פרשנות אונקלוס 

פרשת תולדות

בראשית כה,כח: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו: אונקלוס: ארי מצידה הוה אכיל. תה"ת: כי מהציד שהביא הוא היה אוכל. אונקלוס מבין 'בפיו' – של יצחק (כמו רש"י).

כה,לא: וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב:  מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי: אונקלוס: כיום דלהן. תה"ת: כיום הברור (כמו שמש בצהרים). אונקלוס מבהיר שיעקב ביקש ראייה ברורה שהבכורה אכן שלו.

כו,יג: וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים: אונקלוס: על חד מאה בדשערוהי. תה"ת: פי מאה ממה ששיערוה (שתצמיח). אונקלוס מבהיר שמדובר על כמות תפוקה, לא איכות.

כו,כח: תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ: אונקלוס: מומתא דהווה בין אבהתנא. תה"ת: ההשבעה שהייתה בין אבותינו. אונקלוס מבאר שאבימלך מסתמך על הסכמיו עם אברהם.

כז,יג: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי: אונקלוס: עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לווטיא עלך ברי. תה"ת: עלי נאמר בנבואה שלא יבואו קללות עליך בני. אונקלוס מבאר שרבקה מסתמכת על נבואה ולא סתם מסתכנת. הנבואה לרבקה ניכרת גם במילה 'לה' בפסוק: וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (כה,כג). מכאן הבינה רבקה שיעקב לא יינזק, ולקחה על עצמה את הקללה, שהרי ידעה שלא תבוא.

כז,מ: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: אונקלוס: כד יעברון בנוהי על פתגמי אוריתא. תה"ת: כאשר יעברו בניו על דברי התורה. אונקלוס מבאר שעם ישראל ינוצח (ופרקת עולו) רק אם לא יקיים את התורה (תריד).

שבת שלום, שבת של בהירות, הצלחה מיטבית, זכות אבות, נבואה וקיום התורה, אורן.