כְּבוֹד הַלָּשוֹן – פרשת 

וירא

יח,ג: וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ: אברהם פונה אל ה' (אֲדֹנָי), ולא אל שלושת האנשים שנצבו עליו, אחרת היה כתוב אֲדֹנַי (נו"ן בפתח, כפי שאמר לוט: וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם; יט,ב) והפנייה הייתה בצורת רבים (בעיניכם, תעברו, עבדכם). ה' הקדים לבוא לפני שלושת האנשים (וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; פסוק א'), ואז הופיעו שלושתה האנשים, לכן ביקש אברהם את ה' להמתין עד שיטפל באורחיו. לאחר שה' המתין, ממשיך אברהם לדבר אל אורחיו בלשון רבים: רחצו רגליכם, הישענו, וסעדו לבכם, עברתם. לאחר שהאנשים אוכלים הם שואלים מתוך נימוס היכן שרה אשתו, שכבר התפרסמה מהסיפור שלה עם פרעה. ה' שוב מתערב ומבטיח לאברהם: וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה (י), בלשון יחיד (ויאמר), ובצורה יותר מפורשת: וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר (יג). למעשה שלושת האנשים אינם מבשרים דבר לאברהם ואינם מתערבים כלל בבשורת ההריון של שרה. נראה שסיפורם הובא כאן כדי להראות שאברהם היה מכניס אורחים מעולה, ואף כאשר זכה להתגלות ה', ביקשו אברהם להמתין (אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ), וטיפל קודם באורחיו. גם לוט פונה באמצעות המלאכים אל ה' בלשון אֲדֹנָי בלשון יחיד, לאחר שהבין מהמלאכים כי הם שליחי ה' (וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָה; יג): וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם: אַל-נָא, אֲדֹנָי. הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי (יט,יח-יט).

יט,כ: אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא--וּתְחִי נַפְשִׁי: הדגש בנו"ן בצירוף 'אִמָּלְטָה נָּא' מורה על דיבור מרוגש של לוט, ממש כאדם המתחנן על חייו, שהרי אין לו לאן לנוס. לכן ה' נעתר לבקשתו ולא שיחת את צוער, אף כי בקשתו מנוגדת להחלטתו של ה' לשחת את כל ערי הכיכר.

כ,ו: וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ: היה צריך לכתוב 'מחטוא לי' (עם אל"ף בסוף), אלא ש'חטוא' מרמז על הרבה חטאים ואילו כאן מדובר בחטא אחד בלבד (איסור נגיעה) שאף לא בוצע (לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ), ולכן התורה מביאה זאת בצורת 'חטו' ולא 'חטוא'.

כב,יד: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָק יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָק יֵרָאֶה: שם מקום יכול להשתנות במשך הדורות, ובלבד שהמשמעות המקורית תישמר. אברהם קרא למקום "ה' יִרְאֶה", כי שם הופיע ה', וראה אותו במצוקתו, ואילו במהלך השנים המקום נקרא "ה' יֵרָאֶה", להורות כי ה' נראָה שם למי שרוצה לראותו.