chiddush logo

42 מסעות " סוף המסע הביתה! לע"נ אהרון בן יוכבד ועמרם ז"ל

נכתב על ידי izik28, 10/7/2020

 בס"ד 


ד"ת לשבת מטות מסעי  כו תמוז התש"פ 

42  מסעות  " סוף המסע הביתה!  
-----------------------------------------------------------------------------------------
אנו קוראים בפרשות מטות מסעי על מסעות  בני ישראל במהלך ארבים השנים במדבר  
ונשאל מה עניין המספר ארבעים ושתיים דווקא? למה לא  ארבעים? או פעמים חי??
המילה " מטות" נושאת בחובה  " את המילה" " תום"  וגם לשלא נדע להבדיל!" מות " 
למעשה נשארנו עם האות " ט" שמסמלת תשעה ירחי לידה .... כעם שנולד מחדש בדרכי המדבר  .
בין המקומות  שישראל חנו בהם נמצא המקום הלא שגרתי," אלוש",שבהיפוך אותיות נראה את המילה" "שואל" , המדרש  רבה מפרש על מהות השם," "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי" ר' אביתר אמר תשע סאין אפתה שלש לעוגות שלש לחביץ ושלש למיני מילוטמיה. ורבנן אמרין שלש אחד לעוגות ואחד לחביץ ואחד למלוטמיה.
"לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" הדא אמרת פרס הפסח הוה.
רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא היא מדבר סין היא מדבר אלוש מאיזו זכות זכו ישראל שניתן להם מן במדבר בזכות של אברהם שאמר לושי ועשי עוגות." הכלי יקר מפרש,"מהרי שלש סאים קמח סולת". (בב"מ פז.) מסיק כתיב קמח וכתיב סולת אמר רבי יצחק מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש, פירש"י הוא אמר סלת והיא אמרה קמח, כי בהפך זה אין לימוד כלל כי אם הוא יאמר קמח איך תהיה היא רשאה ושלטאה ליקח יותר ממה שציוה לה בעלה שהרי הכל שלו, אבל למעט בהוצאת דבר אפשר שהיא כמחנפת לבעלה בזה, אע"פ שלשון הכתוב משמע שאברהם אמר קמח סולת, מ"מ הוא אמר קמח לעמילן של טבחים וסולת לעוגות. ושמעתי אומרים כי קמח שם כולל ליפות ולבלתי יפות, ואברהם הוציא באקראי מפיו לשון קמח והיה דעתו לאמור כלך אצלך יפות ואח"כ חשב בלבו שמא תקח היא מן הבלתי נאות, כי ידע בה אברהם כי עיניה צרות באורחים, על כן מיהר ופירש דבריו ואמר סולת אני חפץ, או מתחלה אמר קמח לעמילן והיה ירא פן תקח קמח גם לעוגות ע"כ פירש סולת. ולפי שהיתה עיניה צרה על כן לא נזכר בכל עשייה זו שרה כי לא עשתה כלום, על כן נאמר שוב אשוב אליך ולא אליה כי היא עיניה צרה באורחים. גם לענין הבן אמר שוב אשוב אליך כי זכותו לבד גרם לה לילד בן בזכות הכנסת אורחים, כמו שמצינו בשונמית בזכות נעשה נא עלית קיר קטנה וגו' והיתה מכנסת אורחים על כן נאמר לה כעת חיה את חובקת בן. (מלכים ב' ד.י־טז) תלה הדבר בה ולא בבעלה כי היא היתה שלימה בהכנסת אורחים ולא הוא, הפך ממה שנאמר כאן שוב אשוב אליך, וכן בלוט נאמר ומצות אפה משמע הוא ולא אשתו, על כן נעשית נציב מלח כי לא היתה שלימה במדת הצדקה שנמשלה למלח ע"ד (כתובות סו:) מלח ממון חסר."
אנו רואים שזכות  הכנסת האורחים  של אברהם עמדה להם לישראל כמה דורות מאוחר יותר לזכות במן במדבר  , האלשיך הקדוש למד ממקרה זה דבר גדול," במעשיו של אברהם בולטת מידת הזריזות: "וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם", "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם", "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם", "וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (לדעת האלשיך הקדוש גם ביטוי זה מתייחס לאברהם ולא לנער). אולם בדבריו לשרה יש היבט נוסף למידת הזריזות; כותב האלשיך הקדוש:
... וגם בדברו אליה לא אמר לושי במהרה, כי אם טרם גלותו הצווי אמר מהרי, לומר כי קודם כל דבר תשים נגד פניה הזריזות והמהירות, אחר כך אמר הציווי." אם נוסיף את האימרה," זריזים מקדימים למצוות " כך כל מסע במסעות בני ישראל גם אם נראה שהם הולכים סחור סחור, קידם אותם לעבר היעד ,ארץ ישראל , בה יצטרכו לזרוע ולקצור  את פירות עמלם ולשלבם אם חיי התורה והמעשה .השם אלוש קשור גם בנשים בינינו .. בהתאם לכך המדרש ממשיך ומסביר," אברהם הוסיף את המלה "לוּשִׁי" לא כדי ללמד את שרה כיצד מכינים עוגות, אלא כדי להורות לה שהיא בעצמה תלוש. לא פעולת הלישה היא עיקר דבריו של אברהם אלא עושה הפעולה - שרה. לשרה אמנם היתה שפחה שיכולה היתה ללוש את הבצק, אך אברהם הדריך את שרה "אוחזי במצוה זו על ידי עצמך כי אַתְּ לושי וגם עשי העוגות".
הרבה שלוחים יכול למצוא לו האדם על מנת שיקיימו עבורו מצוות שהוא מצווה בהן, אך ההדרכה היא - אחוז במצוה על ידי עצמך." כך גם האישה שמשולה ללחם כדברי יוסף לשאת פוטיפר " לא חשך ממני מאומה, כי אם אותך באשר את אשתו" (בראשית לט ט). אבל המציאות היא שפוטיפר "לא ידע איתו מאומה, כי אם הלחם אשר הוא אוכל",ונראה שהלחם כוונה לאישה , כמו מעשה יתרו ומשה שהיציל את בנות יתרו על הבאר ,באומרו לבנותיו " ואיו? למה זה עזבתן את האיש? קראן לו ויאכל לחם!" (שמות ב כ),אם נבדוק  נראה שרעואל הוא יתרו לא נתן למשה לחם או משהו בסגנון אלא  " "ויואל משה לשבת את האיש, וייתן את ציפורה בתו למשה",הנצי"ב על פרשת אמור מדבר על המילה לחם מלשון הלחמה. ואכן, זה החיבור בין איש לאשה" כמילה" בם" שהיא 42 בגימטריא , "ודברת בם ", בלשון רבים  ,המילה " ודברת" נושאת בחובה את המילה  "דת ",שבראשי תיבות היא דיברי תורה ,והמילה" רב " קרי לדבר דברי תורה ,מה עוד שהעיר נזכרת במקרא " שָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיעַ" על שם העיר מוסבר" בְרַת הייתה עיר הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, והתקיימה גם בתקופת בית שני.
תחילה נזכרת העיר בגבול שבין נחלת שבט זבולון ונחלת שבט יששכר, ליד הר תבור: "וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר, וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיעַ"
לאחר מכן, נזכרת כעיר לוויים בנחלת שבט יששכר: "וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר אֶת קִשְׁיוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת דָּבְרַת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.
העיר המשיכה להתקיים כיישוב יהודי גם בתקופת בית שני, ובתקופת המרד הגדול מזכיר אותה יוסף בן מתתיהו (בצורה דבריתא) כעיר שצעיריה שדדו את שיירת המלכה ברניקי
היישוב המשיך להתקיים גם בתקופת התלמוד, ואוסביוס באונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה) זיהה את "דברת" המקראית עם "דבריתא" בת זמנו, וציין כי מדובר בכפר של יהודים."
המקום" אלוש " או " שואל " מלמד אותנו על הזכות של הנשים בכל מה שקשור  לשאלה ודיבור של קדושה ,כמו הפ"ס באשת חיל,".כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון "  מצודת דוד מפרש ," פרשה - פתחה את ידה כך שהעני ייקח בעצמו; שלחה - הושיטה לתת למי שמתבייש לקחת בעצמו ,המדרש ממשיך ומסביר ," כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון," "ישנה צדקה הבאה בתגובה לבקשה - כפה פרשה לעני - כאשר בא עני לאשת חיל, היא פורשת את כפה ונותנת לו משלה. וישנה צדקה הבאה ביוזמת הנותן - וידיה שלחה לאביון - אשת חיל שולחת ומחפשת את האביון לו תוכל לתת את מתנתה. שתי בחינות אלו קיימות בצדקה זו לצד זו, ועל האדם לקיים את שתיהן. יוזמתו של האדם לנתינת צדקה, אל לה למנוע אותו מלהיענות לעני הפושט יד בפניו. וכן להיפך - על האדם ליזום ולחפש כיצד ניתן להוסיף בצדקה, מעבר לנתינתו כתגובה לבקשת העניים" (הרב יהושע וייצמן, ישיבת מעלות).
וכן פירש האר"י על פסוק זה: "הרואה עני ונותן לו צדקה (ללא שהעני ביקש), אז הפרוטה, השקל שנותן – מסמל את האות יו"ד. הכף יד של הנותן, חמש האצבעות - זה כמו אות ה"א. מושיט לעני – זה אות וא"ו. וכשהעני פושט את ידו ולוקח את הפרוטה – זה אות ה"א – יוצא שם ה'. אבל אם העני פושט את ידו בתחילה - אין כאן שם ה' לפי הסדר. ולכן כתוב "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון", עוד לפני שהעני יבקש"  (הרב מרדכי אליהו, משפטים התשסב).,
בני ישראל בהליכתם במדבר  היו " עניים "בחומר אך עשירים ברוחניות ... אודות לחסדו של הקב"ה  ,אם נלך בדרך ההתקדמות מעלה מעלה כדברי הרב קוק זצ"ל," עלה למעלה עלה כי כח רב לך"  ,ונהיה כעזר כנגדו " אחד לשני  ואחד לשניה .. ללא ריחוק חברתי  כזה או אחר כדוגמת שרה ואברהם ואפילו יתרו , בתום  ולא חלילה ב" מות" הוא הגאווה וחוסר האכפתיות .כפ"ס" . כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם."כפירוש מצודת דוד ""כמים" - כמו דרך המים מראים את הפנים בדומה להפנים המסתכלים בה, אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות, כן לב האדם לאדם, אם לבו טוב על חבירו ייטיב גם לבו ואם רעה תרע גם היא",  נזכה להגיע לסוף המסע לבית המקדש השלישי בהר הבית ירושלים  " .אמן  


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה