"וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא'ל שד'י ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי. לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'. וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות ו,ב-ט). 'הגאולה הראשונה היא מה שממאסים הגלות, וכל זמן שסובלים את הגלות אי אפשר לגאולה שתבוא. “והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים" פירושו אוציא מכם את הרצון לסבול את המצרים, ואמאס בעיניכם את הגלות, שלא תוכלו עוד לסבול אותה' (חידושי הרי"ם). הדבר הראשון שבעקבותיו מתחילה להתגלגל הגאולה זהו מאיסת הגלות (ראה בהרחבה ב'הגלות והגאולה' “וארא" 'מאיסת הגלות כתנאי לגאולה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). נראה שיש לזה קצת רמז בחז"ל, שאומרים על הפס' שמובא בהמשך שלא שמעו אל משה: 'רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שְׁמוֹת ו,ט) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". וְכִי יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׂר בַּשּׁוּרָה טוֹבָה וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ? נוֹלַד לָךְ בֶּן זָכָר, רַבָּךְ מוֹצִיאָךְ לְחֵרוּת, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה"? אֶלָּא שֶׁהָיָה קָשֶׁה בְּעֵינֵיהֶם לִפְרֹשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְחֶזְקֵאל כ,ז-ט) "וָאֹמַר אֲלֵהֶם: אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ". וְאוֹמֵר: "וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". הָדָא הִיא דִכְתִיב: (שְׁמוֹת ו,יג) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", צִוָּם לִפְרֹשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה' (מכילתא "בא", מסכתא דפסחא, ה [שמות יב,ו]). נראה שמעבר לפשט שלא רצו לעזוב את הע"ז, שזהו ודאי הפשט, באו חז"ל לרמז כאן שגם היה צורך במאיסת הגלות, ולכן מיד לאחר ארבעת לשונות הגאולה נאמר שמשה אמר לבנ"י ולא שמעו אליו, שהלשון הראשונה רומזת למאיסת הגלות. שישיבה בחו"ל זהו כע"ז: 'ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנא' (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). ממילא לכן נראה שבאמירה לפרוש מע"ז כלול גם לפרוש מחו"ל, שיש למאוס את הגלות (אמנם בפשט המדרש לא שמעו למשה כיון שאמר בלשון הרביעית שה' יהיה להם לאלקים). אולי לכן נאמר קודם שה' הבטיח לאבות את א"י ולא קיים, שמדוע יש לפרט זאת? (ראה ב'תורת המקרא' “וארא" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר זאת בעומק, בהקשר לשינוי בין שם הויה לשם א'ל שד'י שהוא ע"פ טבע, ולכן קשור לא"י שהיא ע"פ הטבע, ולכן בתחילה נעשה כמו בטבע שהוכבדה העבודה, ראה שם.) אולי זה בא לרמז שה' ענה למשה ע"י הקשר של האבות לא"י בלשון ברית “וגם הקמתי את בריתי”, וגם שה' גואלנו כי זוכר את הברית שאמר לאבות שיוצאנו ממצרים "ואזכר את בריתי", שכעין מחבר בין הבריתות, לומר שהעבודה הוכבדה כדי שבנ"י ימאסו את הגלות, שעד עכשיו היו משועבדים הרבה מאוד שנים ולכן די התרגלו לכך, אמנם צעקו מהעבודה הקשה אבל במובן מסויים בשל ההרגל רק רצו שיפסק השעבוד, ולא מאסו לגמרי בגלות, לכן עכשיו הוכבדה הגלות בגזרה שלא לתת תבן, שכך מתערער הרגלם, וחושבים רק בכיון שמשה אמר להם שיוצאם ממצרים, שכך נעשים שונאים את הגלות, ואינם רוצים עוד לישאר בגלות כלל. לכן גם בלשון החמישית, של "והבאתי" נאמר "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'”, שנראה שמדגיש את קשר בין א"י והאבות, לא רק בשל שא"י היא מורשה לנו מהאבות, ובשל שזה קיום להבטחה לאבות שיקבלו את הארץ, אלא גם כדי לומר שעלינו לרצות בא"י ולמאוס בגלות כמו שהיו אבותינו.