"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על" וגו' (במדבר יט,א-ב). התורה הביאה כאן את פרשת פרה אדומה אע"פ שהיא נאמרה עוד בתחילת זמן המדבר (פרשת פרה נאמרה ב-א' בניסן בשנה השנית ליציאת מצרים: 'דאמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: … ופרשת פרה אדומה' [גיטין ס,א-ב]) כדי להסמיך למיתת מרים לומר שמיתת צדיקים מכפרת (מו"ק כח,א. רש"י; במדבר כ,א), או בשל שקודם דובר על מתנות כהונה אז הוסמך כדי לומר שהטהרה נעשית ע"י הכהנים (במדבר יט,ב; ראב"ע ורמב"ן), או שזה הוסמך למחלוקת קרח לומר שיהיה בעתיד מחלוקת עם הצדוקים על הטהרה (הנצי"ב; במדבר יט,א) או שפרה מכפרת על מעשה העגל והנשים לא עבדו את העגל וכנראה שזה קשור למרים מנהיגתן ולכן קשורים הדברים בכפרה לעגל (שם,ב), או שזה כדי לסמוך לכניסה לארץ כדי להשלים את ארבעת סוגי הטהרות (מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “חוקת"). בכ"א פרשת פרה אדומה נאמרה בתחילת זמן המדבר בא' ניסן בשנה השנית, והנה מצינו ברש"י שפרה נאמרה עוד במרה, על הפס': "ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו,כה); מפרש"י: '"שם שם לו" – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם: שבת, ופרה אדומה ודינין' (רש”י). אלא שזה תמוה כיון שבגמ' נאמר אחרת על המצוות שנתנו במרה: 'והתניא: עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין, ושבת וכיבוד אב ואם. דינין, דכתיב (שמות טו, כה) "שם שם לו חוק ומשפט". שבת וכיבוד אב ואם, דכתיב (דברים ה, יא) "כאשר צוך ה' אלקיך", ואמר רב יהודה: כאשר צוך במרה' (סנהדרין נו,ב). ממילא לא נאמר פרה אלא כיבוד הורים? אכן היו שרצו לומר (תורה תמימה על הפס') שזה טעות בגרסת רש"י, שהיה כתוב ברש”י ר”ת 'כ"א', וטעו ורשמו בהעתקה 'פ"א', ולכן פתחוהו ל'פרה אדומה' כשבעצם זה היה אמור להיות 'כיבוד אב'. אולם זה דוחק לומר עד כדי כך. אמנם אפשר שמקורו של רש"י הוא בסדר עולם זוטא (ד): 'ובאותה השנה בחודש השני נתנו לישראל במרה מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם. שבת ופרה אדומה ודינים' (אמנם היו שטענו שזו הוספה מאוחרת שהוגה ע"פ רש"י). או שהיה לו מדרש שאמר זאת ואינו בידנו (כמו שאומר מרן פאר הדור הגרש”ג זצוק”ל זיע”א). ורש"י העדיף לומר כמדרש זה אע"פ שאינו בגמ' כיון שנאמר כאן "חוק", ואילו מה שמובא בגמ' אינם חוקים (שאין בהם טעם) אלא משפטים (שיש בהם טעם). אמנם אפשר לתרץ בקלות ולומר ש"חוק" הכוונה לכלל הלכות התורה שאינם קשורים למשפטים, שכך דינים זה "ומשפט", ואילו ה"חוק" זה משאר דיני התורה שזהו שבת וכיבוד הורים (שהחוק כאן הכוונה למה שאינו משפט ממוני); אלא שרש"י העדיף את המדרש שבו זה כפשטות ע"פ הכללים של הגדרת "חוק" כדבר שלא ידוע לנו טעמו. אולם נראה שרש"י חיבר בין שתי הדעות, וסבר שאכן כמו שהגמ' העמידה זה היסוד, שנוסף לשבעת מצוות ב"נ התווספו שבת, כיבוד הורים ודינים. אלא שבתוך מצוות כיבוד הורים הומשך גם לדין של פרה אדומה. שבעניין כיבוד הורים – בקשר בין ההורים לילדיהם יש גילוי שההורה מתחייב על חטאי בנו עד גיל 13, ולכן כאגב לזה הומשך לדין פרה אדומה שעניינה: '"פרה אדמה" – משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו: תבא אמו ותקנח הצואה; כך תבא פרה ותכפר על העגל' (רש"י; במדבר יט,כב [במדבר רבה יט,ח]). לכן במקום כיבוד הורים מביא רש"י פרה אדומה, שהיא חוק וזה מה שנרמז כאן ב"חוק", אמנם העיקר זה הגיע מכיבוד הורים שנאמר במרה, כמו שלומדת הגמ' שנאמר כיבוד הורים. לכן נאמרה שוב פרה אדומה בא' ניסן בשנה השנית, כאמירתה כשלעצמה ולא כאגב לכיבוד הורים (ואף מן הסתם כיון שנאמרה כאגב אז לא נאמרה על כל דיניה לפרטיהם, שאת זה למדו כשנאמר בא' ניסן בשנה השנית); וכן אז הובאה כמצווה לאחר קבלת התורה שכוחה מהנאמר במתן תורה שבגללו אנו מחוייבים במצוות. נראה שבמקור ברש"י הובא גם כיבוד הורים וגם פרה אדומה, אלא שהשמיטו את מצוות כיבוד הורים שאחרת יצא שיש כאן 11 דברים ולא 10 כמו שנאמר בגמ'. וראיה לדבר שרש”י בעצמו מביא את שניהם במקום אחר: '"ואת כל המשפטים" - ז' מצות שנצטוו בני נח, ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו להם במרה' (רש”י; שמות כד,ג). לפי זה אולי לכן נאמרה פרשת פרה אדומה סמוך למיתת מרים, כרמז על עניין האם שמקנחת צואת בנה, וכרמז שלכן בהקשר לכיבוד הורים נאמרה גם פרה אדומה (שמרים היא מנהיגת הנשים ולכן כרמז לאם; ובפרט שהמלמד תורה כאילו ילדו [סנהדרין יט,ב], לכן מרים כמנהיגת הנשים היתה גם מלמדתן תורה, שזה כאילו יולדתן, ולכן מתגלה בה כרמז לאם יולדת ממש). נראה שניתנו להם שבת כרמז לבין אדם למקום, ודינין כבין אדם לחברו, וכיבוד הורים זה קשור לשניהם שזה בין בני אדם אבל גם קשור לקב”ה ('ת"ר: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני' [קידושין ל,ב]), שכך יש חוזק של קשר למצוות (ששלוש זה חזקה) וכגילוי לכלל המצוות שמתחלקות בין אדם למקום ולחברו. כמו כן, זה נעשה בעקבות שהלכו שלושה ימים בלא מים, שזה גם רומז לבלי תורה, ולכן תקנו שלא יהיו שלושה ימים בלא תורה (ב”ק פב,א. לכן גם התיקון במרה נעשה ע”י השלכת העץ כרמז לתורה שהיא עץ החיים [ראה במכילתא על הפס']), לכן כנגד זה התגלה בשלוש מצוות שהתווספו להם כבנ”י שקשורים לתורה (מעבר לשבעת המצוות הבסיסיות של כל בני האדם). או שיוצא סה”כ עשר מצוות, שכך זה כבסיס לקבלת התורה שתהיה בהמשך, שכל התורה כלולה בעשרת הדברות (יר' שקלים ו,א), לכן כאן התגלה עשר מצוות סה”כ. וכאגב הובא גם פרה אדומה כדי להדגיש שבתורה יש גם חוקים שאין טעמם ידוע לנו (לעומת אותם עשרת המצוות שהם הגיוניים); ולכן זה גם כלול בכיבוד הורים, כעין רמז שאנו כבנים לה' ולכן עושים את רצונו תמיד בשלמות (ככיבוד הורים), גם כשלא מבינים את טעמו. אולי גם מרים מרמזת על כלל הנשים שבזכותן נגאלו ממצרים ע"י שגרמו לריבוי ילודים (סוטה יא,ב); כך שזה כרמז לקשר בין הורים וילדיהם (שזהו שגרמו לריבוי הולדה), וזה קשור ליציאה מטומאת מצרים, שבה גם היה גילוי של מוות (שכל גלות היא כמוות, ובפרט בגלות מצרים שהיו הורגים בהם ממש), כך שזהו כעין גילוי כנגד טומאת מת. ונגאלו לקבל תורה וללכת לא”י שזה גילוי של קדושה טהרה וחיים (שהצדיק נחשב לחי [ברכות יח,א-ב] מכח התורה, וא”י היא ארץ החיים [שבה מאריכים ימים – ברכות ח,א]; ושניהם כמובן קשורים לקדושה וטהרה - 'ארץ ישראל טהורה' [משנה מקוואות ח,א. (וראה גם בזבחים קיג,א דברי ר”י)]), כטהרה בניתוק מטומאת המוות, שזה נעשה בטהרת מי פרה אדומה. לכך נרמז על קשר בין כיבוד הורים שילדוהו (כמו במצרים שהתאמצו ללדת) לפרה אדומה, ובסמיכות לכניסה לארץ כרמז לטהרה בגאולה שבאה בזכות נשים צדקניות כמרים וההולכות אחריה. ולכן זה מתגלה גם בכפרה של פרה אדומה על חטא העגל, ע"י שתבוא האם ותקנח צואת בנה, כגילוי שהנשים לא חטאו בעגל ולכן מכפרות (והם קשורות לגאולה שמכוחה באו למתן תורה שזה היפך מהעגל), ומהעגל נעשה מיתה בעולם (ע”ז ה,א), שעל זה מכופר בפרה אדומה על קשר לטומאת מיתה שקשורה בעגל.