"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם... וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה" (במדבר טז, א-ב)

לכאורה מחלוקת היא דבר רע, אם כל חטאת, המביאה בכנפיה אש, שנאה והרס.

אך האם הצד השני טוב יותר? האם חברה ללא מחלוקות היא חברה בריאה יותר, או שמא מדובר בחברה אדישה, אפאטית, שלא חולקת בתוכה כי אין לה על מה, כי אין אידיאולוגיה ואין ערכים.

מתברר שכל שחברה היא אידיאולוגית יותר, כך היא מועדת יותר למחלוקות. האמת הבוערת בפנים, לא נותנת מנוח, וכל אחד עומד על דעתו.

חברה ללא מחלוקות היא חברה חולה, שהאמת לא מעניינת אותה, וכל אחד שרוי בתוך ד' אמותיו הפרטיות, כל אחד עם האמת שלו - חיה ותן לחיות.

לעומת זאת, חברה עם מחלוקות היא חברה תוססת שהאמת מטרידה אותה. כמובן שכאן טמונה הסכנה הידועה שהמחלוקת תיהפך לשנאה, ותתגלגל לפסים אישיים. אך עצם המחלוקת - היא עניין הכרחי בחברה ששמה לעצמה את תביעת האמת לעניין קיומי.

אם כן, איך נזהה ונדע האם המחלוקת היא חיובית או שלילית?

אומנם זקוקים אנו למחלוקת שהיא התשתית לקיום עולם, היא הקרקע הפורייה לצמיחתם של חיים ולהתגלות של רעיונות ובכך העולם הולך ונבנה. אלא שרבי נחמן נותן לנו עצה ומסייג מעט את הדברים (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, סד, ד): "וְדַע, כִּי מַחֲלקֶת הִיא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם... אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלּא לְדַבֵּר יוֹתֵר מִדַּי, רַק כְּפִי צוֹרֶךְ בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לא יוֹתֵר".

אמנם דיבורי המחלוקת בונים את העולם ומגלים את האמיתות השונות שהוא מורכב מהן, אבל בכל זאת מותר לדבר רק כפי צורך בריאת העולם. המניע חייב להיות טהור. בעל המחלוקת צריך לחוש כי פעולתו היא פעולה של השפעה אלוקית בעולם. אל לו לבקש את המלכות לעצמו, אל לו להרבות במילים שעניינן לבצר ולחזק את מעמדו האישי כבעל מחלוקת. האמת האלוקית היא המטרה ובניית העולם על ידי גילויה היא חזות הכל, ועל כן אם זו תטשטש והגולם יקום על יוצרו, תהפוך המחלוקת מבונה להורסת.

הרב אייל ורד, מהספר: "פניך אבקש - פרשות השבוע"

הרב איתמר אלדר, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home