'מה ראה קורח לחלוק על משה? פרה אדומה ראה' (מדרש פליאה). באחרונים מובא מדרש שאומר שקרח חלק בשל פרה אדומה. לכאורה זה תמוה מאוד מה הקשר בין פרה אדומה ומחלוקתו של קרח? ואיפה זה נרמז בכלל? אולי אפשר שרמזו זאת ע"פ סמיכות פרשות, שאחרי פרשת קרח באה פרשת חקת שמתחילה בפרה אדומה, ולכן למדו שיש קשר ביניהם. עוד אפשר שלמדו זאת מהסמיכות לציצית, שמזה למדו שקרח חלק על משה בטענה של ציצית, וזה בפרט בגילוי של הצבע שלו: '"וַיִּקַּח קֹרַח" מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? א"ל: חייבת בציצית. א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה? וכו' (במדבר רבה יח,ג). מתוך זה שחלק מכח צבע התכלת בכל הבגד למדו כהמשך לזה שמחלוקתו קשורה גם למצווה שיש בה צבע בכולה, שזהו פרה אדומה שהיא כולה בצבע (אדומה). ויותר מזה, מובא ביר' על מחלוקת קרח: 'רב אמר: קרח אפיקרסי היה. מה עשה? עמד ועשה טלית שכולן תכלת. אתא גבי משה, א"ל: משה רבינו, טלית שכלה תכלת מה שתהא חייבת בציצית? אמר לו: חייבת, דכתיב "גדילים תעשה לך" וגו'. בית שהוא מלא ספרים מהו שיהא חייב במזוזה? אמר לו: חייב במזוזה, דכתיב "וכתבתם על מזוזות ביתך" וגו'. אמר לו: בהרת כגריס מהו? אמר לו: טמא. פרחה בכולו? אמר לו: טהור. באותו שעה אמר קרח: אין תורה מן השמים, ולא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול' (יר' סנהדרין י,א). כך שכנגד זה הביאו כהמשך עומק את מצוות פרה אדומה, שיש גילוי של צבע אדום בכולה (כנגד ציצית שכולה תכלת), ויש גם גילוי של שתים (כנגד שתי פרשיות במזוזה), וכן קשור לטהרה (כבהרת), שזהו פרה אדומה שמטהרת את הטמא מת וצריכה להיות אדומה בכולה, שאם יש לה שתי שערות לבנות או שחורות היא פסולה (משנה; פרה ב,ה). מה העניין שקרח טען נגד משה ע"י פרה אדומה? בפשטות לקרח היה אינטרס לומר שמשה לא קיבל מה' את התורה, כמו שאומר קרח: 'אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הה"ד "וַיִּקַּח קֹרַח"' (במדבר רבה, שם). לכן אומר המדרש פליאה שקורח ראה את פרה אדומה, שהיא מצווה שאין בה טעם שידוע לנו, ואף לא לחכמים הגדולים (חוץ ממשה: '"ויקחו אליך פרה אדומה". א"ר יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה' וכו' [שם יט,ו]), כמו שמובא על שלמה: 'אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"' (במדבר רבה יט,ג). שאמנם קרח טען נגד משה בטענות של ציצית וכו', אולם ידע שיש בזה היגיון, כך שמה שתקף את משה שזה לא היגיוני זה בדברים שהעם הפשוט ישמע וימרוד, או אותם חכמי הסנהדראות וגדולי החכמים שחלקו יחד אתו, שמהיותם מורדים הם ילכו אחריו; אולם שאר החכמים יעמדו לימין משה ויטענו נגדו שיש בהם טעם, לכן מה שידע שבזה יוכל להוסיף ולטעון נגד משה ולא יסתרוהו אף אחד זה בפרשת פרה אדומה שרק משה מבין אותה, ממילא בזה יוכל לטעון מול כולם כבסיס לטענותיו שלא ה' ציווהו כי אין היגיון בזה, זהו שראה את פרה אדומה שאז יצא לחלוק על משה. אולי אפילו יותר מזה, קרח היה מגדולי החכמים (שלכן רבים הלכו אחריו) וצדיק גדול: 'אמרו חכמים: חכם גדול היה קרח ומטועני הארון, שנאמר (במדבר ז, ט): "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם", וקרח בן יצהר בן קהת' (שם יח,ג). לכן ידע שכל מה שמשה ציווה זה מה' וכל מה שטוען כנגדו אינו אמת, כך שידע שלא יוכל לעמוד נגד משה, אז כיצד העז לחלוק? זהו שראה את מצוות פרה אדומה, שלא הבין את טעמה על אף גדולתו, ולכן חשב שבזה משה המציא זאת (ובפרט ע"פ הסברו של מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שקרח היה מנושאי הארון וממילא היה בפקנ"פ על הקדושה כיון שהיו מבני קהת שנהרגו בעקבות נשיאת הארון, מאותם שני הניצוצות שהיו יוצאים לפגוע בשונאי ישראל והיו פוגעים לפעמים בנושאי הארון, ולכן בעקבות זאת קרח היה בשער החמישים בבינה לעומת משה שהיה בשער המ"ט בבינה, ולכן העז לחלוק עליו. ממילא אולי חשב קרח שכיון שהוא גדול ממשה לא יכול להיות שמשה הבין את טעם פרה אדומה והוא לא, לכן הגיע למסקנה שזה משה תיקן מדעתו ולא מה'). וממילא אם יש משהו שמשה פעל שלא בציווי ה', אז אפשר שגם מה שמשה מינה את אליצפן, שלכאורה אין זה כראוי כיון שהוא מהקטן שבבני קהת, אין זה מה', ולכן יכול לחלוק בזה על משה; ולכן אז יצא לחלוק מתוך הטענה של נשיאות אליצפן, שחשב שהוא הצודק בזה ולא משה (שזהו שחלק על נשיאותו של אליצפן. שם,ב). אולי אפשר בנוסף שקורח יצא לחלוק גם מכח אי כניסתם לארץ, כמו שאמרו דתן ואבירם: "וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה" (במדבר טז,יב-יד). שאולי טען קרח שמשה בכוונה לא הכניסם לארץ כדי שימלוך עליהם, כיון שבמדבר לא יכולים לחיות בלעדיו (שצריכים מן, באר וענני כבוד כדי לשרוד). לכן השתמש קרח בטענה של פרה אדומה, שעניינה: 'ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? א"ר איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבא אמו ותקנח את הצואה; כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' (במדבר רבה יט,ח). ממילא אם יש כפרה לעגל אז לא היו צריכים להיות גולים במדבר בשל חטא המרגלים, כיון שעונש הגלות חל ע"י חטא העגל והמרגלים יחד: '"ארבעים שנה" - לא מת אחד מהם פחות מבן ס'. לכך נגזר ארבעים כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים, ושנה ראשונה היתה בכלל, ואע"פ שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם. וזהו שנאמר (שמות לב) "וביום פקדי" במרגלים "ופקדתי עליהם חטאתם", ואף כאן נא' "תשאו את עונותיכם", ולא עונכם, שתי עונות - של עגל ושל תלונה. וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה, וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים' (רש"'; במדבר יד,לג). לכן בא קרח וטען שאם יש כפרה לעגל ע"י פרה אדומה, והיא נעשתה לפני חטא המרגלים (שנעשתה בב' ניסן בשנה השניה לצאתם ממצרים [יר' מגילה ג,ה]), ממילא היה צריך שלא תתמלא סאתם במרגלים ולכן שלא יגזר עליהם גלות ארבעים שנה במדבר; וממילא מה שלא נכנסו לארץ זה בשל שמשה רצה להמשיך למלוך עליהם במדבר ולא מה'. וזהו שטען קרח נגד מנהיגותו של משה: "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז,ג), שקרח טען שלא צריכים מנהיגים כדי למלוך עליהם, ומה שמשה מנהיגם זה הכל מרצונו למלוך עליהם. עוד אפשר שקרח טען: '"וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח". אמר להם: "כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים", וכולם שמעו בסיני "אנכי ה' אלקיך". "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" אלמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו הייתם אומרים, עכשיו כולם שמעו ומדוע תתנשאו?' (במדבר רבה יח,ו). אלא שיש בעיה בטענה זו, כיון שהם חטאו בעגל  כך שפגמו את קשרם למתן תורה, שלא כמשה. לכן טען קרח שחטא העגל נתקן ע"י פרה אדומה, ממילא עכשיו אין הבדל כביכול בינם למשה. אולי גם קרח רצה להחליף את אהרן בכהונה, אלא שהיה צריך טעם להסביר מדוע הוא ראוי מאהרן. לכן ראה קרח את פרשת פרה אדומה ואז יצא לחלוק, שבא וטען שהאם מנקה את צואת בנה, ולא הבן עצמו; ממילא מי שראוי להיות כהן שעובד במקדש בעקבות העגל (שבעקבות העגל נעשה צורך במשכן בשביל השראת השכינה בעולם, ראה 'תורת המקרא' "תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) זה בטח לא אהרן שעשה בעצמו את העגל (שהוא כבן) אלא מישהו אחר, הוא (קרח) או אחד משותפיו למחלוקת. וקרח ראה את עצמו כראוי לכהונה במקום אהרן, בהיותו הראוי אחר אהרן, כיון שהוא הבן של יצהר, השני בבני קהת.