"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א). 'תני שמואל ופליג: (שמות יט, א) "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים" – מיכן שמונין חדשים ליציאת מצרים' וכו' (יר' ר"ה א,א). שמואל מביא ברייתא שלמדים שתחילת החדשים זה בניסן, ממה שנאמר כאן החודש השלישי למניין שמיציאת מצרים. לכאורה מדוע לא לומד מהפס' המפורש "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב,ב)? בפשטות אפשר שבפס' הזה יש דרשה ולכן אולי בא בשביל הדרשה ולכן לא נלמד כפשוטו, כמו שמביא רש"י את הדרשה על הפס': '"החדש הזה" – (מכילתא ש"ר) הראהו לבנה בחידושה, ואמר לו: כשהירח מתחדש יהיה לך ר"ח. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי' (רש"י). כך שכיון שיש בזה דרשה העדיף להביא את הפס' שאצלנו שממנו יוצא שהחודשים נקבעים ע"פ ניסן. אולם אולי אפשר שבכוונה הביא מהפס' הזה כדי להעמיק את העניין, מדוע ניסן הוא תחילת החודשים. הפס' אצלנו נלמד בג"ש לפס' של "החדש הזה לכם”: 'אמר רבא: דכולי עלמא בר"ח אתו למדבר סיני, כתיב הכא (שמות יט, א) "ביום הזה באו מדבר סיני", וכתיב התם (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם ראש חדשים", מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח' (שבת פו,ב), כך שיש כאן גילוי שהפס' קשורים. לכן אמנם הפס' שם אומר שהחודשים מתחילים בניסן, אולם לא נאמר מדוע, בא הפס' כאן להשלים ולגלות מדוע. מביא רש"י בפס': '"ביום הזה" – (שבת פו:) בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא "ביום ההוא", מהו "ביום הזה"? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו'. המילה "הזה" נדרש שעל האדם לראות כאילו בכל יום נתנה התורה, ובמילה הזו גם נדרש שזה היה ר"ח, מג"ש ל"החודש הזה לכם", שדרשו "הזה" בג"ש. לכן נראה שזה בא לרמז על גילוי התורה בהקשר לר"ח. בכלל כל הפס' מתחיל שזה בחודש השלישי ולכן מרמז גם (בנוסף לכך שמונים מניסן) על התורה וקדושה: '"בחדש השלישי" זה שאמר הכתוב: "הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת" (משלי כב כ). אמר רבי יהושע ברבי נחמיה: זו תורה שאותיותיה משולשים: אל"ף בי"ת גימ"ל. והכל היה משולש: תורה משולשת: תורה נביאים וכתובים. משנה משולשת: תלמוד הלכות ואגדות. הסרסור משולש: מרים אהרן ומשה. תפילה משולשת: ערב ובקר וצהרים. קדושה משולשת: קדוש קדוש קדוש. ישראל משולשין: כוהנים לוים וישראלים. משה, אותיותיו משולשין; משבט לוי, שאותיותיו משולשים. מזרע משולש: אברהם יצחק ויעקב. בחדש משולש: ניסן אייר וסיון. על הר סין, שאותיותיו משולשין, שנאמר: "ויחנו במדבר סין". לשלשת ימים נתקדשו, שנאמר: "והיו נכונים לשלשת ימים"' (תנחומא "יתרו" סימן י). מביאים חז"ל על עניין החודש השלישי: 'ולמה לא נתנה התורה כשיצאו ממצרים? לא כך אמר למשה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שמו' ג יב)? אמר רבי יהודה בר שלום: משל לבן מלכים שעמד מחוליו. אמר אביו: נמתין לו שלושה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי, ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקדוש ברוך הוא: אמתין להן עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה' (שם). כך שבעצם מתן תורה זה קשר ישיר ליציאת מצרים, שניתן עכשיו כי כך ראוי מצד הפיזי (כאותו משל), אבל זה בעצם המשך ישיר ליציאת מצרים. (וכן זה הלשון הרביעית שבגאולה – "ולקחתי"). לכן מביאה הברייתא את הפס' הזה בהקשר לתחילת החודשים, לומר שהסיבה שהחודשים מתחילים מניסן, זה בשל שאז בנ"י יצאו ממצרים כדי לקבל את התורה, ולכן תחילת החודשים מסמלת שכאן מתחילה שנה חדשה, כעין שאנו באים לקדש את העולם, יחד עם התחדשות גדולה ובכך מרגישים שהתורה כחדשה בכל יום. חודש ניסן מלמד על הופעת עם ישראל בעולם – שבו יצאנו ממצרים, וזה היה כדי לגלות את רצון ה' בעולם, שזהו בלימוד וקיום התורה. זה מלמד שאנו באים לתקן את העולם כולו, לכן גם מובן שבפס' קודם נאמר "וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו" (יח,כז), שהלך 'לגייר את בני משפחתו' (רש"י); ויותר מזה מביאה המכילתא על הפס' את דברי יתרו: ' ... אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, וַאֲגַיֵּר לְכָל בְּנֵי מְדִינָתִי, וַאֲבִיאֵם לְתַלְמוּד תּוֹרָה וַאֲקָרְבֵם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה' (מכילתא מסכתא דעמלק , פרשה ב), שהלך לתקן את כל בני מדינתו לקרבם לשכינה, שזהו תיקון העולם. שבא לרמז שבפס' שלנו יש רמז לתחילת החודשים בניסן כדי לגלות את כוחנו שאנו מיועדים לתיקון העולם, שלכן יצאנו ממצרים וקיבלנו תורה (ששני אלו זה דבר אחד – גילוי יעודם של ישראל), ולכן כל החודשים של השנה מתחילים בניסן (חודש מרמז על התחדשות, שכך אנו מחדשים את העולם בקדושה).