מינוס או בונוס?
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה
עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה
וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ
וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: (שמות א' ט' - י').
בפרשת השבוע מכביד עול
השעבוד על עם ישראל, כאשר פרעה הפריץ והעריץ [שהיה בגובה של עציץ] מושך בחוטים
ודואג באופן אישי שעם ישראל יסבול סבל נורא ואיום, ויעבור שואה שלא היתה כדוגמתה
מאז ומעולם הן בעוצמת הסבל והן בכמות השנים, ולמען חידוד הדברים נעלה רגע לבמה
'פירוט חלקי' מהצרות והתלאות שעברו עם ישראל באותו הזמן:
פרעה רצח בכל יום 300
תינוקות ורחץ בדמם... יצק ילדים בקירות במקום בלוקים... גזר 'דין מוות' על כל
התינוקות וציווה להטביעם ביאור... שלח את המבוגרים ליערות לצוד חיות טורפות 'בלי
כלים מתאימים' כדי שהחיות יטרפו אותם.
פרעה התעלל לא רק בגוף - אלא
גם בנפש! החליף בין עבודות האנשים והנשים... דרש מעם ישראל לבנות בניינים שכל הזמן
קוֹרסים כדי למנוע מהם את הרגשת הסיפוק מהיצירה - ולתת להם לחוש שמבזבזים את כוחם
'לריק', לשם התעללות והתאכזרות - ולא לשם עבדות... האמת שהרשימה עוד ארוכה ועמוקה
ומשום כך נסתפק בדוגמאות הללו, ואין ספק שדי בהם כדי שנודה שעם ישראל עבר שואה שלא
היה לה אח ורע, במשך 210 שנה!
וכל זאת למה? [שאלה זו והתירוץ
עליה נידונו בהרחבה בתלמוד (נדרים לב
ע"א), אלא שהדברים דקים עד מאוד ובספרות
חז"ל נשפך על כך דיו רב כדי לאפשר לנו הקטנים לעכל את אותם נתונים עדינים
ועמוקים, מה גם שבתלמוד הוזכר רק 'תחילת המהלך' וסיבת הגזרה, אך 'ביצוע מועד גזר
הדין', נקבע מחמת המידע הבא]:
באותה תקופה עם ישראל סטה ונטה
מדרכו הקדושה והתבולל במצרים והפקיע את עצמו מברית המילה ואמר נהיה ככל המצריים (שמות רבה א' ח') ושקע בעבודה זרה
ועומק הטומאה, עד שהגיע מצב שהמקטרג השווה את התנהגות עם ישראל להתנהגות המצריים
וטען 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה' (מדרש שוחר טוב ט"ו, ה'), משום כך מידת
הדין נפרעה מהם, וככל שהתבוללותם גברה - כך הכביד עול השעבוד יותר (ספורנו שמות א' י"ד). שהרי העולם אינו
הפקר ויש דין ויש דיין וגם מקטרג ותליין, ומי שאין לו זכות - משאירים אותו
'בממתינה' ונפרעים ממנו בעולם הבא, פירעון לנצח! אך מי שיש לו זכות אבות ותורה
ומצוות נפרעים ממנו בעולם הזה החולף והזמני, כדי שיצא מכאן זך ונקי ויהיה מושלם
ומוכן לקראת חיי נצח, שהם בעצם החיים האמיתיים. וכיון שבני ישראל הם בני האבות
הקדושים, הייתה להם 'זכות' שנפרעו מהם בעולם החולף ולא בעולם הבא.
האמת היא שבני ישראל הרוויחו
מכך לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה - השעבוד קידם אותם והצמיח להם פירות
נפלאים ומתוקים. שהרי בזכות אותו 'כור היתוך והגעלה' וביטול כל הגשמיות וההנאות, עם
ישראל התרומם לרמה כל כך גבוהה וזכה לגילוי שכינה והגיע אל הפסגה - הלא היא קבלת
התורה, ומעובדי אלילים הם הפכו לעבדי אלוקים, ובאותו מעמד מרגש עם ישראל ניבחר על
ידי מלך המלכים מתוך כל המיליארדים וזכה לקבל את התארים המתוקים והנפלאים של בְּנִי
בְכֹרִי (שמות ד' כ"ב), הֲבֵּן יַקִּיר לִי... יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים (ירמיה ל"א י"ט), זכינו גם לשמוע
את המילים המרגשות של וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם (הושע ב' כ"א), ומבואר
בחז"ל שכל השבחים הללו שייכים בכל יהודי גם בזמן שהוא חוטא! כן כן, גם
בזמן שנפשו של האדם היהודי מוכתמת ברפש העבירות התאוות והדמיונות, עדיין הוא מכונה
בתואר "בני בכורי - בן יקיר - ילד שעשועים", וגם אז הוא אהוב וחביב אצל
ה' יותר מכל אומה ולשון (מלבי"ם
ירמיהו לא י"ט).
נו, האם שיעבוד מצרים הוא
מינוס או בונוס? [זה חוץ ממה שהוא הגיע לאנשי אותו דור, בגין התבוללותם במצרים
כנ"ל].
זו הסיבה שכאשר בורא עולם
אמר לאבינו אברהם בברית בין הבתרים 'יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ
בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, אברהם לא
נעמד לתפילה ולא ביקש להעביר את רוע הגזרה.
מפני שבורא עולם בישר לו
שבזכות אותו שעבוד עם ישראל יוכשר להגיע למעמד של 'וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ
בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל' - רכוש רוחני עצום שזו התורה הקדושה, רכוש אמיתי וממתק
נצחי שבאמצעותו ניתן להמריא ולהתאחד ולהתחבר עם מלך העולם בבחינת "ישראל
והתורה וה' זה דבר אחד" (זוהר שמיני
ל"ו ע"א) ולהיות שותף בהנהגת והשפעת כל
העולמות, ואברהם ידע שהכל כדאי בשביל זה.
אין ספק שכעת הדברים ברורים.
א) בתלמוד מבוארת הסיבה שמחמתה נגזר השעבוד. ב) אברהם עצמו קיבל
הודעה על כך 'בברית בין הבתרים', ובעצם הכל פעל לפי תוכנית שנקבעה מראש. ג)
מועד ביצוע גזר הדין נבחר בגלל סיבה ברורה, וחלילה לחשוב 'שאבות אכלו בוסר ושיני
בנים תכהנה' - ואכמ"ל. ד) השעבוד הזה הפך אותנו לעם והכשיר אותנו
לקבלת התורה.
אלא שלמרות ההסבר הברור הזה,
אין ספק שכל מי שמוח בקודקודו ושכל בראשו זועקת בקרבו שאלה עזה וחזקה - שממנה
מתברר שבעצם עדיין חסר לנו חלק נכבד בפאזל הגדול הזה, וחובתנו להתייחס לאותה שאלה
ולתת עליה הסבר נאה ומענה יאה, והשאלה היא כדלהלן:
פרעה החמוד, אתה הרי לא ידעת
שעם ישראל צריך להשתעבד במצרים בהתאם לתבנית ותוכנית אלוקית - ובעצם התעללת בו
מרצונך החופשי, מפני שכך החלטת ברוחב דעתך ובעומק בינתך.
צמאים אנו לדעת מהי אותה
סיבה עלומה ועלובה שהניעה אותך להתעלל בעם ישראל, בכזו רשעות וחוסר אנושיות
ואישיות. האם שכחת שעם ישראל הציל את מצרים וכלל העולם מחרפת רעב בזמן שיוסף פתר
את החלום והכין את הקרקע לקראת שבע שנות הרעב? כיצד יתכן שבמקום לומר לאותה אומה 'תודה
רבה' אתה מתעלל בה'? להיכן נעלמו ההגינות והיושר והמוסריות שלך?
האמת שכבר לפני אלפי שנים
פרעה המריא לישיבה של מעלה ואין לנו דרך ליצור עימו קשר, אך אל דאגה! התשובה לחידה
הזו חקוקה בספר התורה בפסוקים מפורשים, והתורה מעבירה לנו 'ציטוט סודי' שאמר פרעה
ובו הוא חשף את הסוד הגדול:
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, הִנֵּה
עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה,
וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם
בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:
פרעה הננס נבהל מריבוי
הילודה בעם ישראל, והגידול המבורך הזה לא נתן לו מנוח. מדוע? מפני שהוא חשש שאם
פעם אחת אחת האומות תילחם עם מצרים גם עם ישראל יצטרף לחגיגה ויכה במצריים בכל
הכוח, כדי לפנות את הכבישים הראשיים ולאפשר לו לברוח באין מפריע.
נכון שזו טרגדיה נוראה שלא
נותנת מנוח? ומה עשה פרעה בגלל זה? שואה אכזרית לאומה חפה מפשע שהצילה את ארצו
ממוות בטוח בשנות הרעב, בגלל שאולי פעם תהיה מלחמה על מצרים... ואולי
עם ישראל יצטרף לאויב.
רגע אחד! פרעה המתוק, מה אתה
נבהל? הרי אתה יכול להפעיל את הפטנט הרשום של צוררי ישראל - ולעשות להם 'גירוש'
כמו שהרבה ממלכות עשו בהיסטוריה, ובכך לסיים [יפה] את הסיפור. מדוע אתה מחפש דרכים
יותר מרושעות ובונה מערכת שלמה של טרור עם דם ואש ותמרות עשן וסבל רב והרבה בלגאן?
התשובה על הקושיה הזו היא 'אין תשובה'!-!-!
אי אפשר להבין בשכל גשמי את
פרעה הרשע והלך מחשבותיו, אין טעם להשקיע על כך אנרגיה, אלא עלינו להפנים תרגיל
פשוט: פרעה + לא מתאים לו = איבוד הדעת והתנהגות אכזרית ומרושעת, מעין הנוסח של
'על חרבך תחיה', צורת חיים שיהודי טהור לעולם לא יכול לעכל.
כך חי פרעה, זו התנהגותו
וצורת חשיבתו. ומה קורה איתנו?...
אדם יש לו בעיה עם השכן
מלמטה, והוא עושה מזה מלחמת עולם וטרור שלם - ומתנהג בשיטה הפרעונית של 'הבא
נתחכמה לו', ומפגין נגדו ומתעלם מקיומו ומרכל עליו ותחתיו ועל כל משפחתו, ואם השכן
זקוק לו ומקיש על דלתו - הוא מתבונן בו מהעינית ומוחה כפיים בשקט ולוחש 'אני לא
פותח'.
האישה שרפה חביתה או שקרתה
לה תקלה קטנה, ובעלה מתקומם כנגדה ופותח באינתיפאדה שלישית ומדבר איתה בטונים
גבוהים והופך את העסק 'למלחמת הישרדות', ולפעמים זה גולש הלאה עוד כמה ימים
ובינתיים זה מתעצם וגודל עד שבגלל אותו קשקוש הבעל הופך לנטוש וגרוש, כאשר הוא
בטוח שהוא מעניש את האישה - ובסוף מתברר שהוא בעצם העניש את עצמו.
אותה גברת בשינוי אדרת יכולה
להיות במצבים נוספים. זה יכול להתפתח בעבודה, במשפחה, בקהילה, בחינוך הילדים וכו',
ולמרבה הצער הבושה העלבון והיגון, בהרבה מקרים שתי הצדדים נוטשים את הערכים והשכל
ובוחרים בהבל ומאמצים את הפיתרון היצירתי של פרעה בנוסח 'הבה נתחכמה לו' השאוב
'מעל חרבך תחיה' שאינו מבוסס על תורה ושכל רוחני - אלא על נקמה וכעס ומידות רעות.
האם זה לא עצוב וכאוב?
אסור לנו לשכוח! בפרשתנו
התורה מפרסמת לנו את הילך מחשבתו של פרעה, כדי להכריז באוזננו ולהחכים אותנו
שמדובר בצורת חיים עקומה ופגומה שביהדות אין מקומה ואסור לקיימה, צורת חיים נלוזה
שהיא 'תרבות מצרים' והיא הכתר והנזר של אלו שחיים ב 50 שערי טומאה. אך יהודי אמור
לחיות בדיוק ההפך, כמו שמצאנו אצל יעקב אבינו שרב עם לבן - וכל כעסו העצום התבטא
במשפט אחד: וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב
בְּלָבָן, וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר... מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי (בראשית ל"א ל"ו).
זה הכל. לא משפט שדה ולא
השמצה ונקמה ורכילות וכו', רק 'אמירה' ולא 'צעקה וצרחה', הכל ביישוב הדעת ושמירה
על גבולות הלשון. זה פלא שלבן התאבן ועשה איתו סולחה והשלים עימו - עד כדי כך שהפך
מאויב לאוהב ואנשיו הקימו ביחד עם אנשי יעקב גל משותף וישבו כולם לאכול שם 'מתוך
אהבה ואחווה ושלום' (כפי שביאר הרד"ק שם
ל"א מ"ו)?
ברשות הקוראים החביבים
וברשות בעל הבית והמסובים נעלה רגע לבמה ידיעה היסטורית מדהימה ומרעישה, בה אנו
מוצאים 'שידור חוזר' של פרעה והתנהגותו - ואת נזקי התנהגותו, ומעשה שהיה כך היה...
ביום תשעה באב תרע"ד פרצה מלחמת העולם
הראשונה והסתיימה כעבור
ארבע שנים, בהשאירה
אחריה מיליוני הרוגים
ופצועים. ומדוע פרצה המלחמה הזו? את הנימוק הנורא גילה אחד מהשרים דאז שהיה
בסוד העניינים, והרי הוא לפניכם:
בשנת 1914 (למניינם), שר החוץ הרוסי סזונוב
ניהל משא ומתן עם ממשלת
גרמניה בקשר למתיחות
בגבולות בין הצדדים,
והגרמנים דרשו ממנו שרוסיה תבטל את הגיוס
הצבאי שהחלה בו. אלא שדרישתם באה
בדיוק ברגע הכי לא מתאים. מדוע?
מפני שלשר סזונוב הייתה אהבה
[תאווה] לדגים בצורה יוצאת מהכלל, ולרוע מזלו באותו
יום המשרתת הקדיחה
את תבשילו והכינה לו דגים מעט שרופים
- והשר רתח וזעם על המשרתת והכעס אחז בו בכל
פינה, ובדיוק באותם רגעים הוא קיבל טלפון
מגרמניה לגבי המשך ניהול
המשא ומתן.
אך מחמת שהשר היה רגוז ובאותם רגעים דעתו 'צללה' והיא לא הייתה
'צלולה', הוא השיב בטלפון את תשובותיו
בזעם מתוך כעס ותסכול. ומחמת שהשליח הגרמני לא ידע שהשר מושפע מהדגים - הוא
פירש זאת ככעס אמיתי וחוסר רצון להגיע
להסדר ופשרה, וזה קומם אותו - ואף הוא התנהג באותה מטבע והגיב בכעס, ותיכף באותו
לילה פרצה המלחמה
האיומה שהשתתפו בה מדינות המקיפות יותר מחצי מכדור הארץ, ונהרגו בה למעלה
מ-18.5 מיליון בני אדם שמחציתם היו אזרחים ולא חיילים. (הובא בספרים 'הסר כעס מלבך', 'אהבת מישרים').
פרעה איבד את הדעת בגלל פחד
מדומה והתאכזר על אומה שלמה בצורה נוראה, השר הרוסי איבד את ההיגיון בגלל כעס על
דגים שרופים וגרם לחורבן כלל עולמי, ועדיין אנשים רבים צועדים בכביש הזה תוך כדי
שהם מרסקים את הזולת מימין ומשמאל. והדבר הכי מדהים אצלם זה שיש להם הסבר מרהיב
ומלהיב לסיבת התנהגותם, והם לא מתביישים לנפנף בו בפומבי ולפרסמו מעל כל במה ותחת
כל עץ רענן.
נישואם של אריאל ואריאלה
אריאלי עלו על שירטון ושלום ביתם נמעך כמו קרטון והקשר שלהם הפך להיסטוריה, האש שם
התלבתה והתעצמה וכילתה כל חלקה טובה - ובתור הרב הראשי והכבאי הרשמי הזמינו אותך
לעצור שם את הלהבות ולאזן את הלבבות. אך למרות שהינך עובד קשה ודש ולש בבעיה כדי
להביא לפיתרונה, מחמת ריבוי השנאה שם - הפיתרון התורני שלך לא מתקבל עליהם וכל אחד
מבני הזוג שם ממשיך להתנהג כפרד [תרתי משמע] ולא מוכן להתגמש
ולהקריב למען השלום, והוא רואה ברעהו את האויב הכי גדול. האם אין כאן סממנים של
'גישה פרעונית'?
שתי שכנים הפכו לאויבים בגלל
סירוב חתימה על בנייה והרחבה שאחד מהם היה צריך, ויריבותם התמשכה שנים ארוכות. יום
אחד אתה אוזר כגבר חלציך וצועד קוממיות אל בית אחד השכנים כדי לגשר ולקשר בין
הניצים, אך השכן מסרב וזועק בקול גדול:
אתה רוצה שאשלים עם השכן
שלי? מה פתאום! הרי הוא סתם שחקן מזוקן העושה ראשם של צדיק מלוב''ן אך מעשיו אפלים
כשל 'לבן' וברור לי שהוא תלמיד מובהק של קורח והמן, ותאמין לי שאם היה לי כוחות
כמו של משה רבנו - הייתי מורה לאדמה שתבלע אותו ואת כל אשר לו. אך מה אעשה שקוראים
לי 'רוני' ולא 'משה' והאדמה לא מצייתת לי?
הבנתם? בגלל סכסוכי בניה
השכן מכנה את רעהו 'קורח' והופך לאויבו המושבע ומשמיץ אותו בכל כוחו, והוא לא יודע
שכעת הוא הפסיד שתי דברים. גם את הבניה, וגם את השכן.
אלא שאותו שכן חמוד לא יודע
שהוא הפסיד דבר נוסף והוא מוביל על עצמו במו ידיו את הדבר הבא שכתוב בתלמוד בזו
הלשון:
|
רבי נחמיה אומר, בעוון שנאת
חינם 'מריבה רבה בתוך ביתו של אדם' [מתרבה אצלו בעיות 'שלום בית'], ואשתו
מפלת נפלים [מרמז על 'חולאים וייסורים'], ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן
קטנים [הכוונה שמקצר את חיי בני ביתו] (שבת ל"ב ע"ב). האם המחיר הזה
משתלם? |
]
ואם כבר נגענו בנושא 'שנאת
חינם ומחלוקת' כאן המקום להעלות על נס את דבריו הקדושים של רבינו יונה המחכים
אותנו בנספחים נוספים שהיצר מפיל בהם את האדם השרוי במחלוקת, וזו לשונו הטהורה:
|
הוזהרנו... להסיר מנפשנו מדת
השנאה... מדה מעוללת פשעים רבים [גוררת עברות נוספות]... כמו לשון הרע... והליכת
רכיל ונקימה ונטירה, ומאבדת טובה הרבה מן הנפש. ...ראה עד היכן הגיע עונש השנאה.
בית [מקדש] שני שהיו עוסקים בתורה ומעשים טובים... חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם".
(שערי תשובה שער ג' אות ל"ט). במילים אחרות: בזמן שיש
נתק לאדם עם שכנו - בורא עולם מתנתק ממנו ולא מתעניין בתורתו וכל מעשיו הטובים ואינו
מוכן לשכון במחיצתו, וזה בעצם מה שכתב כאן הרב 'שהשנאה גורמת לאדם לאבד לנפשו
הרבה טובה'. לא פיצות וְלַאפוֹת ושאר ירקות, אלא את קרבת ה' וכל הרוחניות!!! מתברר שהשונא אינו מעניש
את השני, אלא בעיקר את עצמו ואת בני ביתו ואת חיי הנצח שלו. היש שטות גדולה מזו? |
יהודי יקר. איננו רוצים
להיכנס לנושא של 'שתי צדדים למטבע ואין אדם רואה נגעי עצמו', מפני שהנייר צר וקצר
והמקום כאן מוגבל, ומשום כך נוותר כעת על התענוג הזה, אך לפחות בקשתנו שתתרכז ותתמרכז
במשל הבא:
יום אחד קם מושיקו בבוקר
עם כאבים עזים, הוא ניגש לרופא ועבר סדרת בדיקות מקיפה, והתברר שתקף אותו חיידק
אלים והוא הופנה לבית החולים להמשך טיפול.
תארו לעצמכם שהרופא שקיבל אותו
בבית חולים היה מרדים אותו ולאחר מכן גורר אותו לשטח ויורה עליו טיל סקאד 'כדי
לחסל את החיידק', ולאחר מכן הרופא היה מתקשר למשפחה ומודיע להם בחגיגיות שהטיפול
הצליח מעבר למצופה והחיידק החמור מת. האם זה נורמאלי?! וכי זה נקרא 'הצלחה
מסחררת'? כולנו יודעים שהגדולה היא לחסל את החיידק, אך בו זמנית לאפשר לחולה
להמשיך לשרוד.
הנמשל ברור. גילית חיידק אצל
השכן? ליקוי אצל בין הזוג? תקלה חמורה אצל איש צוות בעבודה? אל תחסל את כל הסביבה
ואל תפציץ ותפגיז ותשמיד את כל האזור. זכור שהחכמה היא להיות נקודתי ולהסיר את
הפגע והנגע, ומצד שני לשמור כמה שיותר על איכות הסביבה וחיי וכבוד הזולת.
תנסה להסיר רק את החיידק -
אם זה שייך, ואם זה לא שייך - זכור שכבר נאמר 'הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ'
(זכריה ח' י"ט), להודיעך שאפילו
אם אתה איש 'אמת' - חובתך לאחוז גם 'בשלום', ולאהוב אותו ולחזר אחריו. למה? כי כך
רצה מלך המלכים, אבינו היקר. רוצה לשמוע סיבה נוספת?
מובטח לך שאם תוותר למען השלום, המתיקות שתהא לך מכך והזכות העצומה
שעליך העולם עומד באותם רגעים (חולין פ"ט
ע"א), יניבו לך שלווה ואיכות חיים הרבה
יותר נשגבים מהמצב הנוכחי ומהמחלוקת שאתה שרוי בה כעת.
אתה לא מאמין?
