פרשת קורח - מתנות כהונה לשם מה?

מאת: אהובה קליין..

פרשת קורח מתארת את מחלוקת קורח ואנשיו - את חטאם וגם עונשם ובהמשך את שכרם של הכוהנים במשכן  כפי שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת ־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי:  לְכָל ־קָדְשֵׁי בְנֵי ־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ—לְחָק ־עוֹלָם.  זֶה ־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן ־הָאֵשׁ: כָּל ־קָרְבָּנָם לְכָל ־מִנְחָתָם וּלְכָל ־חַטָּאתָם, וּלְכָל ־אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ.  בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל ־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה ־לָּךְ.  וְזֶה ־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל ־תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק ־עוֹלָם:  כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ.  כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל ־חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן--רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר ־יִתְּנוּ לַיהוָה, לְךָ נְתַתִּים. בִּכּוּרֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם, אֲשֶׁר ־יָבִיאוּ לַיהוָה--לְךָ יִהְיֶה:  כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכְלֶנּוּ...[במדבר : י"ח, ח'-י"ד]

ציורי תנ"ך/ הכהן מקבל תרומה של דגן ותירוש/ ציירה: אהובה קליין (c)

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)[שמן על בד]

השאלות הן:

א] מהם מתנות כהונה ומדוע מוזכרים אחר עונש קורח ואנשיו?

ג] מה העונש על ביטול  תרומות ומעשרות?

תשובות.

הקשר בין נושא - מתנות הכהונה - למחלוקת קורח ועדתו.

על פי "דעת מקרא": לאחר האירוע עם קורח  ועדתו , התורה מפרטת קובץ חוקים ודינים המוטלים על הכוהנים והלוויים - הקשורים בשמירת על המשכן ומאוחר יותר במקדש ובהרחקת הזרים מן המקומות המקודשים ולצד חוקים אלה - נקבע שכר על שמירה זו - מתנות כהונה ולוויה ונושא זה מופיע מחמת העונשים שנענשו ישראל על חוסר התייחסותם בכבוד הראוי  לעבודה במשכן [קורח ועדתו]

אך הוא בא גם למנוע לעתיד עונשים כאלה.

הגר"א- [הגאון רבי אליהו מוילנא] מתייחס לפסוקים הבאים:

"זֶה ־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן ־הָאֵשׁ:  כָּל ־קָרְבָּנָם לְכָל ־מִנְחָתָם וּלְכָל ־חַטָּאתָם, וּלְכָל ־אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ.  בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל ־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ".

מסביר: בפסוקים הנ"ל נזכרים כל עשרים וארבע - מתנות הכהונה , מחציתן נתנו לכוהנים במקדש ומחציתן בכל ארץ ישראל.

לכן הפסוק פתח במילים: "זֶה ־יִהְיֶה לְךָ"  "ז"ה - בגימטריה- י"ב- שכל י"ב מתנות הכהונה שבמקדש מרומזים כאן ואחר כך נאמר:

"וְזֶה ־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם"- עוד פעם ז"ה- כנגד י"ב מתנות הכהונה הניתנות לכהן בכל ארץ ישראל.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מדגיש את חוצפתם  של קורח ואנשיו אשר אמרו למשה ואהרון:

"......רַב ־לָכֶם--כִּי כָל ־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל ־קְהַל יְהוָה" ? [במדבר ,ט"ז, ג']

בכך הוא הכריז מרד על מינוי בני אהרון לכוהנים וגם כפר במוצאה האלוקי של שליחות משה ושל התורה שנמסרה על ידו. קרח ביקש להחליף את התורה לעניין של היחיד. לדעתו, היחיד צריך רק ללכת אחר התעוררות הקדושה שבלבו -כדי לזכות לקרבת ה' ולהיות רצוי בעיניו.

לכן  היה צורך לעשות סדר בענייני הקדושה של התורה והמקדש!

רש"ר מתייחס אל הפסוק: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת ־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי"

לדעת חז"ל [מסכת שבת  כ"ה. וכ"ו.: בכורות  ל"ד]"תְּרוּמֹתָי" –הן המתנות הקרויות  "תרומה"-המופרשות מהיבול המוכן למאכל אדם.

מן התורה נוהגת  תרומה רק ב"דגן תירוש ויצהר" [תבואה מחמשת המינים, יין ושמן זית] שהם מהווים את מזונו העיקרי של האדם.

הרמב"ם [הלכות תרומות ב, א] סובר: כנראה שתרומות ומעשרות של כל היבולים הם דאורייתא, ורק ירקות יצאו מן הכלל. שאינם נכללים במושג: "תבואת זרעך",

רש"ר מבאר: משמעות התרומה הניתנת לכהן היא: "המתנה המרוממת"- הן  לגבי העם והן לגבי הכהן.

מצד אחד העם חייב להפריש תרומה מן היבול שנגמרה מלאכתו וכל עוד לא הופרשה התרומה- היבול  נחשב: "טבל" ואסור.

באופן זה  עם ישראל לומד-שכול קיומו החומרי תלוי בשמירתו את התורה.

מנגד, כל קיומו של הכהן  תלוי במתנות האלה המוקדשות על ידי העם לה' ולתורתו. כל פרוסת לחם שהכהן אוכל- גורמת לו לזכור כי התורה והמקדש אשר הוא עומד  בשירותם אינם שייכים רק לכוהנים- אלא הן מקדש האומה. ורק כנציג האומה התמנה הכהן על ידי ה' לעבד - התורה והמקדש. כל קיומו  תלוי בתורה   ובמקדשה. הוא איננו ראוי ל"לחם" זה, אלא בתנאי שהוא וביתו מתפרנסים מלחם המקדש –היינו- תורמים לפריחת מקדש התורה. ומשמשים דוגמא ומופת בפני  עם ישראל.

לכן הוא חייב לראות את לחם התרומה כ"תרומתי" עליו לשמור על זה כדבר הקנוי לה' אשר הופקד בידו למשמרת בהתאם לאופיו  ומטרתו, על אף שהתרומה היא "לך" והיא "נכסי הכהנים" הרי  היא נחשבת "קודש" וחובה לשמור עליה מן הטומאה ולאכול אותה רק בטהרה.

העונש על ביטול  תרומות ומעשרות?

נאמר בגמרא [מסכת שבת, ל"ב, ב] העונש על ביטול תרומות ומעשרות ,מלבד עצירת גשמים ויוקר גדול:

גם "השכר  אבד ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואין מגיעים"

למה הדבר דומה?

כמו צלו של אדם ההולך לפניו בדרך, והאדם מנסה לרוץ ולחטוף את הצל- אך הצל בורח ממנו ואין הוא יכול להשיג את הצל.

הנמשל: כך יעשה האדם לפרנסתו  בעודו סובר: שיצליח להשיגה, אבל לאכזבתו היא תברח ממנו  ואינו יכול להשיגה- ולא יצליח להרוויח מאומה.

מתוך עיון בתורה, מתברר: כי   אחת הקללות המופיעה בפרשת: "כי תבוא" היא:

"וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא ־יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ".[דברים כ"ח, ס"ה]

קללה קשה היא - כאשר  נדמה לאנשים כי הנה עתידים הם להרוויח שכר נאה ורצים ומתייגעים אחר פרנסתם ,אך לבסוף נוצרת אכזבה גדולה כאשר- לא הרוויחו כלל מאומה. קללה זו קשה יותר ממצב של אדם שהוא חסר פרנסה כלל. ואינו רודף אחריה לשווא,

לפיכך, היא גורמת לו לכיליון עיניים ודאבון נפש.

לסיכום ,לאור האמור לעיל, לאחר שקורח ועדתו נלחמו נגד אהרון ומשה וציערו אותם, באה התורה ומרוממת את הכוהנים ומתארת את עבודתם הנחשבת לעבודת מתנה  וגדולה מאת ה'- לפי שמלאכתם נחשבת לכבוד ותפארת וראויים הם לעשרים וארבע מתנות כהונה.

היום שעדיין אין המקדש קיים. הכוהנים מברכים את עם ישראל בברכת הכוהנים בבתי הכנסת .

יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ולבית המקדש השלישי וישובו הכוהנים לעבודתם  והלוויים לשירתם.

ועם ישראל ישוב ויתאחד בארץ ישראל ובא לציון גואל. אמן ואמן.

כנבואת הנביא:

"וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת ־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָייְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה"  [עובדיה א', כ"א]