פרשנות אונקלוס – פרשת בהעלותך

במדבר ח,ד: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא: אונקלוס: נגידא. תה"ת: משוכה. אונקלוס מתרגם לשון המשכה, שנמשך הכל מחתיכה אחת.

במדבר ח,טז: כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אונקלוס: אפרשא מפרשין. תה"ת: הפרש מופרשים, מובדלים. אונקלוס מתרגם כאן אחרת ממה שתרגם בבמדבר ג,ט: וְנָתַתָּה, אֶת-הַלְוִיִּם, לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו:  נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אונקלוס: מסירין יהיבין. תה"ת: מסורים נתונים. אונקלוס מפרש שבני לוי לא רק ניתנו ונמסרו על ידי ה', אלא גם מרצונם, התמסרו לתפקידם. כאן, לאחר שכבר נמסרו ברצונם, הם מופרשים בלא אפשרות בחירה, אלא ממש כעין חלוקת עבודה. אישור לכך ניתן קצת אחר כך, פסוק י"ט: וָאֶתְּנָה אֶת-הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מתרגם אונקלוס: ויהבית ... מסירין, כלומר נמסרו ברצונם.

במדבר י,לא: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם: אונקלוס: וגבורן דאתעבידן לנא חזיתא בעיניך. תה"ת: גבורות (אותות ומופתים) שנעשו לנו – ראית בעיניך. אונקלוס מפרש משה מדבר על לב יתרו שיישאר עם העם, לא כדי שישמש לנו מורה דרך (עיניים) אלא דווקא משום שראה את נסי ה', וירצה להיות חלק מהם גם בעתיד.

במדבר יב,א: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח: אונקלוס: נסיב; דנסיב רחיק. תה"ת: נשא; נשא ריחק (פרש, גרש). אונקלוס מפרש אותה מילה בשני אופנים, ומסביר על מה הדיבור של מרים, שגירש את אשתו.

שבת שלום, שבת של הצמדות להוראות ה' במסירות וברצון, הכרת הטוב ושמירת הלשון, אורן.