מלאכה שאינה צריכה לגופה
ב"ה
מלאכה שאינה צריכה לגופה.
שבת צג' : משנה וכן "זית מן המת" – רש"י תוספת צד' דב"ה
בשמעון.
קה' "הקורע בחמתו ועל מתו"
סוגיא בקו' תנא רבי אבהו – רש"י –
תוספות - רמב"ן - ריב"ש שצד'
הרמב"ם לא סובר מלאכה שצ"לג אלא לרמב"ם די לו לחייב בעצם עשיית המלאכה ודמיונה למלאכות המשכן.
מה יסבור הרמב"ם בפסיק רישא?
ר' שאול שלם – בפסיק רישא מצביע על חילוק בין אינו רוצה לבין אינו צריך – וכן לדין החיוב. ותו שרוב פוסקים חולקין על הרמב"ם
אם כן מה יהיה הדין בזומר ואינו צריך לעצים או בחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה, נימא לא ישנה לרמב"ם אלא רק אופן עשיית המלאכה די לו לחייב. וצריך עיון מה יסבור הרמב"ם בגוונא של פסיק רישא.
צג' מתניתין: תנא קמא (ר' יהודה) עיין שם
רש"י: חייב. הואיל ומטמא . רש"י מגלה את טעמו ר' יהודה : דאפילו שיש הווה אמינא לומר שאינו צריך למת וכן היה אפשר לטעון דכיוון שכך הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה – פטור.
מכל מקום רש"י מדייק את ר' יהודה דכיוון שמכל מקום המלאכה עצמה הייתה חשובה לו "רש"י ז"ל : דהואיל ומטמא – הוצאה חשובה" זה טעם ר' יהודה לחייב.
נמצא שלשיטת רש"י בר' יהודה יש לאמוד גם חשיבות מה שהגברא לא רוצה ואם נימא לא צריך (ר' שאול שלם) יכול להודות גם ר' יהודה דלא מחייב על מה שאינו צריך כלל.
והייתי מוסיף שאלה – בחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה ובזומר ואינו צריך אלא לעצים – מה הוא עושה עם עפרה, מה הוא עושה עם עפרה? ומה הוא עושה עם העצים? כמה חשוב לו האם הוא צריך או רק רוצה נפקא מיניה לחייב בצריך ולפתור ברוצה דכיוון דברוצה יש גילוי מילתא שיכול היה לוותר או דלמא הייתה לו דרך אחרת ואינו צריך ממש את עפרה אלא רק רוצה..
ובמת כזית. רש"י: שיעור דהיינו תחילת שיעור לטומאה - ר' שמעון פוטר אפילו במת שלם – למה??
שכל רצונו לסלקה ולא מכוון בין אם בהוצאה אם לאו ותו: כיוון שלא באה לו ברצונו לכן לא צריך לה ולא רוצה לה ומכאן שאין היא מלאכת מחשבת. דלא עשאה במחשבתו אלא בעל כורחו באה לו.
----------------------------------------------------------------------------------------------------
רמב"ם יד החזקה - הלכות שבת פרק א
כל העושה מלאכה בשבת אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא יבקע חרש של נר חייב מפני שהכיבוי מלאכה והרי נתכוין לכבות ואע"פ שאינו צריך לגוף הכבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה הרי זה חייב וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים או המכבה את הגחלת כדי שלא יזוקו בהן רבים חייב ואע"פ שאינו צריך לגוף הכבוי או לגוף ההעברה אלא להרחיק ההזק הרי זה חייב וכן כל כיוצא בזה. [השגת הראב"ד - כל העושה מלאכה בשבת אע"פ שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה א"א ר"ח ז"ל פסק כר"ש שהוא פוטר מדאמרינן פרק נוטל רבא כר"ש ס"ל דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה]:
שבת לא, ב; צג, ב; להלן טז, ה.
