לקט מדברי גדולי הדורות על הפטרת השבוע

אשכנזים: ישעיהו מ"ב (ה'-מ"ג י') כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ ה' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ. ספרדים: ישעיהו מ"ב (ה'-כ"א). תימנים: ישעיהו מ"ב (א-ט"ז): הֵ֤ן עַבְדִּי֙ אֶתְמָךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֤תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא.

הקשרה של הפרשה להפטרה[1]

הרד"ק כותב (פסוק ה') הא-ל שהוא בורא שמים. הענין הזה אמרו הנביא כמה פעמים לפי שהיו בדורו בעלי אמונה רעה שהיו מאמינים כי העולם לא נברא אלא כך היה קדמון, אבל הוא 'עלול' ויש לו 'עילה' [המהר"ל משתמש הרבה בספריו במושגים אלו]. ויש שהיו מאמינים כי העולם מקרה אין לו בורא ולא עילה...ומפני האמונות הרעים ההם היה שונה תמיד הענין הזה כי השם יתעלה הוא בורא העולם ומחדשו והוא מוציאו מאין ליש. ואמר בורא השמים, אמר אל יחשוב אדם כי השמים בעבור שהם קיימים ולא יקרה אותם שום הפסד ושום שנוי שהם קדמונים אלא הא-ל בראם וחדשם...עכ"ל הרד"ק.

בפירושו של האלשיך הקדוש לספרנו הוא כותב (פסוק ה'): גם פרשה זו על משיח צדקנו תדבר. [דבריו הינם המשך לפתיחת דבריו בראשית הפרק (מנהג התימנים) הן עבדי אתמך בו הוא מלך המשיח...(וכמו"כ מן הראוי לזכור כי אנו נמצאים בפרקי הנחמה בענין הגאולה העתידה, שהתחילו בפרק מ' 'נחמו נחמו עמי')] לספר אשר החשיבו הוא יתברך חשיבות נמרץ, מטרם יברא העולם, למען התכלית אשר יאושרו ישראל והעולם כולו ע"י מלך המשיח, והוא מהזכיר מאמרם ז"ל בבראשית רבה[2] [א' ד'] ובשוחר טוב [תהלים צ"ג ד"ה נכון כסאך] כי מהשבעה דברים שקדמו לעולם הוא שמו של משיח, שנאמר [תהלים ע"ב י"ז] לפני שמש ינון שמו...עכ"ל האלשיך הקדוש. ובכתבי הרב משה דוד וואלי זלה"ה (תלמיד הרמח"ל) בפירושו לישעיהו תשועת עולמים בפרקנו כתב וזלה"ק: סוד הענין שהקב"ה מבטיח למלך המשיח, שעל ידו יתגלה האמת בעולם כשנשלם התקון, ומפני שהוא מתעטר בחסד וברחמים לפיכך זהו הטעם שאמר האל ה' [בורא שמים וכו'] שהם שני שמות...שהם חסד ורחמים...

ה' חפץ למען צדקו – ע"י האדרת מלבושו

ה' חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר (ישעיהו מ"ב כ"א). בעמוד העבודה לרבי ברוך מקאסוב (דרוש שני למסירת נפש עמ' נ"ה, מהדורת ברוקלין תשס"ד) כתב: ...והענין הוא שהקב"ה אוהב אותנו בלי קץ ותכלית, וכל מה שמשפיע לנו טובה נדמה בעיניו הוא דבר מועט לעומק אהבתו אותנו. ואם יאמר האומר מי ימחה בידו להשפיע לנו טובות רבות, יתן ויחזור ויתן. התשובה בזה, שאין אנו יכולין לקבל רוב הטובה, כי בית קיבול שלנו הוא חלש, ואין המניעה מצדו כי אם מצדנו. והבורא יתברך שמו לעוצם טובו ותשוקתו מצטער כביכול צער עמוק ועצום על חלישת בית קיבול שלנו, שלבעבור כן נעצר צנור השפעתו הרחבה...ובעבור כן נתן לנו הבורא יתברך שמו תורה כלולה מתרי"ג מצוות, כדי שע"י התורה והמצוות נזכה לחזק ולאמץ כח בית הקיבול שלנו לקבל טובותיו הנפלאות, וע"י זה יגרום נחת רוח עצום מאוד לבורא יתברך על מוצאו מקום לכבות במקצת תוקף חום אהבתו אלינו...והמשל בזה, מי שראובן יש לו בן קטן, והיה חפץ להשפיע לו חכמה ובינה עצומה, אלא שבית קבולו חלש, והמניעה אינה מצד אביו אלא מצד הבן...ונלע"ד לפרש שאפשר שזהו כוונת מאמר רבי חנניא בן עקשיא (מכות כ"ג ע"ב) רצה הקב"ה לזכות את ישראל – להשפיע להם טובה, וראה שבית קבולם חלוש, לפיכך המציא להם להם סגולה במה שנתן להם הרבה להם תורה ומצוות, כדי לחזק את בית קבולם. וזה שאמר לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר (ישעיהו שם) ה' חפץ למען צדקו – פירוש למען גודל טובו שחפץ מאוד להשפיע טובה, בשביל כך חפץ מאוד להגדיל את התורה במצוות הרבה ולהאדירה. ו'יגדיל' הוא מבנין הפעיל, וקאי על הקב"ה, שהוא מגדיל את התורה ומאדירה באדר ואומץ. ויהיה מילת 'ויאדיר' מלשון אדר מלכות [בהערות המלבה"ד הביא דברי הרד"ק עה"כ (יונה ג' ו') ויגע הדבר  אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו שעליו, אדרת המלכות] שהוא ענין הוד והדר...עכ"ל רבי ברוך מקוסוב.

בריאת העולם לצדיק כפרט ולישראל ככלל

וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֤ר ה' בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי־אָֽתָּה. בכלי פז לרב שמואל לאנידו זלה"ה פירש וזלה"ק: ...כי להיות השלם והצדיק יסוד עולם ומניע כל העולמות להשפיע עליהם מסיבת כל הסיבות ועילת כל העילות ית' [יתברך] ויתעלה שמו לעולמי עד, מזאת הבחינה יקרא השלם 'בורא העולם ונוטהו' ככתוב בצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ. עוד יקרא חן מסיבת שהיה גלוי [לפניו] יתברך שעתיד להיות בעולמו איש שלם...שלזאת הסיבה נתעורר ה' יתברך לברוא את עולמו, וזה יהיה ביחיד, כל שכן באומה שלימה, לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל...אבל יעקב כולו זרע אמת שלזה ראוי לתלות בו ענין בריאת העולם יותר מכל האבות...עכ"ל הכלי פז. ועיין עוד ברחבות ועומק דבריו.

גילוי כבוד ה' יתברך בעולם

כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו (ישעיהו מ""ג ז')

הרב אליהו דסלר זצ"ל בספרו הגדול מכתב מאליהו מבאר בדרך הדרכתו הרוחנית מוסרית פסוק זה בכמה מקומות. נפתח בחלק השלישי (עמ' 193) מכיוון שיש לו קשר ישיר לענין לימוד החומש שזוכים אנו להתחילו היום מחדש, ושמחתנו בו. וכך הוא כותב: ...בכל העולמות, עולם הבריאה, והיצירה והעשיה, הענין הוא אחד: הכל נקרא בשמי ולכבודי – תוכן כל העולמות (השם מציין את  התוכן כידוע) וכל אשר בהם, הוא למען כבודו יתברך. הנפק"מ בין העולמות השונים היא רק במדרגות. הילד לומד את החומש, וכן הגדול והגאון, כמו"כ התנאים והראשונים למדו אותו חומש ממש, אבל כל אחד מעיין בהערכה אחרת ובהבנה שונה. כך באותם המעשים ממש שנעשים בעולמות השונים הנפק"מ אינה ביעוד המעשים אלא במדריגתם הפנימית, וזה מה שעושה אותם למעשים אחרים לגמרי.  כל התורה היא שמותיו של הקב"ה [הקדמת הרמב"ן לתורה, ויסודו בזהר הקדוש (יתרו פ"ז ע"א)] פירוש גילויי רצונו, ורצונו שנקדש את שמו ונגדל את כבודו. וכן כל הבריאה כולה...כל פרט ופרט שבה תוכנה כבוד שמים, כי הרי 'אסתכל באורייתא וברא עלמא' [ראה זהר בראשית כ"ד ע"ב ובר"ר א' א'] כלומר שברא את העולם כפי מה שצריך לקיום התורה. אולם כל אחד ואחד הבנתו בתורה ובבריאה היא רק לפי מדרגתו....

ובחלק ב' (עמ' 158) כתב: ...לכל אדם יש חלקו לעוה"ב, שהוא חלקו בגילוי כבודו יתברך. כל הנשמות חצובות מתחת כסא הכבוד, כלומר מקורם הוא כסא הכבוד, הם נבראו למען תכלית הבריאה – כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' שעל ידם ועליהם ישרה כבוד ה'. וכל אחד יש לו חלק מיוחד בזה...שככל הנדרש לחלקו נותנים לו כלים ומסייעים, בדיוק ממש. ולצורך זה קובעים את זיווגו ומכריזים קודם לידתו 'בת פלוני לפלוני, שדה פלונית לפלוני' (סוטה ב' ע"א) כל אלה הם כליו לעבודת ה' לפי חלק נשמתו... והנה צדיק הוא מי שאינו לוקח לעצמו אפילו נקודה אחת מהניתן לו, ומחזיר הכל ליוצרו, בהשתמשו בכל ממש אך לכבודו יתברך כתכלית בריאתו, לא יגנוב רגע, ולא יגזול פרוטה מרכושו למען צרכי עצמו, ולא יחמוס אפילו נצוץ מחשבה, נוראה המדריגה מאוד.. [ראה ח"ג מאמר גדול בנושא ה'כלים' שניתנים לאדם לעבודת בוראו (187-201)].

בחלק א' (עמ' 22) ...כל המסתכל רואה שבני אדם שונים הם זה מזה. הן מראיתם  הן בכוחות נפשם, הן בכשרונות שכלם וכן בסביבה שימצאו בה. גם שונים הם פרטי כוחות הנפש בכל אחד ואחד...המצוה העיקרית היא קדוש ה' כי היא כוללת הכל...במה שאנו מתגברים על יצרנו כדי לעשות רצונו יתברך, אנו מקדשים את שמו. ומקרא מפורש הוא: כל הנקרא...אין הכוונה כי ה' יתברך צריך לכבוד זה, אלא כי הוא לטובתנו, שנזכה לזכות הגדולה הזאת לכבד את שמו יתברך לקדשו ולרוממו על כל המעשים. .[בהמשך מבאר דרגה הרבה יותר גבוהה של שאיפה, להרחיב את חלקו להגדיל ולהרחיב כבוד שמים]. אמנם אם חבורת  אנשים באו לכבד את שמו יתברך לקדשו ולרוממו על כל המעשים. אמנם אם חבורת אנשים באו לכבד מלך בשר ודם, וכולם ינאמו בנוסח אחד ממש, איך ירגיש בעצמו הנואם השני וכל שכן האחרון ביודעו שלא הוסיף כלום על כל הקודמים?! ע"כ הוסיף ה' יתברך בחסדו לברוא אדם בכחות והתמזגיות אחרים וגם יצה"ר שלו ומלחמתו שונה, וממילא גם קדוש ה' שלו שונה מאשר עשו חבריו...עכ"ל המכתב מאליהו זיע"א.