"ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה. ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש. ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם. והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך לה'. איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו" (שמות ל,לד-לח). 'ת"ר: פיטום הקטרת – הצרי, והציפורן, והחלבנה, והלבונה משקל שבעי' של שבעים מנה. מור, וקציעה, שיבולת נרד, וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה. הקושט שנים עשר, קילופה שלשה, וקנמון תשעה' (כריתות ו,א). 'א"ר יוחנן: י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני. אמר רב הונא: מאי קראה? (שמות ל, לד) "קח לך סמים" תרי, נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה, וסמים אחריני - חמשה, הא עשרה, ולבונה זכה חד; הא חד סרי' (שם,ב). בפס' מפורשים ארבעה סממנים בשמם (“סמים" זה כללי ולא שם של סממן), כך שיוצא שמבין 11 הסממנים של הקטורת יש ארבעה מפורשים בתורה ובנוסף אליהם יש עוד שבעה סממנים נסתרים, אולי זה בא לרמז שהקטורת קשורה בניסתר לשבע – שהעולם נברא בשבעה ימים, שהקטורת קשורה לבריאת העולם בניסתר; הנסתר זהו עשרת המאמרות שהם נסתרים ולא נראים בגלוי בגשמי (כמו שנאמר בהמשך על הקשר על הקטורת למאמרות). מא"י התפשטה הבריאה לארבע רוחות, או מארבע רוחות התפשטה עד למרכז (יומא נד,ב), לכן נרמז בארבעה סממנים מפורשים כגילוי שהתגלה בבבריאה בפועל, שזה התרחב בגילוי של ארבע רוחות. סתם "סמים" זה שנים (רק שכאן ה"סמים" השני חל על הקודמים לו, אולם מצד עצמו בסתם כך היה מתפרש כשני סמנים), שכך יש פעמיים "סמים" שזה ארבע סממנים (2X2) ועוד ארבעה מפורשים יוצא שמונה, כרמז שמעלה את כל העולם לקדושה, מעלה את העולם למדרגת מעל הטבע הגשמי, שזהו שמונה שרומז מעל הטבע. יסוד העולם הוא בעשרת המאמרות שמהם נברא העולם (אבות ה,א), שזהו פנימיותו של העולם, לכן מתגלה בקטורת י"א סממנין, כרמז לעשרת המאמרות ועוד אחד כנגד הבריאה בפועל בגשמי (כתוצאה מהם). לכן יש בקטורת סממן אחד שריחו רע, החלבנה, כעין כנגד הבריאה בפועל, שבעולם הגשמי יש בחירה חופשית ולכן זהו המקור שבגללו האדם יכול לחטוא. אולי זה רמוז בגמ': 'א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר מהכא: (עמוס ט, ו) "ואגודתו על ארץ יסדה"' (כריתות שם). '"ואגודתו” - משמע שכולן ביחד אז על ארץ יסדה' (רש"י). שהחלבנה ביחד עם שאר סממני הקטורת מלמדים על אחדות, והפס' שמביא אביי שמלמד על אחדות מדבר על יסוד הארץ (אמנם אביי זו דעה בפני עצמה, אולם אולי אפשר לחבר ביניהם); שזהו כרומז יחד שהקטורת מרמזת על יסוד הארץ, שזהו המאמרות והבריאה בפועל. לכן היא מוקטרת במזבח הזהב שהוא בהיכל, בפנים, שלא נראה בחוץ, כרמז שהקטורת מרמזת על היסוד הפנימי של העולם שאינו נראה בחוץ, שזהו המאמרות שמהם נברא העולם (שהם העיקר, שהחלבנה כטפל להם; שמדגיש שהמאמרות הם היסוד שממנו נמשך העולם). לכן מי שמכין קטורת להריח נענש בכרת, שנכרת מהעולם, כיון שהקטורת היא כנגד המציאות של העולם. לכן השטן גילה סוד זה למשה במתן תורה: ' … מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם", בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם", ואומר "ויעמוד בין המתים ובין החיים" וגו'' וכו' (שבת פט,א). שמתן תורה זהו השורש של העולם: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שם פח,א). לכן אז התגלתה מעלת הקטורת, כיון שזה קשור לשורש העולם, שזהו המאמרות, כמו שמתן תורה הוא שורש העולם (שלכן גם המאמרות הם עשרה כנגד עשרת הדברות). (ומי שהביא זאת זה השטן, כרמז שגם גילוי הרע מתחבר לטובה, כמו החלבנה שמצטרפת לשאר, וכך השטן הביא מתנה חיובית למשה במתן תורה כמו שאר המלאכים שהביאו מתנות; שמטרת היכולת לחטוא בעולם זה כדי להתגבר ולא לחטוא, ואם ח”ו חטא אז לשוב בתשובה). והקטורת מפסיקה מגיפה, כרמז שיש בה כח לקיום העולם – ולכן מפסיקה כיליון בעולם. קבלת התורה שהגיע לידנו נעשתה ביוה”כ, כשמשה ירד עם הלוחות, לכן מתגלה גילוי חזק ביוה”כ, ולכן יש בקטורת שס”ח מנים, שס"ה כנגד ימות השנה ועוד שלושה יתרים ליוה”כ: 'ת"ר: קטרת היתה נעשית שס"ח מנה. שס"ה כנגד ימות החמה, שלשה מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים' וכו' (כריתות ו,א). כרמז שהקטורת זה כנגד כל העולם, ולכן מתגלה כנגד ימות השנה, וביוה”כ בו קיבלנו למעשה את התורה שהיא היסוד לקיום העולם, בו מתגלה עוד שלושה כרמז לחזקה – לחוזק קיום העולם שעומד על התורה. (וכן כרמז על שלוש פעמים שמשה עלה לסיני עד שהוריד אלינו את התורה). אולי נרמז בסממני הקטורת כנגד המאמרות: צרי – כנגד המאמר של "בראשית" שהכל נוצר ממנו, ולכן כרמז צרי כרמז ללשון יצירה. ציפורן – כרמז לבהמות וחיות שיש להם ציפורניים או פרסות (שזה כעין הצפורנים), שזהו המאמר “תוצא הארץ נפש חיה למינה” וגו'. לבונה – רומז לאור שהוא לבן, שזהו המאמר "ויהי אור". מור – כעין מר = אדון, זה רומז למאמר לאדם שיפרו וירבו ויכבשו את הארץ וישלטו על העולם כאדוני העולם: “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים" וגו'. קציעה – כרמז למקצוע – סכין שבו חותכים את הדבלה ('מקצוע של דבילה' [שבת קכג,ב]. וכן אפשר כרמז ל'קציעות' שזהו תאנים), שזהו רמז לפירות העץ, זה כנגד המאמר "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו" וגו'. שיבולת נרד – כרומז לרקיע ומים שנפרדו, כעין נרד לשון ירידה שיש מים בשמים ויש מים למטה, כעין ירדו למטה ואינם בשמים (וכן גשם יורד משמים למים שבארץ), שזהו כנגד המאמר "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים". כרכום – כרמז למצור ('כרכום – תרגום: מצור'. ברטנורא; משנה כתובות ב,ט), כנגד שנעשה יבשה ושם גבול שלא יעלו המים, כעין מצור עליהם, שזהו כנגד המאמר "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה". קושט – כעין רמז לעשיית האדם שיש בו צלם אלקים, ולכן זהו כעין גילוי לקב"ה שחותמו אמת ('דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' [שבת נה,א]), זהו כנגד המאמר: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". קילופה – כעין רמז לקילוף, כעין רמז שהירח הקטין את עצמו (כעין התקלף מגודלו), כדי שלא יהיו שני המאורות באותו גודל (חולין ס,ב), זהו כרמז למאמר על השמש והירח: "יהי מארת ברקיע השמים" וגו'. קנמון – כעין רומז לקיצור של -'כאן המון' (שנשמע כעין קיצור של זה), שזה כרומז לדגי הים שאע"פ שלא נראים בכ"ז יש בים המון מהם, שזהו כנגד המאמר "ישרצו המים שרץ נפש חיה" וגו'. והחלבנה כבר אמרנו שאינה מהמאמרות אלא כנגד הבריאה בפועל.