אין ספק שלא היה עץ דעת בתוך הגן, גן עדן, שהאוכל ממנו ילמד דעת טוב ורע. לעץ, שאלוהים קבע שהוא עץ הדעת, היו פירות, פירות יפים ביותר, וייתכן שגם טעימים, הן האישה מיהרה לתת לאדם, לְאִישָׁהּ. אולם ברור שזבובים, תולעים, ציפורים ושאר החיות אכלו פירות בשלים על העץ, או רקובים על האדמה, ולא למדו דעת טוב ורע, כי מותר היה להם לאכול מהעץ. האיסור גרם ליצירת הדבר החשוב ביותר לדעת - משפחה

אלוהים הצמיח שני עצים מיוחדים, ככתוב: "ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע" (בראשית ב ט). ייתכן שלעצים האלה היו תכונות מיוחדות. אולי היו בהם חומרים כימיים ואורגנים שמונעים מהטלומר להתקצר, וכך התא מתחלק לעד ונשאר בריא וצעיר. בעולם הצמחים התופעה הזאת היא ידועה, וניתן להשתמש בענף עץ לשתילה באדמה או להרכבה ללא סוף (תאנה, גפן, רימון), וכך גם דשא ויבלית גדלים לאין סוף. ייתכן שעץ הדעת שיפר את הזיכרון, או התחלקות תאי המוח כדי להגביר את יכולת הלימוד

עלילות רבות נכתבו על חיפושים אחרי מעיין החיים, ומאכלים המעניקים חיי נצח. קיימת אפשרות שנמצא פתרון להזדקנות ושיפור המוח. אולם אין סיפורים על חיפושים אחרי פרי עץ הדעת. את זה אנו רוכשים בלימוד ושינון.

בלי להצביע על העץ, אלוהים הזהיר את האדם, לפני הולדת האישה, לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע שבתוך הגן (ב יז). אדם לא ידע מי הוא העץ האסור, מתוך שני העצים בתוך הגן, ולכן הוא החליט לא לאכול משניהם. כך, בלי להסביר את חשיבות אחד העצים שבתוך הגן, אדם הזהיר את האישה לא לאכול ולא לגעת בכל עץ שבתוך הגן, פן האוכל או הנוגע ימות מיד (מהרעלה).

בזמנו אלוהים הציג מספר נשים לאדם ביחד עם שאר החיות, כדי שאדם יבחר עזר כנגדו. כנראה בגלל שאדם והנשים לא עברו החתמה בילדותם, לא נוצר קשר בין הנשים ואדם. כאשר אלוהים השתמש בעצם של אדם כדי ליצור העתק שלו, אדם התקשר לתינוקת הזאת, והעניק לה שם מכובד "אשה", אולם לא נראה שהם הפכו לבני זוג, הן האישה לא נכנסה להריון אלא רק אחרי אכילת פרי העץ, והגרוש מגן עדן.

האישה התבגרה, והייתה סקרנית לראות את העץ האסור. כאשר הנחש אמר לה: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (ג ה), השאיפה לידע והרצון להתעלות דחפו אותה לקחת ולאכול (כשם שהארבע שנכנסו לפרדס לא יכלו להימנע מהסיכון). אולם חשוב להבין שהנחש דיבר ברבים. האוכל לבדו לא ילמד דעת. רק בן אדם (ולא חיה) שאוכל עם בת/בן זוג ביחד, יזכה לדעת טוב ורע ויהיה כאלוהים שיכול ליצר חיים חדשים. האישה בתשובתה לנחש הראתה שהיא כבר משכילה ומלומדת. כאשר האישה אכלה עיניה לא נפקחו. היא לא כסתה את מערומיה. היא רצה עם הפרי לתת לאדם, להתחלק איתו. כאשר היא הגישה את הפרי, מתנת אהבה ומסירות לאדם, אדם חשב שהיא סיכנה את נפשה למענו. הוא הבין שהיא אוהבת אותו, ואז הוא אהב אותה, ורק אז נוצרה הזוגיות ונפקחו עיניהם, ביחד, לתשוקה המינית.

כאשר הם הבינו שהעץ אינו עץ רעל, וששניהם בצרה מאלוהים, הסכנה המשותפת איחדה אותם.

רוב הטוב והרע קורה במסגרת המשפחה - חיי אישות - כפי שחז"ל הסבירו: איש ואשה - כאשר יש אהבה, י'ה' ביניהם, כאשר אין: נשארת רק 'אש' רעה. כל 'הדעת טוב ורע' מתרכזת במשפט "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח), כפי שהסביר הילל הזקן. וכך, אדם, כהוקרה לטוב שהוא קיבל, העניק לבת זוגתו שם מהולל "חוה" (בראשית ג כ), שינה את מעמדה לאשתו, ידע אותה, וכשם שאלוהים יצר בן אדם, אדם וחוה יצרו את קין (כדברי הנחש).

לסוג העץ עצמו לא הייתה חשיבות. אלוהים רק רצה לנסות את אדם ואשתו, ואפשר להם לגלות אהבה הדדית כדי ליצור משפחה.