בס"ד

"אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו..."

(התעוררות- תפילת השחר)

בעבודתנו זו ננסה להבין את ענינו של הגורל על פי היהדות ולהעמיק בתופעה זו של הכרעה על פי גורל על פי אמונתנו –

אנו מוצאים במקומות שונים הכרעה על פי גורל –

עבודת שעיר המשתלח , חלוקת הארץ לשבטים , מעשה עכן ומעשה פורים.

הדוגמא המפורסמת להכרעה על פי גורל הינה בעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים שם אנו מוצאים את הפסוקים הבאים :( ויקרא טז' פס' ה-י)

"ה וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי-שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה.  ו וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר-לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ.  ז וְלָקַח אֶת-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.  ט וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת.  י וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה"

עבודה זו של שילוח השעיר הינה עבודה מרכזית מאוד אשר תפקידה הינו כפרה על כלל ישראל כמו שאנו מוצאים ברמב"ם : ( הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב' ):

נמצאת למד שהוא מתוודה ביום זה, שלושה וידויין:  אחד על ידי עצמו תחילה, וידוי שני על ידי עצמו עם שאר הכוהנים--ושניהם על פר החטאת אשר לו; והווידוי השלישי על ידי כל ישראל, על שעיר המשתלח.  ומזכיר את השם בכל וידוי מהן, שלושה פעמים.

גם בגמרות אנו מוצאים את חשיבות הכפרה על ידי השעיר ( יומא סז. )-

ת"ר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו..."-

מלבד כל השאלות על עבודה מיוחדת זו של הקרבה של קורבנות שווים במראם אשר כל שינוי במראה ביניהם פוסל את העבודה אנו שואלים את עצמנו איך הכרעה כה חשובה של קורבן לה' או אל כוחות הרוע אנו מכריעים על פי גורל ומזל אשר לכאורה הינם הפוכים אל אמונתנו המדויקת כל כך המצביעה על הפרש וגבול ברור ושכלי בין טוב לרע ולא על פי אמת מידה מעורערת כל כך כמו גורל  ?

נתבונן עתה בדוגמאות הנוספות אשר הזכרנו שבהם הלכו על פי הגורל -

בחלוקת הארץ אנו מוצאים את הפסוקים הבאים : ( במדבר כו פס' נב-נו)

" נב וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נג לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת.  נד לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ:  אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ.  נה אַךְ-בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת-הָאָרֶץ:  לִשְׁמוֹת מַטּוֹת-אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ.  נו עַל-פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ--בֵּין רַב, לִמְעָט.  {ס} "

ובגמרא אנו מוצאים את מעשה החלוקה כך – ( ירושלמי יומא פרק ד הלכה א)

"ותני כן בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל א' שהגורלות נתונין בתוכה ואחת ששמות השבטים בתוכה ושני פירחי כהונה עומדים מה שזה מעלה וזה מעלה זכה.  בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל בגורלות באורים ותומים ובכספים הדא הוא דכתיב (יהושוע יח) וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה גורל אלו הגורלות לפני ה' אלו אורים ותומים (במדבר כו) בין רב למעט אלו הכספים א"ר אבין אילמלא שנתן הקב"ה חן כל מקום בעיני יושביו לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם"

אנו מבחינים שגם כאן יש את עניין הגורל של חלוקת הארץ לנחלות ואת הפקפוק של השכל האנושי על חלוקה זו עד שאומר ר' אבין שאם לא היה נותן הקב"ה חן מקום על יושביו לא היו בני ישראל מסכימים לחלוקה ולא הייתה הארץ מתחלקת לעולם – ואנו שואלים את עצמנו שנית איך אנו משאירים הכרעות גורליות כאלו לידיו של הגורל והרי אנו יודעים שמקומו של כל שבט בארץ הינו מקום מדויק אשר יש לו משמעות עמוקה ביחס שבין השבט ותכונותיו הרוחניות אל המקום אשר זוהי נחלתו כמו שאנו מוצאים בגמרא ביחס למקומו של המזבח –  ( בבלי זבחים נג: )

"קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד מ"ט אמר ר' אלעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה שנאמר (דברים לג) חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב"ה שנאמר (דברים לג) ובין כתפיו שכן..."-

ואיך ניתן לומר שתכונות רוחניות אלו של הארץ נחלקו על פי גורל ולא על פי דבר ה' או נבואה אשר כוחם הרוחני אינו מוטל בספק כמו הגורל ?

הדוגמא השלישית אשר אנו עוסקים בה הינה הדוגמא של מעשה עכן ובה אנו מוצאים את הפסוקים הבאים – ( יהושע פרק ז פס א,יד-יח)

" א וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מַעַל, בַּחֵרֶם; וַיִּקַּח עָכָן בֶּן-כַּרְמִי בֶן-זַבְדִּי בֶן-זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה, מִן-הַחֵרֶם, וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל... יד וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר, לְשִׁבְטֵיכֶם; וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר-יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת, וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר-יִלְכְּדֶנָּה יְהוָה תִּקְרַב לַבָּתִּים, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה, יִקְרַב לַגְּבָרִים.  טו וְהָיָה, הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם--יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ:  כִּי עָבַר אֶת-בְּרִית יְהוָה, וְכִי-עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל.  טז וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיַּקְרֵב אֶת-יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו; וַיִּלָּכֵד, שֵׁבֶט יְהוּדָה.  יז וַיַּקְרֵב, אֶת-מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה, וַיִּלְכֹּד, אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי; וַיַּקְרֵב אֶת-מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי, לַגְּבָרִים, וַיִּלָּכֵד, זַבְדִּי.  יח וַיַּקְרֵב אֶת-בֵּיתוֹ, לַגְּבָרִים; וַיִּלָּכֵד, עָכָן בֶּן-כַּרְמִי בֶן-זַבְדִּי בֶּן-זֶרַח--לְמַטֵּה יְהוּדָה. "-

אנו מוצאים בגמרא השוואה בין הגורל של עכן לבין הגורל של חלוקת הארץ –

( בבלי סנהדרין מג:) -

" בשעה שאמר הקב"ה ליהושע (יהושוע ז) חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני לך הפל גורלות הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן אמר לו יהושע בגורל אתה בא עלי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל אמר לו בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר (במדבר כו) אך בגורל יחלק את הארץ..." –

אנו מוצאים את שאלת הגמרא כאן זהה לשאלתנו הכללית אשר עסקנו בה עד כה – איך אנו מטילים על הגורל משקל רב כל כך בסוגיות מורכבות כל כך כמו חלוקת הארץ וכו' והרי זהו דבר אשר ניתן לפקפק בו כמו שמבקש יהושע מעכן לאחר לכידתו בגורל .

הדוגמא האחרונה אשר נעסוק בה היא הדוגמא של פורים אשר אנו מוצאים בה את הפסוקים הבאים – ( אסתר פרק ג פס' ו-ז )

" ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ--כִּי-הִגִּידוּ לוֹ, אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--עַם מָרְדֳּכָי.  ז בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר. "

בסופה של המגילה אנו מוצאים את הפסוקים הבאים:) פרק ט פס' כד- כו )

" כד כִּי הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר כָּל-הַיְּהוּדִים--חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים, לְאַבְּדָם; וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל, לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם.  כה וּבְבֹאָהּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר עִם-הַסֵּפֶר, יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר-חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים עַל-רֹאשׁוֹ; וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו, עַל-הָעֵץ.  כו עַל-כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים, עַל-שֵׁם הַפּוּר--עַל-כֵּן, עַל-כָּל-דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת; וּמָה-רָאוּ עַל-כָּכָה, וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. "

שאלתנו על עניין המזל אשר אינו מדויק ואמיתי מתעצמת לאור העניין שאחד מן החגים אשר אנו חוגגים היום הינו בעצם חג של מזל – שהרי פורים נקרא על שם הפור אשר הטיל המן ומדוע אנו קוראים לחג כך מה עוד שאנו יודעים ששמו של החג מעיד על מהותו ומהי מהותו של פורים ומה ייחודו של הפור והגורל שהחג נקרא על פיו .

ולסיכום כל השאלות ששאלנו עד כה נביא את הגמרא הידועה על מזלם של ישראל –  ( בבלי שבת קנו: )

"... רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר (ירמיהו י) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה הם יחתו ולא ישראל ואף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל שנאמר (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע (בראשית טו) בן ביתי יורש אותי אמר לו לאו (בראשית טו) כי אם אשר יצא ממעיך אמר לפניו רבש"ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל...."

ולאור גמרא זו רק מתחזקות שאלותינו איך יכול להיות שאנו מכריעים בסוגיות שונות מרכזיות ובסיסיות על פי הגורל והרי אין שליטה של המזל בישראל ומדוע נכריע על פיו במצבים שונים ?

ננסה לענות על שאלותינו בהבחנה בין מזל לגורל על פי פירושו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק בפירושו " עולת ראיה " לתפילת שחרית על המשפט :" אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו "

ומה נעים גורלנו.

 הנעימות באה, מאיזה יקר חמדה הבאה לאדם בארח מופלא ונסתר, שנעלם מכל, וגם מזה שנפל בגורלו, באיזה אפן זכה בו. דוגמת החשך המבחין את האור, במשל של מים גנובים ימתקו. הגורל זאת היא הזכיה הנעלמת, שאין ידועה סבתה המוסרית הנכונה,לעומת זכית המשפט הידועה בסבתה. והנה מה שאין אנחנו משיגים בשום אפן איך בא הדבר לידינו, שאנחנו זכינו להדבק באור ד' ברב טובו וקדושתו, זהו סמוי מן העין, ומכל שכל ומדע בבירורו. וזהו יסוד הגורל שזכינו בו באפן מופלא, ע"פ מזל עליון, שאי אפשר להעמידו באיזו בחינה הגיונית וצורה משפטית. וכ"ז מוסיף לנו נעימות. מה נעים גורלנו –

על פי הבחנה זו אנו מבינים כי הגורל מדרגתו הינה מדרגה נעלה מאוד מעל עולמנו הסיבתי אשר מורכב מסיבה ותוצאה אלא זהו גילוי של הופעה רוחנית נעלה מעולמות עמוקים וגבוהים יותר אשר מתפרצת אל עולמנו ברגעים ובעיתים מסוימים אשר מסוגלים להכיל את תופעת הקודש הזו אשר מופיעה לעינינו כגורל בצורות שונות – וההכרעה על פי גורל במקומות מסוימים אינה מעידה על קלות ראש או על הימור בלתי מחושב אלא להיפך על האפשרות ויצירת הכלי להופעות מעל לעולם הסיבתי שלנו ובכל מקום שנמצא גורל במקרא אנו נבחין שישנה פה התפרצות של עולמות עליונים אל עולמנו אשר ביציקתם אל כלי העולם הזה הם נראים כניחוש או הימור מפני עומקם וחוסר תלותם בחוקי העולם הזה של סיבה ותוצאה .

וכעת נחזור ונפרש את הדוגמאות אשר עסקנו בהם עד כה וננסה להבין מה משמעות הגורל בכל אחד מן המקומות הללו :

הגורל אשר מצאנו לגבי יום הכיפורים ולגבי שעיר המשתלח מברר לנו את העומק ואת הרוחב של עומקו של יום הכיפורים – שהרי אנו יודעים שיום הכיפורים הינו תופעה לא טבעית כלל וכלל שהרי כל עניין התשובה והיכולת לכפר על העבר ולמוחקו הינם עניינים אשר לא ניתן להבינם בשכל האנושי – כמו שמצאנו בשפת אמת : (פרשת "אחרי מות " שנת תרס"ד)

"ואל יבוא בכל עת אל הקודש - מכאן אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי בכל השבתות וימים טובים אינו יכול לכנוס לפני ולפנים רק ביוה"כ שהוא בחי' בעלי תשובה שנפתח להם שער מעולם העליון, וע"ז איתא במדרש- ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ, כי בר"ה נחתמין צדיקים גמורים לחיים, אבל ביוה"כ ישועה לכל העולם אפילו לחוטאים שהם צריכים ישועה, ויום זה הוא ישועה לכל השנה, לבעלי תשובה... וכן דרשו חז"ל ימים יוצרו ולו אחד בהם - זה יוה"כ..."

ולכן בעיצומו של יום הכיפורים אנו מוצאים את עבודת השעיר אשר עניין הגורל הוא ההבחנה הדקה בעולמות העליונים בין הקודש וכוחות הטוב לבין כוחות הרע המופיעים במציאות – והגורל הוא מייצג את עוצמתו ואת עומקו של היום ועד היכן כוח התשובה ועבודת ישראל וסגולתם מגיעים ביום זה – וכמו שמצאנו בגמרא: (בבלי יומא פז.)

"דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר...".

הדוגמא השנייה שדנו בה הייתה חלוקת הארץ על פי הגורל – ועל פי דברינו עד כה ניתן לומר שדווקא מפני הדקות והדיוק של חלוקת הארץ לשבטים על פי האיכות הרוחנית אשר מתאימה לכל שבט ושבט אנו נצרכים לגורל האלוקי אשר יופיע במציאות וינחה אותנו איך להופיע את התכונות הרוחניות של כל שבט ושבט בצורה מקסימאלית ומדויקת- כמו שאנו מוצאים בתשובתו של הרב קוק באחת מאיגרותיו : (אגרות הראיה א' , אגרת לט' , עמוד לה' )

"... שבודאי כל עיר ומקום שבאה"ק יש לו שורש ובחי' בקדושה בפני עצמה, כמו שהאריך בזה ב'חסד לאברהם' בחלק עין הארץ נהר י"ג, ומן הפרטים שזכר שם נלמד על הכלל כלו. כ"א שהשיג ע"פ פרטיות שורש נשמתו שהוא שייך לקדושה המיוחדת הפרטית השייכת לאותה העיר, הי' קובע בה דירתו. ובודאי מצד חילוק השבטים הי' כן העניין, ע"כ היו כמה נביאי משארי ערים, אע"פ שרובם היו מירושלים, שע"כ נקראת גיא חזיון (ישעיה כב א), וכל נביא שלא נתפרש שם עירו היא מירושלים, כדאיתא במדר' איכה (פתיחתא כד), אבל מיעוטם נתפרשו בשם עירם ודרו שם מטעם הנ"ל... ".

"האוויר הרוחני בישראל הוא מפורט גם כן לפי ההתנתחות הפרטית של הקיבוצים, שהיא מעין שבטים ודגלים".

הדוגמא השלישית אשר הבאנו היא הדוגמא של הגורל אשר לכד את עכן בלקיחתו מן החרם – כאשר אם נתבונן במקרה של עכן לעומק ניתן להבחין שהסוגיה שם אינה כגניבה רגילה אלא זהו מאבק רוחני משמעותי בין 2 כוחות רוחניים משמעותיים בעם אשר ההכרעה לטובת צד אחד מוכרחת להיעשות בגורל אשר הוא החותם האלוהי לבחירה בכוח אחד על פני משנהו – ( קטעים משיעורו של הרב אליהו מאלי על נחלות יוסף ויהודה )

"...יוסף ויהודה הם שני השבטים המרכזיים באומה. יהודה הוא הראש לבני לאה, ויוסף הראש לבני רחל.

יהושע המנהיג הראשון משבט אפרים [מבני רחל], נתקל בקשיים רבים על רקע זה, בבואו להחליף את משה (שהיה מבני לאה).
חז"ל מפרשים את מעילת עכן שהיה מבני יהודה, על רקע זה. לא הייתה זו מעילה מחמת בצע כסף, אלא על רקע אידיאולוגי. "וארא בשלל", ראיתי מה שכתוב בתורה ואכלת את שלל אויביך ואקחם. עכן אינו מקבל את הנהגתו של יהושע. הוא סובר שהחרם שהחרים את יריחו בטעות יסודו. מספר המדרש: כאשר לא הודה עכן, נפלה מחלוקת בישראל, ועמדו שבט יהודה במרידה, והרגו כתות כתות מישראל. כיון שראה עכן כך אמר בליבו אני חוטא ומחטיא את הרבים עמד והודה. סיפור זה מסביר מדוע מריץ יהושע את השליחים לאוהלו של עכן "וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה והנה טמונה באוהלו...". כך מסיים המדרש: "... כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה ויוסיפו במחלוקת, לפיכך שלח יהושע מהרה והביאום (במד"ר פרשה כג ו)...."

אנו מבחינים כאן בויכוח עמוק ורוחני בין 2 זרמים מרכזיים באומה כאשר לכל אחד מהם יסודות רוחניים כבירים ומשמעותיים ולכל אחד מהם תפקיד בתקומת העם וגאולתו לאורך ההיסטוריה – אך במעבר בין תקופות שליטה של כוח אחד על משנהו ישנם חיכוכים רבים על השליטה בכיוונים הרוחניים של הנהגת העם ולכן נצרך שם החותם האלוקי בדמות הגורל אשר יכריע את הכף לכיוון מסוים.

הדוגמא האחרונה אשר דנו בה הייתה הגורל אשר הטיל המן ועל פיו נקבע חג הפורים אשר אנו חוגגים עד עתה – ולאור הרעיון אשר העלינו עד כה ניתן לומר שאכן משמעות החג הינו על כך שישנו כוח רוחני עליון אשר הינו מעל עניינים של סיבה ותוצאה ואשר על פיו נדחתה גזירת המן ואנו חוגגים את הופעת אותו כוח עליון אשר מתבטא בפור של המן אשר הכריע שכוחם של ישראל הינו כוח עליון מאוד אשר מתחיל בשמי מרומים ומופיע בארץ בדמותה של האומה היהודית – וכן אנו מוצאים בפירושים רבים על עניינו של פורים שמסמל את הנכחת האלוהות בתוך הטבע מתוך עמדה ומשמעות שמעל הטבע – וכמו שמובא בשפת אמת על פורים -

"... ואיתא כי פורים כמו יום הכפורים, וביוה"כ באין למעלה מהטבע ע"י ביטול הגוף אכילה ושתיה ועניתם עי"ז באים לעלמא דחירות. ויש בו סליחת עונות. כמו כן בפורים ע"י משתה ושמחה יכולין לבוא ג"כ לזה בעזר עליון שלא מצד מעשינו...".

עתה אנו מבינים את המשפט אשר הוא כותרת המאמר שלנו :

" אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו "- ישנו קשר עמוק ואינסופי בין עם ישראל לבין האלוקים – קשר אשר הינו מעל המזל והטבע הפשוטים – קשר אשר מתגלה בעיתות צרה ובירור רוחניים – ולמעשה הוא עומק מהותנו ושורש נשמתנו בפרט ובכלל במשך כל הדורות והוא הנותן לנו כוח ועוצמה אל מול חיי הטבע והגשמיות וקישורם אל הנצח ואל הרוח האינסופית .