"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת. ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים. וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים. שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים. אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,א-ח). 'דבר אחר: "ותכלת וארגמן ועורות אלים ושמן למאור" וגו'. אמר רבי יהודה בר רבי סימון: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי. שלושה עשר דברים שהפרשתם לי, כנגד שלשה עשר דברים שעשיתי לכם במצרים. ואלו הן: "ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך משי, ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידך ורביד על גרונך, ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזנך, ועטרת תפארת בראשך" ( יחז' טז י-יב), "ולחמי אשר נתתי לך סולת שמן ודבש האכלתיך" (שם שם יט). הוי, כנגד שלושה עשר דברים שהפרשתם לי, ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי. אמר דוד: "אשירה לה' כי גמל עלי" (תהל' יג ו). ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד שלשה עשר דברים אלו "וברא ה' על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, וסוכה תהיה לצל יומם מחרב ומחסה ולמסתור מזרם וממטר" (ישע' ד ה-ו). אתם פורעים לי, ואני מעלה עליכם כגומלים עלי. וכתיב בתריה: "אשירה נא לידידי" (שם ה א). הוי, "אשירה לה' כי גמל עלי"' (תנחומא "תרומה" סימן ה). בפשטות אומר שלא יחשבו שעושים טובה שמביאים את הממון, אלא זה כעין תשלום פרעון על מה שקיבלו. או שזה עשיה כנגד מעשה ה', כעין שמחזירים טובה למי שגמל לך טוב, כמו אדם שגמלוהו טובה והוא מחזיר טובה, שיש בכך משום הכרת הטוב, כך גם יש להביא לידי ביטוי כעין השבה על מעשה ה' שעשה לנו במצרים וזהו שדוד אמר ששר לה' על מה שגמלהו, שעושה בכך הכרת תודה. אולם נראה יותר מזה, מה שנאמר 'שעשיתי לכם במצרים' הכוונה ביציאת מצרים, ולא במצרים ממש, שזהו הפס' שמביא, ומובא שם במצודות בפס' קודם: '"וארחצך" – עד לא לקחתיך לאשה רחצתי אותך במים להסר ממך הגעול והלכלוך ושטפתי ממך דם הלידה וסכתי אותך בשמן. ר"ל: עד לא קבלת התורה צויתי אותך להתקדש ולכבס השמלות, כמ"ש "וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם" (שמות י"ט)' (מצודות; יחזקאל טז,ט). וכן רש"י פירש על יציאת מצרים: '"וארחצך במים" – ופריקית יתכון משעבוד מצראי ואעדיתי תקוף מרוותא מנכון ודברית יתכון בחירותא' (רש"י; שם). יציאת מצרים היתה כדי שנקבל את התורה ונכנס לארץ ונשמור אותה, לכן הלשון הרביעית היא "ולקחתי" שזהו מתן תורה (והחמישית "והבאתי"), לכן מה שנאמר שניתן לנו זה ביציאת מצרים בהקשר למתן תורה (לרש"י זה ביציאה לחירות; והרי היציאה בשביל התורה – לצאת לחירות כדי לעבוד את ה'. למצודות זה ממש נאמר על סמוך למתן תורה). המשכן הוא המשך של מתן תורה, שהשכינה עברה מהר סיני למשכן, לכן עשית המשכן נעשית בדברים בהם יש גילוי של הנעשה במעמד סיני, ולכן זה נעשה בדברים שה' עשה לנו, שבזה יש גילוי של כעין כנגד מעמד סיני. בנוסף, יש בזה גילוי מצידנו שאנו כעין באים לגמול לה' כמו שעשה לנו, שבאים להתחבר לה' מצידנו במעשה כנגד מעשה ה', שעושים מעשים מצידנו כנגד מעשה ה', כהמשך חיבור מצידנו. אולי אפשר עוד שקודם לזה מובא במדרש: '"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב". אמר להו הקדוש ברוך הוא: אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם, שנאמר: "כנפי יונה נחפה בכסף" (תהלי' סח יד)' (תנחומא שם, ה). בפשטות הכוונה שאין לישראל להצטער על שנותנים מממונם או להתגאות בכך שנותנים, כיון שכל מה שנותנים זה ממה שה' נתן. אולם אפשר שיש בזה עומק, שהנה מובא בחז"ל שחטא העגל נעשה בשל הממון הרב שישראל קיבלו: 'דבי רבי ינאי אמרי מהכא: (דברים א, א) "ודי זהב", מאי ודי זהב? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל ... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה? שנאמר (הושע ב, י) "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל"' (ברכות לב,א). המשכן נעשה בעקבות שישראל חטאו בעגל וירדו ממדרגתם ולכן היו צריכים את המשכן להשראת שכינה בארץ (ראה ב'תורת המקרא', "תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן נראה שרומז המדרש שהתרומה זה מביזת הים שבה לקחו הרבה מאוד כסף וזהב, שדבר זה גרם להם בסוף לחטא (ולכן המדרש מדבר על "זהב" ומביא פס' שבו נאמר "בכסף", שזהו כסף וזהב כמו בפס' בהושע שה' הודה למשה שעשו את העגל בשל הממון הרב שלהם, ומובא שם "וכסף ... וזהב" [אמנם בפשטות הכוונה במדרש להמשך הפס', שבו נאמר "וכסף", כמו שמופיע בהושע]), שזה בא לומר שעכשיו באים לתקן את קלקולם שחטאו בעגל ופגמו במעמד מתן תורה, ולכן מהממון שקיבלו (שגרם לחטא) הם נותנים למשכן (שבמשכן באים עכשיו למלאות את הפגם). כך גם נראה בדומה במדרש שאומר שלמשכן נותנים כנגד מה שה' נתן לנו (13 דברים), זה כדי להדגיש את מעמדנו שהיה לפני החטא, שה' נתן לנו 13 דברים, ולכן מדגישים כנגדם בנתינה למשכן שהוא בא לדמות למעמדנו שלפני החטא. (וזה 13 דברים כמו 13 המידות שהתורה נדרשת בהם על ידנו, כרמז לתורה ולנו, שניתנו לנו דברים בשל מעמדנו במתן תורה). לכן גם ינתן לנו בעתיד כנגד 13 דברים שקיבלנו ונתנו כנגדם, כיון שבנתינה למשכן אנו באים לתקן את העולם כעין לפני חטא העגל, שאז הינו במעמד של כלעתיד לבא (ע"ז ה,א) וכך משפיעים תיקון לעולם, ולכן לעתיד כשהעולם יתוקן זה יתגלה בנתינה לנו כגילוי כנגד שורשו בתיקון העולם.