חיים פינחס שיינברג זצ"ל) היא שהברכה היא הוצאת הכשרונות מהכח אל הפועל, וההצלחה בחיים היא מילוי התפקיד שנועד לו. לכל אדם מישראל יש תפקיד ושליחות מיוחדת שלצורך מילואם נתנו לו כשרונות וכוחות, [וכשמוציאם] לפועל וממלא את תפקידו מרגיש סיפוק. וכך פירש בפירוש אבני אליהו בסידור הגר"א [סידור אישי ישראל, קבלת שבת. מהדורה חדשה תשס"ח עמ' תל"ז, ד"ה מזמור לדוד הבו לה' בני אלים] קול ה' בכח – כי האדם לא ניתן שלמותו האחרון בתחילה, אבל השלימות בא בכח וכו' עד מתי תמצא ההזמנה השלימה והפנאי ללמוד מה שצריך ללמוד, עד שיצא מה שבאיש ההוא בכח אל הפועל. ורמז בזה, קול ה' בכח כי הוא יתברך שמו נותן כח והכנה באדם, והוא המוציא וממציא לו להוציא הדבר מכח אל הפועל. קול ה' בהדר – אחר שמוציא מן הכח אל הפועל הוא הוד והדר לו...[עכ"ל הגר"א]...

מעתה מובן מאוד לשון הכתוב: איש כברכתו ברך אותם' כי לכל אדם מישראל, ובפרט השבטי י-ה עצמם, יש ברכה מיוחדת למילוי התפקיד המיוחד שלו, ויעקב אבינו לפני מותו בירך והדריך כל אחד מבניו איך להגיע לברכה האמיתית של השגת יעודו בחיים. ובאשר לשאלה שלכאורה את שמעון ולוי לא בירך אלא קינטר. פירשו הגאון הרב אהרן סולוביציק והגאון הרב חיים פינחס שיינברג [זצ"ל] שמכיוון שההגדרה של ברכה היא מילוי התפקיד, כשיעקב העמיד את שמעון ולוי על טעותם והדריך אותם איך להשתמש בכחותיהם בצורה נכונה, אין ברכה גדולה מזו...!

נשיאת העול הכפולה של יששכר

בספרו של הרב יצחק פרחי זצ"ל[5] מרפא לעצם (חדושים ופרפראות, עמ' ר"א) ביאור מקורי לנטילת משאו של יששכר ואלו דבריו: [בהקדם דברי המדרש (בראשית רבה מ"ד כ"א)] הראה הקב"ה לאאע"ה תורה וקרבנות, וגיהנם ומלכויות. אמר לו: ברור לבניך או גיהנם או שעבוד מלכויות, וברר להם אברהם שיעבוד מלכויות כדי לפוטרם מן הגיהנם.  אמנם מצינו מקו"ם פטו"ר אף משעבוד מלכויות, בתלמוד תורה. כמו שאמר התנא (אבות ג' ה') כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות וכו' והן היום עיקר שיעבוד מלכויות הוא בממון, כרגא וגולגולתא  [רש"י יומא ע"ז ע"א פירש: כסף גולגולתא]  מסים וארנוניות. מעתה יששכר...שראה עצמו יושב ושקט על ארץ טובה ורחבה, נתירא לעצמו שמא ח"ו מרוב טובה יבוא לידי חטא, וח"ו סופו יורש גיהנם, ואם אין גיהנם יש שעבוד מלכויות. לזה מה עשה? נטה שכמו לעול התורה, וגם בזה לא נתקררה דעתו מפחדו מגיהנם, ונכנס עצמו בעול מלכות לפרוע מסים וכו' אעפ"י שהיה פטור מכח שהיה חכם, אבל הוא אחז החבל בשני ראשים, נכנס עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי, וקיבל עליו עול התורה, וגם לא מנע עצמו מגד"ל פר"ע המסים והארנוניות כאשר ישיתו עליו.

מעתה זהו רמז הכתוב: יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, רוצה לומר בין שני גדרות, שלא לירש גיהנם, והוא ע"י 'וירא מנוחה כי טוב'...  ופחד על עצמו פן יקויים בו 'וישמן ישורון ויבעט'. ועל זה מה עשה? 'ויט שכמו לסבול', עול התורה, וגם 'ויהי למס עובד' שהיה פורע המס הראוי לו אעפ"י שלא היה חייב. אבל כל זה עשה מפחדו של גיהנם, וזכה בשתים ועלתה לו.

כריעת ורביצת יהודה, לימוד לדורות על צורת כריעת יהודי

בספרו של הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל לתורה ולמועדים, מבאר ההדרכה בברכת-יעוד דברי יעקב ליהודה:  

...אם מצבו של האדם ירוד ומדוכא, הוא מתיאש ונופל בעצבות ו'מרה שחורה' [ח"ו] ויש שהוא תמיד אמיץ לב ויודע להתגבר על כשלונותיו, וכמליצת האבן עזרא – והוא רוכב על אסונו [אתונו, אצל בלעם]. והרבי מקוצק אמר טעם על ההלכה שיאוש קונה באבדה: הרי זה עונש לבעל האבדה על שנתיאש, אין אדם צריך להתיאש לעולם! וכן במצב של אושר ועושר. יש שזה משפיע להתיהר ולהתרברב...ויש להיפך שכל מה שמקבל יותר חסדים וטובות...הוא מרגיש אין הוא זכאי לכך...קטונתי מכל החסדים...[עפ"י זה יבואר] כרע רבץ...שני מובנים: האחד אפילו בשעה שכרע רבץ - והיה בשפל המדרגה, בכל זאת אף פעם לא התיאש, אלא גם אז התעורר כ'אריה וכלביא' [והשני] אפילו בשעה שהיה 'כאריה וכלביא' בתכלית הגבורה – היה 'כרע רבץ' התנהג בענוה ובשפלות. ...זכה יהודה מכל השבטים שעם ישראל נקרא על שמו 'יהודים' ואותה התכונה בשני המובנים נשתרשה בעם ישראל כולו...

לב אחד בכל ישראל לאביהם שבשמים

במי מרום (ח"ה) לגרי"מ חרל"פ זצ"ל מבאר דברי הגמרא (פסחים נ"ו ע"א) בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה...אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כשם שאין בליבך אלא אחד כך אין בליבנו אלא אחד. נתכוונו בניו לומר לו בזה, שכל הפסולים והכשלונות שישנם בישראל אינם מגיעים ח"ו לנקודת הלב, הלב תמיד טהור ומיוחד לשמים, ובתוך נקודה זו משתוים כל ישראל. כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד!        

מתוך הודאה ליוצר עולם ראש וראשית – שזיכני ללקט פירות מתוקים מ'בראשית'

אתפלל ואשא פני לבאות – שאוסיף ללקוט מיני מתיקות לספר שמות

מנחת תודה ליהודים טובים – שממקומות שונים האירו לי פנים

יתן ה' חינו וברכתו לכולכם – וקרני אורה יפיזו ממרום עליכם

נערך בחסד ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000