'"בחדש השלישי”. זה שאמר הכתוב: "הלא כתבתי לך שלשים במעצות ודעת” (משלי כב, כ). אמר רבי יהושע ברבי נחמיה: זו תורה שאותיותיה משלשים, אל״‎ף בי״‎ת גימ״‎ל. והכל היה משלש: תורה משלשת, תורה נביאים וכתובים. משנה משלשת, תלמוד הלכות ואגדות. הסרסור משלש, מרים אהרן ומשה. תפלה משלשת, ערב ובקר וצהרים. קדשה משלשת, קדוש קדוש קדוש. ישראל משלשין, כהנים לוים וישראלים. משה, אותיותיו משלשין. משבט לוי, שאותיותיו משלשים. מזרע משלש, אברהם יצחק ויעקב. בחדש משלש, ניסן איר וסיון. על הר סין שאותיותיו משלשים, שנאמר "ויחנו במדבר סין”. לשלשת ימים נתקדשו, שנאמר: "והיו נכנים לשלשת ימים”' (תנחומא "יתרו” סימן י). (אולי מביא ריב"נ י"ג שלישיות כדי לרמז שבעולם יש גילוי של שלוש שהוא מיוחד בגילוי קדושה בעולם כעין כנגד י"ג שבטים בגילוי ישראל [י”ב שבטים ועוד שבט לוי (לכן אומר בהתחלה גילוי שלוש של אותיות התורה, ואז אומר שהכל משולשים ומוסיף עוד י”ב משלושים, שזה בא כעין לחלק בין הראשון לאחרים, כעין כרמז שיש את שבט לוי שהוא כנפרד מי”ב השבטים)], שהתגלה בעולם גילויים של שלוש בקדושה כנגד שבנ"י הם עיקר גילוי קדושה בעולם; ובכך גם כרומז שמהצד הגשמי היה עיכוב של כעין שלושה חדשים בשביל בנ"י, שיתרפאו ממומם [כמו שמובא בהמשך המדרש בשם ריב"ש] שגילוי בנ"י בעולם קשור לגילוי הקדושה שמתגלית דרכנו בעולם, שזהו מהותנו, ולכן מתגלה בעולם קדושה כנגד מציאותנו. אולי גם כדרש שי”ג כפול שלוש זה ל”ט, כרמז לל"ט מלאכות שבת, שהיא גילוי של עוה”ב ['שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב)], שכך במתן תורה היה ראוי להיות תיקון העולם [ע”ז ה,א], וגם לאחר שחטאו בעגל התורה מתקנת את העולם עד שיתוקן כולו לעתיד לבא; וכן ע”י שמירת השבת מביאים את הגאולה [שבת קיח,ב] כעין החזרת מעלת מתן תורה בשלמותה). כיון שיש רמז של שלוש שמתגלה בקבלת התורה (בחודש השלישי) אז נראה שיש בשלושת החודשים רמזים כנגד שאר השלשות.

אותיות התורה משולשות ('תורה אותיותיה משולשות. פירו': אותיות אבג"ד שהתורה כולה יוצאת מהם הם משולשות, כיצד? אחדים עשרות ומאות והאחדים שלש פעמים שלש, וכן העשרות, וכן המאות. פירוש אחר: אבג - בי"ת שליש של שלשתן, בגד - גימל שליש, גדה - דלי"ת שליש, וכן עד סוף האותיות. עוד שמעתי פירוש אחר בשם הרא"ש: אב"ג יעלו ששה והם משולשים שלש אותיות ושני פעמים שלשה, בג"ד הם תשעה והם משולשים, גד"ה הם י"ב והם משולשים, וכן עד סוף האותיות' [אבודרהם; תפילת החול, חזרת הש"ץ]) – שכך מתחיל באב"ג, שכך חודש ניסן הוא נקרא החודש הראשון, ואייר שני וסיון שלישי ("החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" [שמות יב,ב]. ' … על חדש ניסן אמר לו: זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי' [רש"י]). שכך רומז בכל חודש לאות שכנגדו, ומזה מראה דרך להמשיך כך לחבר שלוש אותיות. (ובאותיות נכתבת כל התורה שנתנה בסיני בחודש השלישי כרומז לגילוי התורה באותיותיה).

תורה משולשת בתנ"ך – בסיון נתנה התורה שזהו כנגד תורה. בניסן היה את קריעת ים סוף שכל ישראל התנבאו (יותר מהנביאים): '”זה אל'י" – בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע. ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (רש"י; שמות טו,ב), שזהו כנגד נביאים. באייר הלכו במדבר יחד עם השכינה, וזה כעין הכתובים שמספרים על מה שנעשה תוך ראיה וגילוי של רוה"ק.

משנה (תושב"ע) מחולקת לתלמוד הלכות ואגדות – בניסן ישראל באו למרה (שמות טו,כב-כו) שם הצטוו במקצת מצוות: 'והתניא: עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם' (סנהדרין נו,ב), שזהו כרמז להלכות למעשה. באייר החלה ירידת המן (שמות טז,א), ובמן היו מוכיחים על המציאות – מה דרגתו של האדם ומי טוען אמת (יומא עה,א), שזה כרומז לאגדתות שדורשים בהם את המציאות; וכן נאמר שהיה טעם המן נעשה ע”פ רצונו של האוכל: 'המן שהיה בו מכל מיני מטעמים והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה' וכו' (שמו"ר כה,ג), שזה כרומז לדברי אגדה 'שמושכין לבו של אדם כמים באגדה', שמתקשר לרצונו של האדם. בסיון קיבלנו את כל התורה, שזהו תלמוד שיש ללמוד ולהעמיק בתורה .

שלושה מנהיגים – אהרן היה דוברו של משה במצרים, ולכן מרמז על ניסן שבתחילתו הינו במצרים ויצאנו. ועוד, הכהנים החליפו את הבכורות בעבודת ה' במקדש, ויציאת מצרים היתה ע”י מכת בכורות, לכן אהרן הכהן נרמז בניסן. מרים נרמזת באייר כיון שבזכותה הבאר (תענית ט,א) שהחלה באייר ("והכית בצור ויצאו ממנו מים" [שמות יז,ו], שזהו בארה של מרים [ב”מ פו,ב (ראה רש”י; ד"ה 'לבארה')], וזה היה באייר, שקודם במתלוננים נאמר שהיה ב-ט"ו אייר [שמות טז,א] ואחרי הבאר נאמר שבאו ב-ר"ח סיון לסיני [שמות יט,א; רש"י], כך שהבאר נעשתה בחצי החודש האחרון של אייר). בסיון משה עלה להביא את התורה, ולכן סיון כנגד משה. או שבניסן יצאנו ממצרים בזכות נשים צדקניות (סוטה יא,ב), וזהו כנגד מרים. המן החל לרדת באייר וזהו כנגד משה שהמן ירד בזכותו (תענית שם). בסיני ההר היה עשן כולו, זה כרומז לאהרן שבזכותו עמוד הענן (שם) [וכן באחריותו ללמד את בנ"י תורה].

שלוש תפילות – ערבית נרמז בניסן שבתחילתו הינו בעבודת מצרים כרמז לחושך הגלות. שחרית נרמז בסיון בו קיבלנו את התורה שהעמידה את העולם, שמתחילתו היה מותנה בקבלת התורה (שבת פח,א), ולכן זהו כעין התחלה של הקיום – כתחילת הבוקר. מנחה נרמז באייר בו היתה מלחמת עמלק (שמות יז [שזה היה לפני הגעתם לסיני בר"ח סיון, ואחרי המתלוננים שהיו באמצע אייר, כך שהיה בחצי החודש השני של אייר]), שמראה על מלחמה תמידית ברשעה שבאה להזיק, ולכן כרמז למנחה בצהרים שזה זמן דין; וכן מנחה היא בזמן של עבודה, ולכן כרומז על אייר בו מתגלה שיש לנו עבודה במחיית עמלק והרשעה כולה.

קדושה – נאמר שלוש פעמים קדוש, כעין שיש שלוש גילויים של חודשים. ובפרט נראה ששלושת הפעמים כוונתם: 'וְאָמְרִין קַדִישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָאָה בֵית שְׁכִנְתֵּיהּ קַדִישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְבוּרְתֵּיהּ קַדִישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא' (תרגום יונתן; ישעיהו ו,ג), 'ר"ל: קדוש בשמים שנבדל מן הצורה, קדוש בארץ שנבדל מן החומר, קדוש לעלמי עלמיא שנעלה מן ההעדר' (מלבי"ם). שכך בניסן יצאנו מתוך מצרים כעין נבדלנו בארץ ממצרים (כמו שה' מובדל ומקודש בארץ), וזה נעשה בגילוי גבורת ה' שהכה את מצרים. באייר היה את מלחמת עמלק בה נאמר שה' ילחם בעמלק, שזהו משמים (ראה ב'תורת המועדים', 'מלחמת עמלק ומלכות ישראל', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר ע"פ הקבלה שמה שנאמר "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" [שמות יז,יד], זהו מלחמה בעמלק שיש בשמים, ראה שם), ומלחמת עמלק קשורה גם לירושלים כסא ה' (תנחומא "כי תצא" סימן יא), וירושלים וההיכל מכוונים כנגד של מעלה (תנחומא "פקודי" סימן א), כך שרומז על 'בית שכינתה' (וכן ה' נשבע בכסאו למחות את עמלק [רש"י; שמות יז,טז]). בסיון קיבלנו את התורה מה', שבה גילה לנו את רצונו, ובכך מחברים את העולם שהוא עם חסרון והעדר, להיות קדוש וקשור לקב"ה ע"י התורה.

כהנים לוים וישראלים – ישראל יצאו ממצרים כעם ישראל שמתגלה בעולם (שכבר לא בלוע ונעלם במצרים) בניסן, כך שזהו כרמז לכלל ישראל; וכן בניסן היתה קריעת ים סוף שעשתה קידוש השם גדול בעולם (כמו שנאמר בשירת הים [שמות טו]) שזה מרמז על מעלת כלל ישראל שמיועדים לקדש את שם ה' בעולם. באייר החל לרדת המן, שכך יכלו ללמוד תורה בנחת ('מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' וכו' [מכילתא; שמות טז,ד]), כעין שבט לוי שהופרש לעבודת ה', שמיועדים ללמד את ישראל תורה ולכן ניתן להם מעשרות כדי שיוכלו לעשות את עבודתם (רמב"ם; שמיטה ויובל יג,יב), שזהו כעין שניתן להם כמו המן ('הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושניים להם אוכלי תרומה' [מכילתא שם. מה שנאמר תרומה זה לאו דווקא תרומה ולא מעשר, אלא מלשון הרמה - תרו”מ שמרימים מהיבול]). ובסיון קיבלנו את התורה, שזה דגש חזק יותר על גילוי התורה, וזהו כנגד הכהנים: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז,ט. ["הכהנים הלוים" - הכהנים שיצאו משבט לוי'. רש"י]).

שלוש אותיות בשמו של משה – כרמז לניסן זהו האות מ' כרמז שבו יצאנו ממצרים ('מצרים' מתחילה באות מ'). כרמז לאייר זהו האות ש' כרמז לשם ה' (ש' – התחלה של המילה 'שם') שה' קיצרו, שנשבע שלא יהיה שמו שלם עד שימחה שם עמלק בעולם ('ומהו כס ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו; וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם' וכו' [רש"י; יז,טז]), ומלחמת עמלק היתה באייר. כרמז לסיון זהו האות ה' כרומזת לחמשה חומשי תורה, שקיבלנו את התורה במתן תורה.

שלוש אותיות בשמו של שבט לוי – בניסן ה' הוציאנו ממצרים, ובכך קבע שאנחנו עבדיו: “כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כה,נה), וזהו אות ל' כקיצור של "לי". באייר החלה ירידת המן שבזה ישראל יכולים לשבת ולעסוק בתורה (מכילתא שם), לכן זה נרמז באות ו' כרמז לששה סדרי משנה – תושב"ע, שישראל עוסקים בלימוד תורה בכל כוחם. בסיון ה' השמיע את עשרת הדברות (מה מתוכם שמעו ישראל - ראה ב'תורת המועדים', 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), וזהו האות י' כרמז לעשרת הדברות.

שלוש אבות – לאברהם נאמר על הגלות והיציאה מצרים, ולכן זהו כניסן שתחילתו הינו במצרים ונגאלנו. ליצחק היה חיבור מיוחד לא"י (ב"ר סד,ג) ולכן זהו כאייר שבו התקדמנו לכיון סיני וא"י בהמשך. מיעקב יצאו השבטים שקיבלו את התורה (“תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" [דברים לג,ד]) שזהו סיון בו קיבלנו את התורה.

חודש שלישי – זה ברור, כל חודש הוא החודש עצמו.

שלוש אותיות בשם מדבר סין – (לכאורה קשה שמדבר סין נאמר לפני רפידים [שמות יז,א] כך שזה לא סיני? אולי דרשו חז"ל שחזרו לאותו איזור אחרי רפידים. בעל הטורים מביא: 'מדבר סין מתחלה נקרא מדבר סין ולבסוף נקרא סיני שנתוסף לו יו"ד כנגד יו"ד דברות' [בעה"ט; במדבר לג,יא]). אות ס' רומזת שבנ"י יצאו בששים ריבוא ממצרים, שגילוי עם ישראל בעולם ראוי שיתגלה בששים ריבוא, ולכן כך היו ביציאתם ממצרים, וזהו חודש ניסן. אות י' רומזת לעשרת הדברות, שזהו חודש סיון. אות נ' רומזת למלחמת עמלק שנעשתה בעקבות שעמלק פגע בנחשלים: “אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" וגו' (דברים כה,יח), וזהו אות נ' כרמז לנחשלים (האות בה מתחילה המילה), זהו חודש אייר.

שלושת ימי ההגבלה - הם נעשו כדי שלא יהיה מקרה שאשה תהיה טמאה במתן תורה בשל פליטת זרע (משנה שבת ט,ג). ביום הראשון מתחיל את ההתרחקות מאשתו, שעד אז היו ביחד ועכשיו נפרדים, כך שבולטת ההפרדה, ולכן רומז לחיבור איש ואשתו, שזה מרמז לניסן בו יצאנו ממצרים בזכות נשים צדקניות שבאו להתחבר עם בעליהן (סוטה יא,ב). היום השני הוא זמן שבו מחכים שהזרע יסריח (בנוסף ליום הראשון), כדי שיקבלו את התורה בטהרה, שזהו כעין מרמז לאייר שהיה הזמן בין יציאת ישראל ממצרים בניסן לקבלת התורה בסיון, כהכנה לקראת קבלת התורה, שיטהרו מטומאת מצרים (שהיה מ”ט יום עד מתן תורה כדי להיטהר מטומאת מצרים). היום השלשי – ' ... ותני מנין לפולטת ש"ז ביום השלישי שהיא טהורה? שנאמר "היו נכונים לשלשת ימים”, ולשלשת ימים דאמר קרא היינו ליום השלישי, דביום שלישי להפרשה נתנה תורה' (ברטנורא; שם) לכן היום השלישי הוא יום מתן תורה, שזהו כנגד סיון בו קיבלנו את התורה.