בדידות - משה כאדם לעצמו

====================.

 ככל שמשה עלה במעלות : "איש האלוהים". דומה כך הלך וירד במעלותיו כאדם גשמי  אינטימי לעצמו.

 כאדם גשמי לעולם.

 והנה קיימת גם לכאורה מגמה  ברורה בתורה להתעלם ולהצניע את כל קורותיו האישיות כאדם גשמי.

 תמונת העל והיא שנותרה בדד  היא תמונת : "איש האלוהים".

  ומשה בכל זאת היה גם אדם גשמי  לא פעם כעס  לא פעם צעק. התפלל והתחנן ובכל אלה דומה שהיה בבדידות מזהרת  היה הוא ללא בית משלו. לרוב הזמן אף ללא אישה   והנורא מכל שילדיו שהתרחקו ממנו.

 קורותיו כאדם צריכים היו לכאורה לזמן לו  לא מעט פרצי בכי אנושיים בעיקר של תסכול ואכזבה וכל שנותר לנו מתועד בתורה הוא אותו הכי בתיבה  בכי בוגר של נער - תינוק.

 שערו בנפשכם כשכל בית ישראל בליל התקדש חג הפסח במצרים התכנס על משפחותיו בבתיו, לחגוג ולאכול קורבן פסח  איפה היה משה באיזה בית . קרוב לוודאי שהיה סמוך על שולחן אחיו אהרון בביתו של אהרון. שלפיכך גם פורמאלית התורה ייחסה אותו בכלל לתולדות אהרון  .

 שלא זכה האיש האדם משה אפילו שתולדותיו קרי - ילדיו יימנו כתולדות הראויים להיכתב בתורה.

והוא האיש משה נספח כאמור,כסרח לתולדות אהרון .

 פרשת יתרו מזמנת לנו חלון נדיר להתוודע מעט  על קורותיו האינטימיים של משה - כאדם בעיקר בעניין הזוגיות והילדים.

  כאן נודע לנו לראשונה שמשה נפרד מצפורה ומילדיו באכט פורמאלי של :"שילוח" = גירושין.

 ועתה מתבקשת לכאורה השאלה  , מתי ואיך זה קרה ?

 יתרו שבניגוד לדעה הרווחת לא בא אל משה להתגייר שהרי בא ככהן מדיין וכחותן  , מגמת פניו הייתה שניים :

ראשית ,בהיות והפרדה של ציפורה ממשה אירעה בעקבות שליחותו והנה התברר כי שליחות אמת הייתה בידו והוא אף הצליח בה . ביקש יתרו להתפייס עם משה  ויותר מכך ביקש לאחד את המשפחה שוב.

 אלא  שהדבר לא צלח עד כי משה נאלץ "לשלח" לבסוף את יתרו למקומו  - ככהן מדיין ובאין הוא יותר :"חותן משה" . ששילוחה של ציפורה התאושש שוב.

שילוח זה של יתרו היה כעין שיחזור גם של אותו השילוח של ציפורה לאמור :

 פסו התקוות לאיחוד מחדש וכך נפרד משה לעד מציפורה ומבניו שלו .

 ועתה לסיפור שילוחיה של ציפורה והנתק שבין משה לילדיו .

גם בעניין זה  התורה מקמצת במילים,אך שוזרת רמזים למכביר,  באותו סיפור הפרידה המרתק  נצטט תחילה את

 המקור :

 "וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.  כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.  כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.  כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי.  כו וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת."