ביאור "כבוד הלשון" – פרשת בהר

כה,כ: וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת:  הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ: הדגש בנו"ן בצירוף 'מה נאכל' מורה על לחצם של האנשים הדואגים למזונם בשנת השביעית והשמינית, אם ישמרו את דיני שמיטה ויובל.

כה,כו: וְאִישׁ, כִּי לֹא יִהְיֶה-לּוֹ גֹּאֵל, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ, וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'יהיה לו' מורה על חששו של האיש שנאלץ למכור את אחוזתו ולא היה לו מי שיעזור לו ויגאלו. וכן השמחה שבגאולה ניכרת בדגש בלמ"ד בצירוף 'תהיה לו':  גְּאֻלָּה, תִּהְיֶה-לּוֹ, וּבַיֹּבֵל, יֵצֵא (לא). וכן שמחת התרגשות הגאולה ניכרת בדגש בצירוף 'תהיה לו': אַחֲרֵי נִמְכַּר, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה-לּוֹ (מח).