"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". האדם הוא יצור חופשי, וכביכול, כמו אבן נגף בדרך לחופש ניצבת הדת כגורם מצווה ומכריח. "כל שאינו עובד את הקב"ה, עובד את את עצמו".

התורה נותנת לנו סיכוי. מול כוח המשיכה שלנו אל עצמנו ניצבת שיטה שלמה, מילדות ועד זיקנה, מיחיד ועד אומה, שמדריכה אותנו מהי חירות. מהי חירות אם לא להילחם נגד הנטיות הנמוכות שקיימות בנו ולנצח אותן?

מהי חירות אם לא לגשת לענייני העולם הזה, מלאי התאוות, ולהצליח להתנהג בהם לפי ערכים אחרים, שאינם מכאן, ערכי נצח? לחלק ממונך לצדקה, לעדן את יצר המין, לא לדבר לשון הרע, להיות זהיר ברכוש הזולת, להודות על האמת ועל טעות, לבקש סליחה, ועוד מעשים, שהמכנה המשותף שלהם, שהם נגד כיוון התנועה של המציאות החומרית - אין לך חירות גדולה מזו!

הרב אייל ורד, מהספר: "פניך אבקש - פרשות השבוע"