chiddush logo

ושמרו בני ישראל את השבת

נכתב על ידי izik28, 4/1/2020

 בס"ד    


ד"ת לשבת ויחי תש"פ
" ושמרו בני ישראל את השבת" 
------------------------------------------------------------------
בפרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית ישנם שמונים וחמישה פסוקים ,המצווה השמונים וחמש היא
שמירת יום השבת ,  לצערנו קדושת השבת נרמסת  ברגל גסה ,  אם  נקרא את ברכת יעקב לשתים עשרה השבטים נראה את הברכה של שבט גד"    גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב"  ,לכאורה ברכה קצרה 
 בת שישה מילים ,שנולד גד ,"ותאמר לאה (כתיב: בגד) בא גד ותקרא את שמו גד. רש"י - בא מזל טוב"  ,  הולדת שבט גד לוותה ברכת מזל טוב הנאמרת על ארוע משמח , בערב שבת אנו שרים במזמור לכה דודי", כידוע השבת נקראת כלה , בין כל הבתים במזמור  ישנו בית אותו אנו שרים שמתעסק 
 ישירות בעניין השמחה" ישיש עליך אלהיך כמשוש חתן על כלה .. בואי בשלום עטרת בעלה גם בשמחה רינה וצהלה " .
מובא במדרש: "אשת חייל עטרת בעלה" (משלי יב' ד') אשת חייל זו כנסת ישראל. בעלה זה הקב"ה.
"בעשרה מקומות נקראת ישראל "כלה" שיתא הכא וארבע בנביאים... וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין... כדי להפרע מאומות העולם שבטלו מישראל עשרת הדיברות שהיו מצמצמין עליהן ככלה". (דברים רבא וילנא ב' לז'),עוד מובא במדרש, "תני רבי שמעון בר יוחאי: "אמרה שבת לפני הקב"ה רבונו של עולם, לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג! אמר לה הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך וכיוון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת - כנסת ישראל הוא בן זוגך וזהו שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו" (בראשית רבה יא' ח')..
אם נחזור אחורה לשבט גד נראה שהמן שאכלו אבותינו במדבר נקרא על שמו," ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש"  מפרש המלבי"ם " "ויקראו ב"י את שמו מן". כי תחלה הזכיר שאמרו איש אל אחיו מן הוא, וזה היה בטעות שחשבו שאינו ראוי לאכילה אם לא ע"י הכנה שע"ז מורה שם מן, ומשה הודיעם שא"צ הכנה כי אין בו פסולת, כי הוא לחם מתוקן בלי פסולת ראוי לאכלה, אולם עתה שקבלו מצות שבת ונודע להם כי שבת מכין את המן לכל השבוע, וכן שמכינים אותו בשבת בשחקים, קראו את המן שיורד בשבת בשם מן על ההכנה שנעשה בו למעלה, ועל שהוא מכין מזון לכל השבוע, שמשם זה נקבע בלבם אמונת אומן, ששבת מכין מזון לכל ימי המעשה, והוא כזרע גד לבן כבר אמר בפ' בהעלותך והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח, ושם מדבר במן שירד בכל השבוע שהיה כזרע גד ושאינו לבן רק עינו היה כעין הבדולח ששקוף ונראה כמין הזכוכית, אבל והוא, ר"ל המן שירד בשבת, היה כזרע גד שהוא לבן, שמורה על הרחמים שמתגברים ביום ההוא. ועוד אמר שם במן שירד בכל השבוע והיה טעמו כטעם לשד השמן, אבל המן שירד בשבת היה טעמו כצפיחת בדבש, שהיא עסה נלושה בשמן ודבש נוסף בו מתיקות לעונג שבת, וחז"ל אמרו לנערים כטעם לשד השמן, לזקנים דבש, כי קדושת השבת מתיחס לזקנים שקנו חכמה ואצלם תמיד שבת כמ"ש חז"ל ברכות (דף מז) שנים ושבת מצטרפין, ושבת גברא הוא, אלא שני ת"ח המחדדים זל"ז בהלכה מצטרפין, מפרש שנים ושבת היינו שהם ת"ח שאצלם תמיד שבת, ובכל אלה הדברים נמצאים נטעי נאמנים למודים מושכלים אל שבת הגדול שהוא עה"ב יום שכולו שבת ומנוחה: מ"ש מי שטרח בע"ש יאכל בשבת והיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, וזה הורה בהכנת יום הששי שיכין אדם צדה ליום מועד ולמחר יאכל שכרו, ועז"א אכלוהו היום כי אז אין מעשה ופעולה רק פרי מעלליהם יאכלו, כמ"ש היום לא תמצאוהו בשדה, וצוה את אשר תאפו אפו שלא יקח מעשרו רק ללחם ביתו, ואת העודף יחלק לצדקה. שבזה יניחנו למשמרת עד הבקר, כי בעה"ב כאור בקר יזרח שמש נגד עה"ז הדומה ללילה, ושם ימצא את העודף אשר הניח למשמרת, והגם שגופו ועשרו יבאש ויאכלנו רמה, בנה כעש ביתו ותולעה תכסנו, המשמרת הזה לא הבאיש ורמה לא היתה בו:"
למן  היו כל הטעמים שבני ישראל העלו על דעתם ,  ממש סעודת מלכים! מה עוד שהכינוי צפיחית בדבש  מתאים  מאוד לתורת ישראל שטעמה מתוק מדבש ,מפרש הרלב"ג " זרע גד - אחשוב שהוא אחד מהזרעים הלבנים , ודמהו לו מצד הלובן; כאִלו אמר שהוא לבן כזרע גד. ולפי זה הפירוש אפשר שיהיה מאמר לאה "בא גד" (בר' ל , יא) , להיות הבן ההוא לבן , ולזה המשילה אותו לגד וקראה אותו גד. או ירצה בזה שהוא כזרע גד - כדמיונו וּכְמותו , והוא גם כן לבן. וטעמו כצפיחית בדבש - אמר זה להורות על הפלגת שבח המן , שהוא היה בתכלית הערבות בטעמו , והיה טוב למראה."
השבת  ניתנה לנו ע"י בורא עולם כדי  לנוח כמובן  ולהנפש מעמל השבוע, כל זאת כדי שנוכל לעבוד עבודת הקודש בלי שום טרדה ונקייים את הפ"ס " וקווי ה, יחליפו כח יעלו אבר כנשרים "  ,הנשר מוזכר במסכת אבות שנאמר: "יהודה בן תימא אומר: הווי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים " (אבות ה, כ).הנשר מופיע אמנם כעופות הדורסים הטמאים אך אם נשים לב נראה שהוא מתנהג עם בניו להפך," כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" 
רש"י מסביר: כי הקב"ה מתייחס לבניו כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו ואינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו,.בספרי נאמר : "מה נשר זה אין נכנס לקינו עד שהוא מטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לחברו, בין סוכה לחבירתה, כדי שיעירו בניו ויהיה בהם כוח לקבלו, כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל – לא נגלה עליהם מרוח אחד אלא מארבע רוחות." כלומר גם הקב"ה לא נגלה בבת אחת כאשר נתן לעם ישראל את התורה ולא בא אליהם מכוון אחד, אלא מארבע רוחות השמים." בדיוק כמו אוהל אברהם אבינו שהיה פתוח לארבע רוחות  השמיים לקבלת אורחים , בדיוק כמו שליבנו צריך להפתח לתורה ולכל מה שהיא מלמדת אותנו גם אם קראנו אותו אין ספור פעמים "תמיד יהיו בעיניך כחדשים".
המילה גד  בגימטריא היא שבע במספר, בדיוק כמו היום השביעי 
מה גם שבהיפוך אותיות היא נקראת  " דג"  , מה  שמצווה לאכול בשבת " רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין” ויש אומרים שמצוה מן התורה לאכול דגים" למרות שאין זו מצווה או  חובה ... 
המצווה השביעית בתריג המצוות לפי ספר החינוך היא " איסור אכילת הפסח נא ומבושל",כידוע ,השבת היא זכר ליציאת מצרים , אך מה קשור איסור אכילת הבשר מבושל כי אם צלי אש? 
ספר החינוך מסביר פירוש מדהים," משרשי מצוה זו מה שכתוב בשחיטתו, לזכור נס יציאת מצרים. וזהו שנצטוינו לאכלו צלי דוקא לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי לפי שהוא מאכל טוב ומוטעם, אבל שאר העם אינם יכולים לאכול מעט בשר שתשיג ידם כי אם מבושל, כדי למלא בטנם. ואנו שאוכלים הפסח לזכרון שיצאנו לחירות להיות ממלכת כהנים ועם קדוש, ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ושרות."
המצוה השמונים וחמישה שהיא שמירת השבת גם על שם  "פה" דהיינו פה המדבר דברי תורה וברכה מתקשרת עם המצויה השביעית שאמנם היא קשורה לחג הפסח אך הקשר חזק ואמץ  גם בשבתות השנה כך השבת היא זכר ליציאת מנצרים שהוציאנו מעבדות לחרות כדי שנהיה עבדי ה" בלבד ולא אדם אחר, כדי ונרדוף אחר הממון עד כמה שהוא חשוב אך גם הפ"ס" טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" חשוב לא פחות , שכן ללא השבת נהיה  עבדי הזמן ללא זמן קדוש וטהור לעצמנו ומשפחתינו, בנחת ושלווה , שבט גד היה כאמור בחלקו בגבולות הארץ מה עוד ששבא זה  שמר בחלקו על גבולותיה ." וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה-גָד, לִבְנֵי-גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיְהִי לָהֶם, הַגְּבוּל--יַעְזֵר וְכָל-עָרֵי הַגִּלְעָד, וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן: עַד-עֲרוֹעֵר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי רַבָּה. וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד-רָמַת הַמִּצְפֶּה, וּבְטֹנִים; וּמִמַּחֲנַיִם, עַד-גְּבוּל לִדְבִר. וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן, יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, הַיַּרְדֵּן, וּגְבֻל--עַד-קְצֵה יָם-כִּנֶּרֶת, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה. זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-גָד, לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים, וְחַצְרֵיהֶם".שבט גד שלט  על הכניסה לארץ בואכה ירושלים  עיר הבירה ובית המקדש מה עוד ששבט גד נחלץ לעזרת העם במלחמה בכניסה לארץ"  ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני-גד--עצום מאוד; ויראו את-ארץ יעזר, ואת-ארץ גלעד, והנה המקום, מקום מקנה.  ויבואו בני-גד, ובני ראובן; ויאמרו אל משה ואל-אלעזר הכוהן, ואל-נשיאי העדה לאמור.  עטרות ודיבון ויעזר ונמרה, וחשבון ואלעלה, ושבם ונבו, ובעון.  הארץ, אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל--ארץ מקנה, היא; ולעבדיך, מקנה.  
ויאמרו, אם-מצאנו חן בעיניך--יותן את-הארץ הזאת לעבדיך, לאחוזה:  אל-תעבירנו, את-הירדן.  ויאמר משה, לבני-גד ולבני ראובן:  האחיכם, יבואו למלחמה, ואתם, תשבו פה.... וייגשו אליו ויאמרו, גדרות צאן נבנה למקננו פה, וערים, לטפנו.  ואנחנו ניחלץ חושים, לפני בני ישראל, עד אשר אם-הביאונום, אל-מקומם; וישב טפנו בערי המבצר, מפני יושבי הארץ.  לא נשוב, אל-בתינו--עד, התנחל בני ישראל, איש, נחלתו.  כי לא ננחל איתם, מעבר לירדן והלאה:  כי באה נחלתנו אלינו, מעבר הירדן מזרחה.  
ויאמר אליהם משה, אם-תעשון את-הדבר הזה:  אם-תיחלצו לפני יהוה, למלחמה. ועבר לכם כל-חלוץ את-הירדן, לפני יהוה, עד הורישו את-אויביו, מפניו.  ונכבשה הארץ לפני יהוה, ואחר תשובו--והייתם נקיים מה" , ומישראל; והייתה הארץ הזאת לכם, לאחוזה--לפני ה " .
בני גד  ביקשו  להתנחל מעבר לירדן בגלל  שטח המקנה הרב שהיה להם ,הם חשבו תחילה יותר  על עניין הממון, ופחות על בני משפחתם והצד הרוחני עד שמשה והקב"ה העמידו אותם על טעותם , להקדיש זמן  לפן הרוחני  ואזי לפן הגשמי או לפחות לשלב בהגינות בין השניים ולקדש את הצד הגשמי בין השאר 
 בלמוד הלכות שבת הלכות תחומין , כמו שלכל שבט היה גבול משלו ,כך השבת היא הגבול שלנו מימי השבוע  והרי השבת היא נטו למעננו!!  ולטובתנו! אם נקדש את השבת בדברי תורה ומאכל ערב  נקדש את הזמן את הקב"ה ,את בריתו ואת עצמנו בכך שבכל יום נחשוב על השבת כנאמר," היום יום...בשבת לא נשים את השבת כעקב ונרמוס אותה ,אלא להפך, נעשה אותה קבע  ,נראה את ברכת ה" בעמלנו ובחיינו   כפי שנאמר" לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה" ,שבת שלום 


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה