"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א). 'בחדש השלישי. זה שאמר הכתוב: "הלא כתבתי לך שלשים במעצות ודעת” (משלי כב, ב). אמר רבי יהושע ברבי נחמיה: זו תורה שאותיותיה משלשים, אל״‎ף בי״‎ת גימ״‎ל. והכל היה משלש: תורה משלשת, תורה נביאים וכתובים. משנה משלשת, תלמוד הלכות ואגדות. הסרסור משלש, מרים אהרן ומשה. תפלה משלשת, ערב ובקר וצהרים. קדשה משלשת, קדוש קדוש קדוש. ישראל משלשין, כהנים לוים וישראלים. משה, אותיותיו משלשין. משבט לוי, שאותיותיו משלשים. מזרע משלש, אברהם יצחק ויעקב. בחדש משלש, ניסן איר וסיון … אמר רבי יהושע בר נחמיה: לעולם השלישי חביב … ולמה לא נתנה התורה כשיצאו ממצרים? לא כך אמר למשה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה” (שמות ג, יב)? אמר רבי יהודה בר שלום: משל לבן מלכים שעמד מחליו. אמר אביו: נמתין לו שלשה חדשים עד שתשוב נפשו מן החלי, ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמד תורה. אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקדוש ברוך הוא: אמתין להם עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה' (תנחומא "יתרו" סימן י). חז"ל מביאים עניינים של שלוש, נראה שזה בא לרמז מדוע התורה ניתנה דווקא בחודש השלישי (הקטע האחרון מסביר מדוע נתנה התורה דווקא בחודש השלשי, ואילו שני הקטעים הראשונים חז”ל דורשים את הפס' במשלי שנאמר בו שלוש, וכן מדגישים את היות השלישי חביב, שכחלק מזה מוכיחים מכך שהתורה נתנה בחודש השלישי, כך שלא אומרים זאת כדרשה מדוע נתנה התורה דווקא בחודש השלישי. אלא שמתוך דבריהם מובן ממילא מדוע ניתן בחודש השלישי, שזה כיון שיש בו גילוי כנגד גילויי קדושה וכן שהשלישי חביב [וכן נראה שהחביבות והקדושה באים יחד, שהוא חביב כיון שיש בו גילוי קדושה]). אולי אפשר שמתן תורה היה בחודש השלישי כרמז שרק בנ”י מתאימים לתורה, כמו שמובא: '(דברים לג, ב) "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו", וכתיב (חבקוק ג, ג) "אלוק מתימן יבוא" וגו'. מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן? א"ר יוחנן: מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה' (ע”ז ב,ב). (ובצורה ברורה יותר ברש"י: '"וזרח משעיר למו" - שפתח לבני שעיר שיקבלו את התורה ולא רצו. "הופיע" – להם. "מהר פארן" - שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו. "ואתה" – לישראל' [רש"י; דברים לג,ב]). שישמעאל ועשיו הם הכי קרובים לקדושה משאר האומות, שישמעאל הוא בן אברהם ועשיו הוא בן יצחק ונכד אברהם, ולכן הם מייצגים שהתורה לא שייכת בהם ובכל שאר האומות. לכן נרמז בחודש השלישי כעין רמז שזה גילוי של השלישי, שהוכח שלא ראויה התורה לעשיו וישמעאל ולכן מוכח שראוי לישראל, שהוא כעין השלישי (וכך גילוים של ישראל שראויים לתורה זהו בשל שיצאו מהאב השלישי). כך ניסן כעין רמז לעשיו שהוא שופך דמים ("ועל חרבך תחיה" [בראשית כז,מ]), שכך בניסן היה מיתת בכורי מצרים וטביעת המצרים בקריעת ים סוף. באייר ישראל הלכו במדבר שזהו כרומז לישמעאל שחי במדבר ("ויהי אלקים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת. וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים" [בראשית כא,כ-כא]). בסיון קיבלנו את התורה, שזה רומז לבנ"י שראויים לתורה. עוד אפשר שבנ"י קשורים לתורה מכח האבות, ולכן זה מתגלה בשלוש כרמז לשלושת האבות; לאברהם נאמר בברית בין הבתרים על השעבוד והגאולה ממצרים, ולכן זה כנגד חודש ניסן שבתחילתו עוד הינו משועבדים במצרים וכן בו יצאנו לגאולה ממצרים. באייר הלכנו במדבר לכיון סיני וא"י בהמשך, כך שרומז ליצחק שקשור במיוחד לא"י (ב"ר סד,ג). בסיון קיבלנו את התורה, שזהו כנגד יעקב בחיר האבות שממנו יצאו כלל בנ"י (שלא כאברהם ויצחק שיצאו מהם גם ישמעאל ועשיו), שהתורה נתנה לנו; וכן ירדנו למצרים כדי להפגש עם הרוע, שכך נסלוד ממנו ונהיה ראויים בשלמות לתורה, ויעקב הוא שירד והחל את גלות מצרים. אולי זה כרומז על שיש שלושה חלקים שמשלימים יחד את הקדושה – תורת ישראל, עם ישראל וא"י; לכן התורה שירדה לעולם קשורה לגילוי שלושתם יחד. חודש ניסן רומז לעם ישראל, שאז יצאנו ממצרים והופענו כעם עצמאי. חודש אייר הלכנו במדבר שזה כחלק מההליכה לא"י. בסיון קיבלנו את התורה שזהו תורת ישראל. אולי אפשר שזה כרמז שהתורה באה לתקן את העולם, שכולם ילכו בדרך ה' כראוי, ולכן זה רומז על הדברים בעולם שעל ידם העולם מתקיים בישובו (כרמז שהתורה נועדה לתקן את ישובו של עולם): 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"' (אבות א,יח). 'העולם עומד - ישובן של בני אדם מתקיים. אין זה כמו העולם עומד דלעיל. על הדין - לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. ועל האמת - שלא ישקרו איש בעמיתו. ועל השלום - בין המלכיות, ובין אדם לחבירו' (ברטנורא). בחודש ניסן יצאנו ממצרים והיה את מכת בכורות וקריעת ים סוף, שהמצרים הוכו וישראל נצלו, שזהו 'על הדין' – שיצאו ישראל זכאים והמצרים חייבים. באייר החל לרדת המן (שמות טז), שבזה הוכח לכל העולם שה' הוא שמנהיג את העולם, שזהו 'על האמת', שהוכחה האמת בעולם – שה' מנהיג את העולם (ולא הטבע). בסיון קיבלנו את התורה מכח השלום ששרר בהגעתם לסיני ('גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו ויחנו", נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת - הרי השעה שאתן להם את תורתי' [פרק השלום]), שזהו 'על השלום'. (אולי זה נרמז שבפס' א נאמר "בחדש השלישי", ובפס' ב' נאמר "ויחן שם ישראל", כעין רמז שאז מתגלה החלק השלישי – השלום, ובכך מתגלה כנגד שלושת עמודי העולם שהתורה באה ליישר). אולי כרמז שהתורה באה לתקן את האדם, ולכן רמז בשלוש ליצירת האדם: 'תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל' וכו' (נידה לא,א [אמנם כיום המדע שונה מתפיסה זו; אולם בכ”א יש כעין רמז בצבע של זרע האיש או דם האשה, שזה כעין מתגלה בצבע הוולד, כך שרומז בזה להוריו]). שכך כעין רמז שבניסן היה את הכאת המצרים (במכת בכורות ובקריעת הים), שדמם נשפך, ולכן כרומז לאודם שמהאם. בחודש אייר עובר זמן שבנתיים היו בתהליך של הטהרות, שזה נרמז בלבן כרמז לטוהר (וכן בו החל לרדת המן שמקשר לתורה ['מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' וכו' (מכילתא שמות טז,ד)], והוא בצבע לבן ["והוא כזרע גד לבן" (שמות טז,לא)], שכך מרמז להתקדשות ובגילוי לבן, כרמז לטוהר). בחודש סיון ה' התגלה בסיני ונתן לנו את התורה שתגלה בנו רוחניות, וזהו כרמז לחלק של הקב"ה באדם. אולי אפשר שרומז לגילוי שכינה בעולם, שמתגלה מירושלים מהמקדש, שהתורה נועדה לקדש את העולם להיות מקום משכן לה' כעין המקדש. ובמקדש יש שלושה חלקים מרכזיים – קה"ק, הקודש ושאר המקדש. בניסן יצאו ישראל ממצרים, ולכן זהו כמקדש בו יש את מקום עזרת ישראל; וכן בו מזבח העולה שמקריבים עליו קרבנות, כעין מצרים שמתו למען הקדושה. באייר הלכו ישראל במדבר, וראשיהם היו שלושה – משה אהרן ומרים, וזהו כעין כנגד שלושת הכלים בקודש - מזבח הזהב המנורה והשולחן. בסיון קיבלנו את התורה, שזהו כקה"ק שם הארון עם הלוחות שקיבלנו בסיני.