הדיברה החמישית קובעת: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ יא).

רש"י מסביר את התלמוד:  ואיזה כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא, ובתלמוד: קובר וזוכר.

בדיברות הקודמות נאמר: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל פָּנָי... לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ ב,ד).

ניתן להבין שאלוהים אסר על עבודה זרה כל שהיא.

רק אלוהים הוא האלוהים.

יש עמים שבהם הילדים עובדים להוריהם, מקימים להם מקדש, מעלים זבחים וקטורת, נותנים מתנות, מתיעצים, מתלוננים, ומקבלים סיוע נפשי וממשי. לדוגמא: הודו, יפן, פרו,

להבדיל, במצוות כבוד אב ואם אנו רואים שהדיברה מרוממת את ההורים בחייהם ובמותם, אולם גם שמה להם גבול. חובה לכבד אותם, אסור לעבוד אותם. 

חז"ל אמרו שאסור להגיד  בשם ההורים דבר שהם לא אמרו בחייהם. בצורה זאת חז"ל קבעו שההורים אינם יכולים לתת הדרכה לאחר מותם, על דבר שהם לא אמרו בחייהם.

אחרי מותם חובה לזכרם ולכבדם, אולם אסור להאמין שהם עוזרים ומכוונים את ילדיהם, מנחים או מזהירים אותם, יותר מאשר הלימוד והחינוך שהם נתנו בחייהם.

כמובן מותר לשפוך את הלב ליד הקבר, ואפילו לבקש עזרה מאלוהים, אולם אין לצפות או לראות סימנים במקרים כאילו שהם מכוונים משמים.

אילן סנדובסקי   https://www.ilans-books.com/

מחבר הספרים