'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' (חולין קלט,ב). 'מנין – למעשה המן. המן העץ – יתלה על העץ' (רש"י). כיון שהכל רמוז בתורה, אז באו וגילו לנו חז"ל איפה מרומז על המן בתורה. נראה שמעבר לסופו של המן יש בזה גם עניין עקרוני על מהותו של המן, שלכן סופו היה שנתלה בעץ כנגד עץ הדעת. בהמן מתגלה מהותם של עמלק שרוצים בחיסולנו ('מהו עמלק? עם לק, פרח כזוחל. עמלק, עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב' [תנחומא “כי תצא” סימן ט]), לכן הוא מוגדר "המן בן המדתא האגגי" (אסתר ג,א), שמודגש בו היחוס לעמלק, כיון שזה שייך לכל המקרה כאן שרצה להרוג את כל בנ”י. היסוד של עמלק הוא מכח הטומאה שהחל בחטא עץ הדעת, כעין שעמלק דבוק חזק בשורש של חטא זה, ולכן הוא קשור עמוק לטומאה (ולכן רוצה בהשמדת בנ"י שמתקנים את העולם מטומאתו ע"י הקדושה). חטא עץ הדעת היה ביום שישי (סנהדרין לח,ב), כך נראה שזה מתגלה בעמלק שבגימטריה קטנה 24 (ע=7,מ=4,ל=3,ק=10), שמתחלק ב4 אותיותיו יוצא 6 כנגד יום שישי. גם עמלק בגימטריה 240 ובחיבור אותיותיו (2+4+0) יוצא 6, כנגד יום שישי. המן הפיל פור בניסן ויצא לו באדר, שבזמן זה שיש בו את כל חודשי השנה, כרמז שהמלחמה של עמלק בבנ"י קשור לכל הזמן בעולם, לכל השנה, שעמלק דוגל במקריות, כמו המן שהפיל פור כהגרלה מקרית (וכן בעמלק הם נלחמו בעקבות שבמקרה נפגשו בדרך '"אשר קרך בדרך”. אין "קרך" אלא נזדמן לך' [ספרי דברים כה,יח], ואז עמלק נלחם כיון שהוא “ולא ירא אלקים” [שם], שזה קשור בכך שאינם מאמינים בהשגחת ה', ולכן כיון שבמקרה נפגשו מיד נלחמו ולא התייחסו להשגת ה', שזהו כמו בהמן שפעל בעשיה של מקריות ובחוסר אמונה בה'), לעומת בנ”י שמאמינים בה', ובהשגחתו בעולם בכל רגע ורגע. את המן תלו בניסן (ששלושת הימים היו באזור פסח [מגילה טו,א]), שהוא החודש הראשון (ואף באסתר [ג,ז] מודגש שהוא החודש הראשון), כעין כרמז להיותו קשור לחטא שהתגלה בעץ הדעת בתחילת הבריאה, ולכן כנגד זה נתלה על העץ. ניסן הוא גם חודש שביעי מתשרי, כרמז לשבת שהיא כנגד הקדושה בעולם, ולכן כנגד תיקון העולם, שלכן היא כנגד לעתיד לבא שהעולם יהיה מתוקן ('שבת אחד מששים לעולם הבא'. ברכות נז,ב), שלכן בו חוסל המן שמקורו בטומאה. את בניו ושאר העמלקים (ע"פ התרגום ראשון כל המתים היו מעמלק, ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) הרגו באדר שהוא החודש השישי מתשרי, כרמז לחיסול כח עמלק שמקורו בחטא עץ הדעת שביום השישי (ולכן נתלו עשרת בניו, כרמז לעשרת המאמרות בהם נברא העולם, כרמז שזה קשור למה שנעשה בבריאה – שאז חטאו בעץ הדעת. וכן שחיסולם קשור בגילוי הקדושה בעולם, שזהו כגילוי המאמרות שהם קשורים לקדושה [בהיותם מאמר ה'], והם שמקיימים את העולם. בשישי גם עמד אדם הראשון בדין ויצא זכאי, כך נעשה דין באותם הטמאים שקשורים לעץ הדעת, והשמידום בשביל שיצא העולם בדין זכאי בקדושה]). וכן אדר הוא החודש הי"ב מניסן כרמז שכח עמלק מושמד ע"י כח בנ"י שמתגלה בי"ב השבטים. בחטא עץ הדעת חוה אשתו החטיאה את אדם בעקבות הנחש שיעץ לה כיועץ, כך גם אצל המן יעצו לו (אשתו והיועצים) על העץ "ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ" וגו' (אסתר ה,יד). [גם בהתחלה היו שפנו להמן להסב את תשומת ליבו: “ויגידו להמן" וגו' (אסתר ג,ד), כמו הנחש שהשב את תשומת ליבה של חוה לעץ]. הנחש פיתה את חוה בטענה שה' לא רוצה שיהיו כמותו, וכך חטאו, אע"פ שכל הבריות היו כפופים להם בכ"ז רצו יותר, כך המן אע"פ שהיה חשוב אצל אחשורוש יותר מכולם, וכולם השתחוו לו, בכ"ז זה שמרדכי לא השתחווה הפריע לו ולא יכל היה להתעלם מזה, שרצה כבוד מעל כולם. מרדכי החליף את המן ("ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן". אסתר ח,ב), שמרדכי רמוז בשמן המשחה (חולין שם), שבו מושחים ומקדשים את המשכן, שהוא להשראת השכינה, שזהו ההיפך מהמן שהוא קשר לחטא, לטומאה ולריחוק מה' – גילוי של עץ הדעת, מרדכי הוא הפכו, שבא לקדש ולגלות שם ה' בעולם, ולכן הוא החליפו. לכן כאן היה כעין קבלת תורה מחדש, להיפך מחטא עץ הדעת והשלכותיו, שע"י התורה אנו מתקנים את כל זה (לכן עמלק התגלה בהקשר לביטול תורה: 'אחרים אומרים: אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם' [תנחומא “בשלח” סימן כה]) [לכן גם מתן תורה הוא ב-ו' סיון כרמז לשישי, כמו שרמוז ב"יום הששי” (שבת פח,א), שזה גם לבטא את התיקון לחטא שהיה ביום שישי (בנוסף לפשט שהוא יום סיום הבריאה ולכן אז נאמר התלות במתן תורה)]. עמלק הגיע במקרה, וכך גם כאן המן פעל בפור כעין ע"פ המקרה, שזה מבטא את החסרון באמונה בה', שעוצמים עין מגילוי ה', לכן גם הנפילה של המן נעשתה ע"י אסתר, כעין בדרך הטבעית, להדגיש שה' מתגלה גם דרך הטבע בניסתר, שאין דבר של מקריות אלא הכל ע"פ רצון ה'.