לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת נשא

במדבר ד,א-ב: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת: אברבנאל: "למה במניין בני קהת נצטוו יחד אהרן ומשה ... ובבני גרשום הייתה הצוואה לבד למשה (כא-כב) ... בבני מררי לא בא דיבור לא לאהרן ולא למשה? ... לפי שהיה משאם (של בני קהת) מסוכן מאד מפני קדושתם היה צריך אל הכיסוי שיעשו בו אהרן ובניו, ולכך נצטווה בעניינם אהרן עם משה והזהיר לשניהם 'אל תכריתו' (יח), אבל במשא גרשום ומררי, שלא היה צורך לכיסוי שיעשה אהרן, לא נצטווה לו (אהרן)". ה' מצווה רק היכן שנחוץ.

ה,לא – ו,ב: וְנִקָּה הָאִישׁ, מֵעָו‍ֹן; וְהָאִשָּׁה הַהִוא, תִּשָּׂא אֶת-עֲו‍ֹנָהּ ...  אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה: אברבנאל: "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? ... ה' ציווה לסדר מדרגות עמו: למשרתיו הכהנים לבדם, והלוויים לבדם וישראל בדגליהם לבדם ... יהיו קדושים מן כהני ה' ולא יהיו כהנים – והם הנזירים, כי הנה קדושתם תתחלף מקדושת הכהנים, במה שאין קדושתם מלידה ומבטן ומהריון ככהני ה', ולא תמידים כמוהם, כי הנזירות ברצון הנזיר כפי נדרו, אם בזמן רב ומועט, אם העניינים שנדר הנזירות בהם". יש קדושה גם באנשים שאינם מקודשים מבטן, אלא ברצון האדם, שנאמר כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַיהוָה (ח).

ז,יא: נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, יַקְרִיבוּ אֶת-קָרְבָּנָם, לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ: אברבנאל: "למה לא יהיו נקרבים יחד כולם ביום אחד? ... בהיות הכול נקרב בבת אחת יחשבו הרואים שהיה זה קרבן הקהל כולו ... ציווה ה' שיקריב נשיא אחד ליום, כדי לפרסם כבודו ונדיבותו ... מה שלא ייוודע בהיות קורבנם אחד ומחובר יחד". כבוד למתנדבים בעם.

ז,פט: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת: האם שמע משה קול מוחשי או השגה נבואית עליונה כדברי הרמב"ם? אברבנאל: "הוצרך ה' להשמיעם למשה בקול מוחש, כדי שאותם המילות והדברים בעצמם ובלשונם שישמע באוזניו – יכתוב על ספר תורה, כמעתיק מספר קדמון". פשט דבור על אופניו.

שבת שלום וחג שבועות שמח, שבת של קיום דבר ה', קדושה, נדיבות ודיוק בדברי ה', אורן.