"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה" (במדבר ח,ג). '"ויעש כן אהרן", להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה' (ספרי). '"ויעש כן אהרן" - להגיד שבחו של אהרן שלא שינה' (רש"י). ידועה השאלה: מה החידוש שאהרן לא שינה? וכי עלה בדעתנו שאהרן ישנה ממה שמשה אמר לו ע"פ ה'? (ראה במפרשים על הפס' כמה הסברים). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א היה מביא בהקשר לזה את תשובותיהם של הצדיקים – רבי לוי יצחק מברדיצ'ב והרב'ה מקוצק. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ענה, שאילו ה' היה אומר לו להדליק את המנורה הוא היה עושה הכנות לקראת המצוה הגדולה הזו, טובל במקוה וכדו'; ואחרי כל ההכנות היה ניגש בחיל ורעדה ובהתרגשות עצומה לקיים את המצווה. ואז מתוך ההתרגשות היו ידיו רועדות והשמן היה נשפך והפתילה היתה נופלת ארצה, כך שההתלהבות היתה פוגמת במצוה. אהרן הכהן התלהב והתרגש לא פחות, ובכ"ז עשה בצורה טובה, שזהו שלא שינה אלא עשה הכל כראוי. התשובה של הרב'ה מקוצק היא, שכשאדם עושה מצוה בפעם הראשונה הוא מתלהב, אבל לאט לאט השגרה מקהה את הרגש; זהו שבחו של אהרן שאע"פ שהדליק עשרות שנים, בכ"ז עשה תמיד עם כל השמחה והכוונה וההתלהבות כמו בפעם הראשונה. מזה עלינו ללמוד שצריך את שני הדברים – גם התלהבות וגם עשיה כראוי (שלא כמו כאלו שאומרים שהעיקר ההתלהבות, ולא כאותם שאומרים שהעיקר זה המעשה גם בלי רגש; אלא את המצוות יש לעשות כראוי וברגש והתלהבות) [ראה 'בארץ לא זרועה' עמ' 122-126]. אולי אפשר כרמז שבפרשיה הקודמת נאמר על קרבנות הנשיאים, שהם הביאו מעצמם (רש"י; במדבר ז,י), שזה מראה על ההתלהבות שלהם, שלכן יזמו והביאו קרבנות לחנוכת המזבח. פרשיה הבאה היא הקדשת הלוים, שהם נבחרו בשל מעשיהם – שלא חטאו בעגל, ולכן זה כרומז לעניין של עשיה כראוי (ובלי לפגום מההתלהבות, כעין רמז שבנ"י חגגו בעשיית העגל, והלוים לא הצטרפו אליהם). נראה שאפשר לומר שמעלת אהרן שלא שינה זהו שאהרן היה ת"ח גדול (שהוא הראשון שמשה לימד, והוא הראשון שלימד אחרי משה [עירובין נד,ב], כך שמראה את מעלתו על פני כל השאר), כך שודאי שהיו לו חידושי תורה, שהרי אין בית מדרש שאין בו חידוש ('אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש' [חגיגה ג,א]), ולכן ודאי שהיו לאהרן גם חידושים במצוות הדלקת הנרות, מה שמשה לא לימדו במפורש, וחידושיו הם אמת כך שלא היה צריך אישור ממשה, וכן גם אם משה לא היה מסכים כ"ך לדעתו, הרי שבעים פנים לתורה; והרי הוא הכה"ג שהוא גילוי המשכן בשיאו, כך שלכאורה יכל היה לראות בעצמו כמגלה חידושי תורה שקשורים למשכן בצורה חשובה שראוי לעשותם, ובפרט בעניין המנורה שלמשה היה קושי בהכנתה, כך שהיה אולי יכול אהרן לחשוב שיש למשה חסרון מסויים בגילוי המנורה שאין בו (ולכן בפס' כאן נרמז על שמשה התקשה במנורה: 'תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן: מנורה, וראש חדש, ושרצים. מנורה, דכתיב (במדבר ח, ד) "וזה מעשה המנורה"' וכו' [מנחות כט,ב]). לכן מגלה התורה שאהרן לא עשה שום דבר ללא ששאל את משה, שביטל את דעתו לגמרי כלפי משה, ועשה רק מה שמשה אמר לו לעשות, שזהו "כאשר צוה ה' את משה", שהדגש הוא על הציווי למשה, כגילוי תורה שמתגלה אצל משה, ולא אצל אהרן. לכן זה סמוך לקרבנות הנשיאים, שהם התנדבו מעצמם, אהרן לעומתם היה ההיפך, שהכל היה בדיוק כמו שמשה אמר לו, לא פחת ולא הותיר ולא שינה כלום מבלי שמשה אמר לו במפורש. אולי זה מדוייק יותר בנוסח הספרי זוטא: '"ויעש כן אהרן" – עשה מה שנתפקד לא פחת ולא הוסיף' (ספרי זוטא), שלא שינה ממה שמשה אמר לו בדיוק, גם אם זה נכון מצד ההלכה, לא עשה שום דבר בלא ששאל את משה והוא אישר לו. זהו מעלתו של אהרן, בפרט בגילוי המנורה שמרמזת על אחדות, שהיא "מקשה" אחת, שכך התגלה באהרן שהיה באחדות שלמה כלפי משה, שביטל לגמרי את דעתו מלפניו. אולי לכן זה נרמז ב"ויעש כן" – שמרמז כעין שמשה אמר לו 'כן' למה ששאלו, שלא עשה כדעתו שלו בלא ששאל את משה והוא הסכים לזה; וכן 'כן' (בניקוד אחר) כרמז לכנה – בסיס, שאהרן עשה עצמו כבסיס לגילוי ציוויו של משה, שביטל דעת עצמו לגמרי. וזה נרמז במיוחד כאן בהדלקת המנורה, שמרמזת על התורה – "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג); וכן רמז במנורה לתורה ותושב"ע (כמו שמביא הרב דרוקמן בשם השפ"א [שם, 'המנורה והחכמה']), כך שמרמז על לימודו של אהרן וחידושיו בתושב"ע, ושבכ"ז לא שינה מדעתו המדוייקת של משה. אולי כרמז שנאמר "ויעש כן אהרן", ראשי תיבות ו,כ,א = 'זך' שהיה זך ונקי מגילוי דעתו שלו אלא עשה נקי כמו שמשה ציווהו. נראה שנרמז בפס' “ויעש כן", ראשי תיבות – כ"ו, כנגד שם הויה ב"ה, שהיה מאיר באור ה' בעולם. “ויעש" = שפ"ו, ועוד אחד כנגד המילה עצמה, יוצא 'שא פ"ו', שרומז ב-פ"ו לשם אלקים (גימטריה פ"ו) שהוא גילוי מידת דין, שאהרן פעל בהדלקה להאיר אור תורת חסד, ולהביא רחמים וחסד על ישראל ובכך להוריד מהם קטרוג של דין, שזהו 'שא' לחטאתם; וזהו "ויעש כן אהרן" סופי תיבות ש,נ,נ = ת' כנגד גלות מצרים, שהיה מוריד קטרוג וצרות מישראל; וכן טיהר את ישראל מטומאה ע”י אור תורה (שזהו כרמז לגלות מצרים שהתדרדרו עד שער המ”ט). וכן אפשר ע"פ דעת ר"א שדור המדבר יש להם חלק לעוה"ב (משנה סנהדרין י,ג; סנהדרין קי,ב) נרמז "ויעש כן" – גימטריה 'קמו שי', כרמז שקמו לעוה"ב שנרמז שיש בו נחלת ש"י עולמות (סנהדרין ק,א) [ולר"ע אפשר שבהדלקה משפיע לזה, וכך משפיעים במשך הדורות, אבל דור המדבר היו כ"ך רשעים שלכן אפילו זה לא הצילם].