"ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו. וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב ... ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד” (שמות כה,כג-ל). בשולחן שמים את לחם הפנים, לכן מתקדש ומושפע כנגדו עניין לחם – פרנסה של אדם, ואכן על השולחן נאמר שהוא קשור לעשירות: 'אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום' (ב"ב כה,ב). נראה שלכן יש בשולחן 12 לחמים (ויקרא כד,ה-ט), כנגד שבטי בנ"י, כדי להביא זכות לעושר לבנ"י. הם מחולקים לשתי מערכות של ששה לחמים, כדי לרמז על ששת ימי המעשה – להביא שפע ברכה בימי המעשה. גם נראה שזה קשור לא"י שבה השפע הגשמי קשור לקודש, ולכן שתי מערכות כעין רמז לשני לוחות הברית, וששת הלחמים כנגד א"י שכבשנו אותה מידי ששה עממין (הגרגשי יצא מעצמו [יר' שביעית ו,א]), שכך מרמז על הקשר של קדושה בעולם (כבירידת הלוחות לעולם) שמתגלה בא"י בגשמי, ומשפיעה לנו שפע ברכה בזכות הקדושה. נראה ש"לחם" גימטריה 'ס-חי', שמשפיע לבנ"י שמספרם היסודי ששים ריבוא (ס), מזון ופרנסה כדי שיוכלו לחיות מזה (חי), ע”י שה' יתן לנו 'חסדו' (גימטריה של לחם). לכן מחולק לשתי מערכות זו מול זו, כרמז שמה שאתה מקבל בארץ במלאכתך בששת ימי המעשה קשור לשפע שנותנים לך משמים, ולכן כמערכה מול מערכה, שכאן מתגלה השפע שמגיע משם (וזה במיוחד בא”י שהפירות כעין המן שמגיע משמים, לכן השולחן עשוי מעץ מצופה זהב, כרמז לפירות שצומחים בעצי א”י שמביאים מעלת קדושה יקרה, כרמוז בזהב שהוא יקר, שלכן מצפה אותו). נראה שהשולחן מרמז על נתינה לאחר (שבנ"י ביסודם אנשי חסד), ולכן שתי מערכות זו מול זו, כעין רמז לנתינה משלך לאחר, וכן מרמז על נתינה שלך ונתינה משמים. שזה קשור להבאת שפע משמים מכח הנתינה לאחר כברכת המעשר: 'וא"ר יוחנן: מאי דכתיב (דברים יד, כב) "עשר תעשר"? עשר בשביל שתתעשר' (תענית ט,א). אולי נרמז בשם 'שולחן', כעין רמז ללשון שליחות, לרמז על היותנו עוזרים לאחרים כעין שליחים של מעלה. השולחן נמצא מול המנורה (כך שגם מגיע אור ממנה לשולחן), ובמנורה ישנם ששה נרות שפונות לאמצעי והוא כנגד קה”ק, וגם בשולחן נמצאים ששה לחמים במערכת כרומז למנורה (ושתי מערכות כמו הלוחות שבקה”ק. ומחליפים את הלחמים פעם בשבוע כעין שבעה קני המנורה), כעין רמז שגם הפרנסה והממון קשורים לתורה – לעשיית רצון ה' ותיקון עולם. השולחן קשור לעושר, כך שנראה שיש בו קשר לתיקון עץ הדעת שבעונשו נגזר על האדם לעבוד קשה בשביל פרנסתו. כך "לחם" אותיות 'מחל', כעין שה' מוחל בזה על חטא עץ הדעת, ע"י שמביאים לחמים שהם מחיטה כמו עץ הדעת (לדעת ר"י [ברכות מ,א]), ולכן השולחן מעץ, כעין רמז לעץ הדעת שגרם לעיוות של הדעת (ולכן גם עץ שטים כרמז ללשון שטות), שנעשו לו תאוות, ולכן מצופה זהב כרמז לתאות ממון. יש ששה לחמים במערכה כנגד יום שישי שבו חטאו, ויש שתי מערכות כנגד אדם וחוה, ששניהם חטאו באכילה מהעץ (ולכן המערכות זה כנגד זה, כעין איש ואשתו שהם יחד). לכן מחליפים את הלחמים בשבת, כרמז לתיקון עולם שיהיה, שזה נרמז בשבת שכנגד לעתיד לבא (ברכות נז,ב). גם יש שני בזיכי לבונה, שהם ריח טוב, כעין רמז לתורה שהיא היסוד לתיקון העולם שהחל בקבלת התורה, שמתבטא בשני לוחות הברית, שבה מביאים את הטוב לעולם (כלבונה שהיא בעלת ריח טוב) ומבטלים את הרע. בשולחן היו 14 קנים בכל מערכה (להפרדת הלחמים), כרמז ל'יד', שבאים לתקן את העולם ולגלות בו את 'יד' ה' הנסתרת, לעשות גילוי שם ה' בעולם. עוד נראה שבשולחן יש עניין של תיקון לחטא העגל (כמו בכל המשכן שיש בו קשר לחטא העגל [ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), שכשחטאו בעגל ישבו לאכול (שמות לב,ו), ואכילה חשובה היא עם לחם, לכן כתיקון לזה שמים לחמים בשולחן. חטא העגל נעשה בשעה השישית בעקבות טעות שטעו בחישוב הזמן מתי משה אמור לרדת (שבת פט,א). לכן זה נרמז בשתי מערכות של ששה לחמים, כנגד שעה שישית שאז משה היה צריך הוריד את שני הלוחות, וכן שעה שישית של שני ימים, שטעו בשעה שישית של יום נוסף, לכן שתים של שש. גם נראה שיש שתי מערכות כדי להדגיש את זכותם של ישראל, שלא כולם חטאו, שהנשים לא חטאו (פרקי דר”א, מה), וכן שבט לוי (יומא סו,ב), ולכן זה כעין מול חטאם של השאר שבאים לתת זכות על כלל בנ"י. (גם כעין רמז לשנים, לומר שהעגל לא באשמת ישראל, אלא בא מהערב רב שיצא איתם, שהם שונים מכלל בנ"י). טענתם לעגל היתה שיהיה מי שיוליכם לארץ, לכן נרמז בעץ כרמז ליישוב א"י (שכולל נטיעת עצים, שזו הגדולה שבפעולות היישוב), ומצופה זהב, כיון שעל בסיס זה עשו את העגל מזהב.